האם כדאי להחזיר את הילדים והבחורים למוסדות הלימוד – הישיבות והגנים או לא? מאת הגאון רבי אוריאל חוברה שליט"א רב הישוב נחליאל ומרבני בית ההוראה

שאלה:

ישנם מקומות רבים שהחלו לפתוח מוסדות לימוד, כמו גני ילדים או כיתות גבוהות וכו',אך הנה עדיין הסכנה כידוע לא חלפה כלל ועיקר, אלא שהואיל ונזהרנו מאד בשבועות האחרונים לכן ישנה מגמת ירידה באחוזי התחלואה.וממילא אין שום היגיון צודק שיכלי, ובפרט לפי דין תורתינו הקדו' להתחיל שוב פעילות ציבורית שמחייבת וכמעט לא ניתן להיזהר ולהישמר על ההנחיות, וההדבקה כמעט וודאית. וכבר התחלנו לשמוע מקרים בהם מורה נדבקה ובית הספר נסגר לאחר שנפתח ועוד מקרים כאלו.ולכן רבים שאלתם בפיהם, הואיל והם חוששים מאד לשלוח, וכן האם רצוי מבחינת דין תורה לשלוח ללימודים או לא. וכן השאלה היא במתווים השונים בישיבות הקדו', שגם שם הרי הסכנה גדולה (וישיבה אחת בצפון פתחה שעריה, ונוצר שם בלגן שלם, ואף נדבקו כמה מחמת זה).מה ההנהגה הרצויה ביותר בכל זה?

תשובה:

שלום וברכה

כבר כתבתי לכם לפני כחודשיים שיש לאדם להיזהר ולנקוט בכל אמצעי הזהירות, שח"ו לא יגיע לידי סכנה, מדכתיב "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם". ואפילו בספק או ספק ספיקא אם בכלל יגיע לידי חשש סכנה, בכל זאת מוטלת עליו חובה להיזהר כי חמירא סכנתא מאיסורא. ופעמים שע"פ ההלכה צריכים להחמיר יותר מהוראות משרד הבריאות והשלטונות, כיון ששיקוליהם מעורבים עם אילוצים ושיקולים של משק וכלכלה.

והנה בספרי שו"ת ברכת אוריאל (חלק א סימן נו) הארכתי בענין מים מגולים שנתגלו, ואפילו יין של תרומה שנתגלה, שדינו להישפך. מדאיתא במתניתין תרומות (פרק ח משנה ד). וכתב שם רבנו עובדיה מברטנורא שאין כאן איבוד, כיון שאסור לשתותו שמא שתה ממנו נחש. ועוד איתא שם (משנה ו) תאנים וענבים וכו' שנראו בהם ניקורים, אסורים. מפני סכנת נפשות שמא ניקר בהם הנחש והטיל בהם ארס. ומשום כך חכמים אסרו לשתות או לרחוץ במים שהיו מגולים, משום חשש סכנה שנחש הטיל בו את הארס, כדאיתא בעבודה זרה (דף ל עמוד ב) ת"ר מים שנתגלו, הרי זה לא ישפכם ברשות הרבים, ולא ירביץ בהן את הבית, ולא יגבל בהן את הטיט, ולא ישקה מהן לא בהמתו ולא בהמת חבירו, ולא ירחץ בהן פניו ידיו ורגליו. וכן בירושלמי מסכת תרומות (פרק ח הלכה ג) תני, מים שנתגלו לא ירביץ בהון בתוך ביתו ולא ישפכם ברשות הרבים ולא ישקה לגוי ולא ישקה מהן בהמת חבירו אבל משקה הוא בהמתו. מים שנתגלו לא ישרה בהן את הטיט ולא יכבס בהן את הכלים ולא ידיח בהן קערות כוסות ותמחויין ואין צריך לומר פניו ידיו ורגליו. נמצא שלפי שני התלמודין אין לאדם לנטול ידיו במים שהיו מגולין, ובודאי שאין לשתות בכהאי גוונא. וכל זה מחשש סכנה.

ועוד איתא בעבודה זרה (דף ל עמוד ב) חבית שנתגלה אע"פ ששתו ממנה תשעה ולא מתו, לא ישתה ממנו עשירי. מעשה היה ששתו ממנו תשעה ולא מתו ושתה עשירי ומת. וכתב המאירי (שם) ושתו מהם הרבה בני אדם ולא נזוקו, לא יהא אדם סומך על זה. ועוד כתב שם בזה"ל, כל מי שידע בו שאינו זהיר בגלוי ראוי להזהר שלא לשתות ממשקין שלו, שכל ספק שבגלוי אסור. משמע מדברי הגמרא שאפילו לא יודע בכלל שהיה נחש ואם היה נחש שמא לא הטיל ארס, ואפילו שכבר שתו מהחבית תשעה אנשים, בכ"ז לעשירי אסור לשתות דחיישינן שמא היה נחש במקום, ושמא הטיל בו ארס, ושמא הנחש הוא צעיר שארסו שוקע בתוך המשקה לקרקעית הכלי. וכבר אמרו בירושלמי  (תרומות פרק ח הלכה ג), אילו זבנת גרמך ללודין הוה מזבין להון בדמין יקרין, והכא בדמין קלילין, עיי"ש. וע"ע בשו"ת משכנות יעקב (ברוכין חלק א יור"ד סימן טז וסימן יז) שדן באריכות בעניין מיעוט המצוי, ומה שכתב על דברי הריב"ש הנ"ל, והעולה מדבריו דחיישינן למיעוט, והביא ראיות לזה ממזוזה וציצית, עיי"ש בנדונו.

ולכן בנדון שאלתכם שלצערנו המציאות טופחת על פנינו, שכבר יש ישיבה שהתחילה את הזמן ונמצא שם בחור עם קורונה, וכן באיזה בית ספר נתגלה שהמורה עם קורונה, בודאי שע"פ ההלכה עדיין יש מקום לחוש ולא לשלוח את הילדים למסגרות לימוד עד אשר יעבור זעם. וע"ע מה שכתבתי באורך בשו"ת ברכת אוריאל (עמוד רכז והלאה) אם חיישינן למיעוט וכמה נחשב מיעוט, וכן אם אמרינן בכהאי גוונא "שומר פתאים ה'". והוא הדין לנדוננו. ואמנם הלכה ולמעשה ההנהגה נתונה רק לגדולי ומאורי הדור שהם נושאים באחריות הציבור, ועלינו מוטלת החובה לשמוע ככל אשר יורו.

בברכה,

אוריאל חוברה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

עוד מאמרים

שאל את הרב