שאלה
בתקופה הזאת עם נגיף הקורונה, כאשר מקוואות הכלים במקומות רבים בארץ ובעולם סגורים, בד בבד עם פחד ודאגה בלב רבים מלטבול הכלים במקוואות הכלים כדת וכהלכה. האם מועיל להפקיר את הכלים החדשים בפני שלושה אנשים – כמו שכנים, כגון דרך המרפסת, (כמובן לא קרובי משפחה הפסולים לעדות) או בדיעבד גם בפני בני משפחתו – ולהשתמש ב׳כלי ההפקר׳ באופן מיידי, בלא שיזכה בהם כאשר בסיום המגיפה יזכור לטבול את הכלים.
האם עיצה זאת מועילה לפטור את הכלים מטבילה או לא?
תשובה מאת הגאון רבי איתמר הלוי מחפוד שליט"א מרבני בית ההוראה
דעתי היא דלא מהני ההפקר, דמה שייך לומר שמפקיר וחוזר וזוכה בו ומשתמש בו כבשלו, ואף אם מתכוין במפורש שלא לזכות בו, סו"ס מנא לן דמהני כה"ג, הא סו"ס משתמש בו כבשלו, ולא גרע ממשכונא כמפורש בשו"ע (סי' קכ ס"ט), ושאני מדברי הט"ז שדיברנו דהתם הוא ברשות הגוי ממש משא"כ הפקר שאין לו בעלים הא חשיב כשלו.
אף שיש לחלק בין משכון שהגוי רוצה לשקעו, לבין הפקר שאין דעת אחרת שמשקעת ביד הישראל, והא הפוסקים גבי שבת לא נתנו עצה קלה כמות שהיא להפקירו, ומה לו למירהט אחר גוי כשהפתרון קמיה להפקירו, אלא ע"כ דלא מהני ההפקר כלל דחוזר וזוכה בו.
גם מפורש במהרי"ל דיסקין שהוא מקור העצה הזו, דלא מהני כה"ג אלא אם כן יזכה בו אחר והוא ישאל ממנו, אבל למפקיר עצמו לא מהני. ודברי המנחת שלמה ואי"מ איתי כעת, ולא שמיעא לי כלומר לא סבירא לי, ובפרט שבדברי רבינו מנוח בספר המנוחה (הל' לולב ח,ב) גבי אתרוג של טבל שהקשה אמאי לא יוצא בו יד"ח הא ראוי לאכילה, שאפשר שיפקיר נכסיו ותירץ דכי אמרינן דהפקר פטור מן המעשר, הני מילי קודם שבא לו חיוב מעשר אבל לאחר דבא לו חיוב מעשר תו לא פקע בהפקר: "ואי בעית אימא דהפקר כי האי גוונא לאו הפקר הוא לפטרו מן המעשר כדאמרינן המפקיר את כרמו ולמחר השכים ובצרו חייב בפרט ובעוללות. והכא נמי כיון דאיהו הדר וזכי ביה גלי אדעתיה דהפקרו לאו הפקר הוא".
וכוונתו, שהרי בגמ' (נדרים מד:) מבואר דהא דפטור מהמעשר היינו מדאורייתא אבל מדרבנן חייב לעשר. והא דבחמץ מהני הוא משום דאינו זוכה בו כלל רק אחר הפסח, אבל להשתמש בו כשלו מלבד דהוי הערמה גדולה זאת ועוד לא מהני ההפקר כלל.
זה דעתי הענייה, ובפרט שהם לא ראו את רבינו מנוח, ואין אומרים למי שלא ראה את החידוש יבוא ויעיד אלא למי שראה. (ולא נעלם ממני דברי הפמ"ג והמשנ"ב גבי ציצית, ואכמ"ל).
