הגאון רבי ברוך עוקשי שליט"א
רב קהילת עץ חיים אלעד ומרבני בית ההוראה
דינים והנהגות לערב פסח וליל הסדר
ההלכות כוללות דינים מיוחדים לשוהים בבידוד ולחולים
~ המנהגים הם לעדת קודש תימן ~
הכשרת כלים
כלים חדשים שלא השתמשו בהם מעולם, לכתחילה כדאי להגעילם. אך בשעת הדחק כמו המצב השנה ניתן להשתמש בהם ללא הגעלה. (כיון שהיום בעיקר משתמשים בחומרים כימיים וגם החומר פגום לגמרי וגם לאכילת כלב. ראה צי"א ח"ב סי' נה וקובץ מבית לוי ניסן בשם הגר"ש וואזנר) .
כלים בציפוי טפלון או ציפוי קרמי או ציפוי אימייל אין צריכים הגעלה כלל אפי' לכתחילה.
כלים שהיו ברשות גוי צריך להטבילם.
במצב כיום כשאין אפשרות להטבילם יכול להקנותם לגוי ע"י קנין כסף (בשעת הדחק) וירשהו הגוי להשתמש בהם.
י"א שעיצה זו לא מועילה לשימוש לזמן ארוך ולכן כשיסתיים מצב החירום מיד ילך ויטבילו בלי ברכה.
*
כיון שאנשים רבים לא הספיקו לקנות כלים לפסח או שקנו ולא הספיקו להטביל את הכלים, על כן נכתוב בקצרה את דיני הכשר הכלים למי שצריך להשתמש בכלי חמץ של כל השנה לצורך פסח.
כלי חרס שהשתמש בהם ברותחין בכלי ראשון אין מועיל להם הכשר.
כלי חרס שהשתמש בהם ברותחין בכלי שני או בצונן יכול להגעילם (בשעת הדחק). ראה שו"ע סי' תנא סעי' א ואור לציון ח"ג ראש פ"א.
כלי פורצלן לא מצופים דינם ככלי חרס.
כלי אדמה המיובשים בחמה מועילה להם הגעלה.
כלי זכוכית אינם צריכים הכשרה אלא די בניקוי היטב. ויש מחמירים בהכשרה על ידי מילוי ועירוי ג"פ מעת לעת. ראה שו"ת רב פעלים או"ח ח"ג סי' כט ואור לציון שם.
כלי דורלקס ופיירקס דינם ככלי זכוכית. ויש מחמירים להצריכם הגעלה.
כלי מצופה חרס יש לדונו ככלי חרס.
כלי חרסינה בימינו שמצופים בזכוכית דינם ככלי זכוכית. ואם מצופים בחומר מתכת או בצבע סינטטי דינם ככלי חרס.
כלי פלסטיק יש להחמיר שלא מועילה הגעלה. ובשעת הדחק יגעילם לאחר המתנת כ"ד שעות מבליעת החמץ. ראה בשו"ת מנח"י ח"ג סי' סז ואור לציון ח"ג פ"י סעי' יג ושו"ת להורות נתן ח"ו סי' סט צי"א ח"ט סי' כו וחזו"ע פסח עמ' קנא.
הכשרת השיש- אם הוא שיש אבן טבעי ינקה אותו היטב ויערה עליו מים רותחין מקומקום חשמלי בעודו מעלה רתיחות. ואם הוא שיש אבן קיסר רצוי לשפוך עליו מים צוננים כדי לקררו ולנגבם ומיד ישפוך מים רותחים כנ"ל. ואם חושש שינזק ינקה אותו היטב ויצפה אותו בנייר כסף עבה (לפחות 30 מקרון).
לכתחילה כדאי בכל סוגי השיש לצפותם בפי. וי. סי. או בנייר כסף עבה בשתי שכבות. במיוחד יש להקפיד על כך בסביבות הכיריים היכן שמניחים מאכלים או קדירות חמות. וכן מי שיש לו כיריים באמצע השיש ואחר הכיריים עומד קיר עם אריחי חרסינה עליו לצפות את הקיר כנ"ל כי מצוי שקדירות חמץ נוגעות או מנטפות על הקיר.
שיש חברון הוא חלש ורגיש ויש להכשירו כמו בשיש אבן קיסר.
את הברזים והכיורים יש לנקות היטב ודי בכך. ולכתחילה ראוי לערות עליהם מים רותחים.
תנור אפיה- אם בדר"כ אין לכלוכים ופירורים על קרקעית התנור יש להמתין כ"ד שעות מהאפיה האחרונה ולהסיק בחום הגבוה ביותר במשך חצי שעה. ואם מצוי פירורים על קרקעית התנור אין לו הכשרה כלל.
לכתחילה גם אחרי ההכשר לא יאפה בתנור בפסח אלא עם מכסה.
תנור פירוליטי בשעת הדחק יסמוך על הסקתו בחום המקסימלי שלו.
כיריים של גז- הראשים עצמם אינם צריכים הכשרה. החצובות ינקה אותם היטב בחומרים פוגמים. ולכתחילה גם יצפה אותם בנייר כסף עבה.
כיריים חשמליים עם משטח זכוכית- א"א להכשירה ולכן ינקה היטב ויניח את הסירים בפסח על גבי רשת מתכת חדשה לפסח (רשת זו אינה צריכה טבילה).
כיריים אינדוקציה- הדין כנ"ל או יניח מדבקות מגנטיות מיוחדות או משטח סיליקון מיוחד לכיריים כאלו.
מיקרוגל עדיף לא להכשיר.
תבניות ורשתות צריכים ליבון ועל כן אין להכשירם.
מיחם מים של שבת אם מקפידים שלא להניח חמץ על המכסה די לו בניקוי יסודי, ואם רגילים להניח עליו חמץ יגעיל את המכסה בכלי ראשון ואת המיחם ימלא עד שפתו וירתיח עד שיגלשו המים וזו הכשרתו.
גביע של שבת שולחנות וכו' יעשו להם נקיון יסודי ודי בכך.
מפות ומגבות לעשות להם כביסה עם חומר רב וניתן להשתמש בהם בפסח.
דיני בדיקת חמץ הם כבכל שנה.
*
ביעור חמץ
חולה שנמצא בבידוד בביתו יעמדו בני ביתו מאחורי הדלת והוא יברך את ברכת הביעור וישמעו ויכוונו לצאת בדין שומע כעונה ויענו אמן והוא יבדוק את החדר שלו והם יבדקו את שאר רשותו.
ואם הוא נמצא מחוץ לביתו, ימנה שליח לבדוק את רשותו והשליח יברך את ברכת הביעור. ובכל ענין הוא יעשה את הביטול.
מי שאין לו שליח לבדוק את ביתו יעשה מכירת חמץ לנכרי על כל הבית, ומעיקר הדין די לו במכירת י"ד אך עדיף שיעשה מכירת י"ג.
שריפת חמץ יעשו כבכל שנה, תוך הקפדה על ההוראות של הרשויות.
מי שאינו יכול לצאת מביתו יפורר את החמץ וישפוך עליו חומר חריף לפוגמו מאכילת כלב. ואם א"א לו יפוררו כנ"ל וישליכהו לבית הכסא.
תענית בכורות
במצב הנוכחי שאין מתפללים בבית כנסת, מי שנוהג לשמוע סיום מסכת יעשה סיום מסכת ואפי' של משניות. ובשעת הדחק אפשר לסמוך על סיום דרך הטלפון או דרך התקשורת (הוראת הגרש"ז אוירבך).
תפילות במנין
אין להתפלל במנין דרך המרפסות, כי אין צירוף לדעת מרן השו"ע בכה"ג. ואם צירפו אותו למנין יכול להיות להם כחלק מהעשרה אך יענה רק אמנים דברכות ולא יענה אמן דקדיש ולא קדושה.
יש אפשרות שכל שכן בבנין יצא פסיעה מחוץ לבית בתוך חדר המדרגות וכל השכנים יצטרפו למנין אפי' אין רואים אלו את אלו.
באופן זה, אין לברך ברכת מעין שבע בליל שבת.
כל התפילות וההלל יכול כל אדם לומר ביחידות, ופטורים מקריאת התורה ואין צורך להשלים לאחר החג.
הלל בליל פסח
למנהג השאמי, אומרים הלל בליל פסח לאחר התפילה בברכה. ולמנהג הבלדי, אומרים הלל בלא ברכה. גם היחיד בביתו אומר את ההלל, כיון שהוא מדין יום טוב שנא' השיר הזה יהיה לכם כליל התקדש חג (ערכין י, ב).
דיני ליל הסדר – למנהג יהודי תימן בתוספת הלכות למצב עתה
סדר הקערה
למנהג הבלדי כדעת מהרי"ץ – יניח באופן שלא יעביר על המצוות, יניח את הכרפס קרוב אליו והחרוסת סמוך יותר ואח"כ המצה סמוכה יותר ואחריהם הזרוע והביצה. למנהג השאמי הנוהגים כהאר"י – מניח באמצע שלוש מצות ובצד ימין את הזרוע ובצד שמאל את הביצה והמרור באמצע חרוסת תחת הזרוע וכרפס תחת הביצה.
קדש
ישטוף וידיח את כל הכוסות של בני הסדר, והמנהג הוא שיש קערת מים ובה מונחות כל הכוסות להדחה במשך כל הלילה.
ימלאו את הכוסות עד שיהיו מלאים וכל אחד ימזוג לחבירו דרך חירות. מי שנמצא רק עם אשתו היא תמזוג לו ולה. אם הוא נמצא לבדו ימזוג לעצמו.
יעמדו כולם ויפתח עורך הסדר באמירת הקידוש, ויכוונו כולם לצאת ידי חובתם מדין שומע כעונה.
מדין מצוות צריכות כוונה – יש לכוין לקיים מצות שתית כוס ראשונה של ד' כוסות וכן מצוות קידוש של יום טוב, וכן מצוות זכרון יציאת מצרים על הכוס.
בברכת שהחינו יכוין על כל המצוות של הלילה, מצה, מרור, סיפור יציאת מצרים, שתית ד' כוסות, הלל ואפיקומן.
מנהגינו להוסיף בקידוש את נוסח תרומה הבדילנו (כדאי לכוין בנוסח זה את ההדגשה שאנו מספרים ש"היום הזה" אירע נס יציאת מצרים – הגר"ח מבריסק).
· מי שיושב בבידוד, יכול לפתוח מעט את דלת חדרו והם ישבו בריחוק גדול ממנו והוא ישמע אותם ובאופן זה צריך שתהיה קערה מיוחדת לו לפניו.
בסיום הקידוש ישתו את הכוס הסיבה.
ורחץ
יטלו ידים קודם אכילת הכרפס. למנהג הבלדי – בברכה, ולמנהג השאמי בלא ברכה.
כרפס
למנהג הבלדי – נוטל כזית כרפס ומטבל בחרוסת ולמנהג השאמי לוקח פחות מכזית ומטבל במי מלח או ביין.
הכרפס יש שנהגו שהוא צנון או עלי צנון, ויש שנהגו שהוא עלי פטרוזיליה, ומעיקר הדין יוצא בכל ירק.
יש שנהגו לאוכלו בהסיבה ויש שנהגו לאוכלו בלא הסיבה. וראוי להחמיר בזה.
יברך ברכת בפה"א קודם אכילתו.
יחץ
מנהג השאמי כאן לחוץ את המצה האמצעית מבין השלושה וראוי שיהיה בצורת ד-ו ולשמור את החלק הגדול לאפיקומן. ולא נהגו להחביאו וק"ו שלא לגונבו.
מגיד
ימזגו כוס שניה לאחר שטיפה והדחה וראוי שימזגו לכל בני הבית ולפחות לפני עורך הסדר.
למנהג השאמי – יגלו את המפה המכסה את הקערה ויאמרו הא לחמא עניא, ונהגו להגביה את המצה בתחילת האמירה.
יכסו את המצה וכאן אומרים מה נשתנה.
למנהג הבלדי – מתחילה מכסים את המצות.
ומנהגינו שכל המסובים יחדיו אומרים מה נשתנה.
בסיום אמירת מה נשתנה נהגו שהבן עומד ושואל את אמירת מה נשתנה בלשון לע"ז מא כבר וכו'.
וממשיכים עבדים היינו. כל אמירת ההגדה נעשית בקול ערב ורם במנגינה של אמירת משניות.
מצוה להרבות כפי כוחו בסיפור יציאת מצרים בחידושים ובתיאור מדרשי חז"ל. אך חולה שאין לו יכולת לומר את כל ההגדה יאמר רק פיסקת רבן גמליאל וכו' וראוי שיוסיף משפט כל דהו ששייך לסיפור יציאת מצרים.
בפיסקת דם ואש וכו' שופך בעה"ב מן הכום לכלי, וכן באמירת עשר המכות ובדצ"ך עד"ש באח"ב, סך הכל, שש עשרה שפיכות.
המנהג להגביה את השולחן או הקערה בעת אמירת דיינו.
יאמרו את ההלל בקירוי כפי שנוהגים בעת אמירת הלל שלם.
לפני ברכת אשר גאלנו ימלאו כוסות לכולם (אם עדיין לא מילאו), ויחזיקו את הכוסות בידם משך כל הברכה.
נהגו להוסיף את תוספת הרס"ג באמצע הברכה, ובזמן התוספת אין חובה להחזיק את הכוס ביד חוץ מהמברך עצמו.
מנהג הבלדי לחתום בנוסח גואל ישראל, ומהנג השאמי לחתום גאל ישראל.
ישתו את הכוס בהסיבה. למנהג הבלדי בברכה ולמנהג השאמי בלא ברכה.
חולה שאינו אוכל מצה או מרור ישמיט מברכת אשר גאלנו את המילים "לאכול בו מצה ומרורים".
רחצה
יטול ידיו בברכה.
מוציא מצה
למנהג השאמי – אוחז שתי מצות ומחצה ומברך עליהם ברכת המוציא ואז משמיט את המצה התחתונה מידו ומברך ברכת על אכילת מצה. ולכתחילה יאכל שתי כזיתות כזית מהשלימה וכזית מהפרוסה. ומטבלם במלח.
מעיקר הדין רק עורך הסדר אוכל שתי כזיתות והשאר אוכלים כזית אחד. ויש מקפידים ליתן לכל אחד שתי כזיתות. ולענ"ד באופן זה יש לדאוג שיהיה לפני כולם מצה שלימה וחצויה, אבל לחלק לכל אחד שתי כזיתות המוכנות מערב החג, אין בכך טעם. ואחר שמחלק לכולם יאכל עם כולם את הכזיתות.
למהג הבלדי – אוחז שתי המצות ובוצע את התחתונה, ומניח פרוסה בתוך השלימה ומברך ברכת המוציא. ויבצע כזית לכל אחד מבני הסדר (ואין חילוק מהשלימה או מבפרוסה). וכשכל אחד אוחז את הכזית בידו מברך על אכילת מצה ואוכלים כולם בהסיבה. ומטבלם בחרוסת.
חולה שמתקשה בבליעה – יכול להקל לאכול מצה בשיעור הקטן ביותר 9 גרם ובשיעור זמן של 9 דקות.
כמו כן בעת הצורך יכול לפורר מצה עם מים או לאכול קמח מצה עם מים.
חולה שאיבד את חוש הטעם יאכל מצה בברכה.
מרור
יאכל כזית מרור בלא הסיבה.
מי שאיבד בגלל החולי את חוש הטעם יאכל את המרור בלי ברכה.
מי שאכל מצה ומרור ובגלל החולי הקיא את כל מה שאכל או שתה מהכוסות בדיעבד לא יחזור. אבל בריא שיכול לחזור יחזור ויאכל וישתה.
כורך
יכרוך כזית מצה בכזית מרור מטבלם בחרוסת ויאכלם בהסיבה.
שולחן עורך
נהגו לאכול ביצה קשה זכר למאי דבעא רחמנא למיפרק יתנא ועוד טעמים.
צפון
בסוף הסעודה יאכל כזית מצה על השובע בהסיבה. ויזהר שלא ישבע יותר מידי שלא תהיה אכילתו אכילה גסה.
ברך
ימזגו כוס שלישית לאחר שטיפה והדחה ויברכו ברכת המזון. ומברך הברכה יאחז את הכוס בידו כל משך הברכה.
בסוף ברכת המזון יברכו ברכת בפה"ג וישתו את הכוס בהסיבה.
הלל
מוזגים כוס רביעית לאחר שטיפה והדחה לכל המסובים ואומר אחד את פסוקי ההלל ועונים על כל פיסקא הללויה כמנהגינו בכל אמירת הלל שלם ואומר ברכת השיר.
מי שנמצא לבדו אומר את ההלל בלא אמירת הללויה.
למנהג הבלדי מברך בפה"ג ושותה בהסיבה ולמנהג השאמי אינו מברך ברכת בפה"ג. ויברך ברכה אחרונה.
נרצה
מנהגינו לומר שיר השירים בשמחה ורנן, כולם יחדיו. וימשיך לספר ביציאת מצרים, ותלמידי חכמים יעסקו גם בהלכות הפסח עד שתחטפנו שינה.
ספירת העומר
ממוצאי יום טוב יתחיל לספור ספירת העומר. ואם סופר יחיד בביתו, אינו צריך להקדים כמנהגינו ולומר אתמול וכו'.
החפץ במקורות לכל ההלכות יכול לפנות אל הרב הכותב במייל: u039092765@gmail.com
