קונטרס מיוחד בענייני השעה בהלכה ובאגדה במשנת מרן הגר"ש קורח זצ"ל

הרב שלמה קורח זצ"ל | צילום: מכון המאורות
הרב שלמה קורח זצ"ל | צילום: מכון המאורות

יוצא לאור ע"י ארגון תפארת שלמה – בעריכת נכדו הרה"ג אוריאל צדוק שליט"א

הדרך להינצל מהצרות – ע"י שנשוב בתשובה

  • א. "מצוות עשה מהתורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על הציבור וכו'" (רמב"ם הלכ' תענית פ"א הלכ' א')
  • ב.    "ודבר זה מדרכי התשובה הוא, שבזמן שתבא צרה ויזעקו עליה ויריעו, ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להם וכו' וזה הוא שיגרום להסיר הצרה מעליהם" (שם הלכ' ב')
  • ג.     "ומדברי סופרים להתענות על כל צרה שתבוא על הציבור" וכו' (שם הלכה ד')
  • ד.    "כשם שהציבור מתענים על צרתן, כך היחיד מתענה על צרתו" וכו' (שם הלכה ט')

ולבי אומר לי כי באמת מצות עשה מן התורה לזעוק, היא רק על הציבור וכו', וקשה מאד לומר שקיום מצוה זאת דוקא לציבור אבל חמש מאות אנשי העיר כל אחד בביתו יזעק ויתחנן, קשה לומר שלא תתקיים המצוה. שהרי אם זה "מדרכי התשובה", בודאי ששערי תשובה לא ינעלו בפניהם אם כללותם זעקו אל ה' יתברך ושבו בתשובה כל אחד בביתו, אם כי ברור שתפילת וזעקת ציבור נשגבה מתפילת וזעקת יחיד (זמנים למלך). (זכורני בעת שמו"ז הגר"ש זצוק"ל היה שומע על צרה כל שהיא, היה מתכנס בתוך עצמו ושוקע בהרהורי חשבון נפש – הערת העורך).

אין יאוש

מבואר מדברי הרמב"ם בהל' תענית (פ"ב הל' ח', י"ב) שאין מתענין ומתריעין על צרה שהביא האדם על עצמו! ומכל מקום פשוט כי כל זה רק לעניין מתענין ומתריעין, אבל הקב"ה אב הרחמן, נאמר עליו "עמו אנכי בצרה", "וגם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עמדי" היינו אפילו אני עצמי אלך בגיא צלמוות, לא אירא רע כי אתה עמדי. ולא יאמר הקב"ה לאדם, אתה גרמת לעצמך ומה לך כי תבא אלי. (שם)

אל תפרוש מן הציבור

  • "כל הפורש מדרכי ציבור ואינו מצטער עמהם לא בתעניותיהם ולא בהצלתם, אינו רואה בנחמתם. וכל המצטער עמהם, זוכה ורואה בנחמתם". (ע"פ מרן בשו"ע תקע"ד, ה')

והפירוש הוא שאל יבטח אדם בעצמו לומר שלום יהיה לי. כי דווקא הציבור ינצל, והוא יפול בפח מוקשים. וכמו שאמר מרדכי לאסתר, אל תדמי בנפשך וכו' כי אם החרש תחרישי בעת הזאת רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדו, ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות. ופירושו, מה שעלית לגדולה, הוא לצורך עת צרה שיהיה לעמך וכך סעיף זה מבואר, שאל ידמה האדם בעצמו כי יבטח בחילו או עושרו. (תקע"ד ,ג')

  • אם לא יוכל לסייע לא בגופו ולא בממונו אלא אם יסתכן בכך, פטור. (שם , ד')

הכל תלוי בעם  ישראל

הקב"ה מנסה את ישראל לדעת אם יעשו תשובה, תחילה מביא פורענות על האומות וכו'.  אמר רבי יהושוע בן לוי וכו' ואם אינם חוטאים כל העולם כולו מתברך בשבילם (מדרש תנחומא ויקרא פ' בהר סימן ג'. בחוקותי סימן ב') (תקע"ז א')

בזכות מי הדור ניצל

להוותנו בזמן הזה שאין לחכמי התורה כח לסלק הגורמים לצרות (להזהיר ולהפריש בעלי עבירות ולהשפיל בעלי זרוע וכיו"ב) על כן אין לנו הכח לגזור תעניות על הציבור בלי שתהיה עמהם תשובה. לבד מה שלא הכל יהיו נשמעים. זאת ועוד כיון שעיקר תכלית התענית לתקן הבריות, הרי התענית כמו טובל ושרץ בידו חס

ושלום – ובזה לימדתי זכות אמיתית למה שנהוג בזמנינו, אשר לבד מעטים ויחידי סגולה שופכים צקון לחשם לפני מלכו של עולם ומתקנים עצמם, ובזכותם הדור ניצל. (תקע"ו ,ב).

אין ישראל נגאלין אלא בתשובה

"כל הנביאים כולן ציוו על התשובה. ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה. וכבר הבטיחה התורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין, שנאמר "והיה כי יבואו עליך כל הדברים וגו' ושבת עד ה' א-להיך וגו' ושב ה' א-להיך את שבותך" וגו'. (רמב"ם הלכ' תשובה פ"ז הלכ' ה')

ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה וכו'- היינו ואין נגאלין אלא בתשובה לפני הקץ. אבל בסוף הגלות ישובו מחמת סגוליות זמן הקץ, שתהיה התעוררות שמימית כדי שיהא אפשר לגואלם כמובטח. ומה שאמרו "אין בן דוד בא אלא בדור שכולו חייב או שכולו זכאי" (סנהדרין צ"ח, א'), דמשמע לכאורה שגם לחייב יבוא. אפשר לומר, בדור שכולו זכאי הוא קודם הקץ. ודור שכולו חייב, סוף קץ הגלות. אבל יתעוררו מ"מ בתשובה. ונקרא חייב, לפי שלא נגאל לפני הקץ. ועיין ירושלמי תענית פ"א סוף הלכ' א' ובמפרשים (שפת מלך).

 להזכיר שם שמים על כל דבר

  • "לעולם יהא אדם רגיל לומר, כל מה דעביד רחמנא, לטב עביד". (שו"ע סוף סימן ר"ל) ומשמעות הענין, כשאירע לו דבר לא טוב. (קנ"ו, י"ט)
  • "חייב האדם להזכיר שם שמים על כל דבר שלא לחלל קדושת דרך האמונה, כגון על דבר טוב אומר "ברוך ה' הטוב" ועל דבר צער, אומר "ה' יצילנו". (מו"ז מהרי"ק בספרו מרפא לשון בראשית, ד' כ"ו)

והכוונה, גם כשהוא רואה דבר טוב לאחרים, אומר "ברוך ה' הטוב". וכן כשרואה דבר רע על אחרים אומר "ה' יצילנו". וכך היה מנהגו של אבי יחיה לחיי עד, לומר "ה' יצילהו ויצילנו". וכך אני משתדל לנהוג. (שם, ט"ו)

בביאור הברכה על שמועה טובה או רעה

כתב מרן בשולחן ערוך סימן רכ"ב סעיף ג' "חייב אדם לברך על הרעה בדעת שלימה ובנפש חפיצה כדרך שמברך בשמחה על הטובה. והנה על הטובה כתב "בשמחה", ועל הרעה כתב "בדעת שלימה  ובנפש חפיצה". מאידך הרי פירש שם בהמשך ההלכה "כי הרעה לעובדי ה', היא שמחתם וטובתם, כיון שמקבל מאהבה מה שגזר עליו השם, נמצא שבקבלת רעה זו הוא עובד את ה', שהיא שמחה לו", עכ"ל.

ולכאורה דווקא לפי טעם זה גם על הרעה היה צריך לומר שיברך בשמחה?

ונראה לע"ד לבאר בפשיטות – שאי אפשר לחייב אדם בדבר שהוא נגד הטבע, שעד כדי כך יאירו פניו משמחה ולא יבכה ולא יצטער, על כן כתב מרן השו"ע שקבלת גזירת ה' יתברך היא דין שמחה, אע"פ שבמציאות אינה נעשית חיצונית. ועל כן כדי שיקבל זאת, הדבר תלוי בשליטת הדעת של האדם, וזה ברשות האדם. וכשיש שלימות דעת, יש נפש חפיצה. (רכ"ב, ה')

צדקה תציל ממוות

  • "גם אם הפסיד ממון, יפזר לצדקה, לא כמו הבוערים בעם כשאירע להם הפסד, מקמצין בנתינת הצדקה וכיוצא בזה, כי הרי הוא כמכבה אש בתבן, או מרווה צמאונו במים מלוחים. רק יפשפש במעשיו, אולי חטא באיזה ממון ויחזיר לבעליו או שמנע איזה צדקה ויתן ויחזור ויתן, ויודה לה', ויהיה מודה ועוזב" (מהרי"ץ) (קנ"א, ל"א)
  • מצוות עשה ליתן צדקה כפי יכולתו, שאם יתן פחות מיכולתו לא גמר כל המצווה. וכל המרחם, הקב"ה מרחם עליו, ושום דבר רע לא יארע לו מחמת הצדקה שנתן, כי אם דוחה מעליו את הגזירות הקשות ותציל אותו ממוות (ואם ירד מנכסיו או הפסיד זהו מעוון שעשה, שנאמר אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא). (יו"ד, רמ"ז, א')
  • הצדקה לנערים ללמוד תורה או לחולים עניים, עדיף מלתרום לבית הכנסת. (יו"ד רמ"ט, י"א)

הלכות תפילה המצויות בתקופה זו

אסור להשתמש בתפילה ברמקול

אסור להשתמש בתפילה במיקרופון וכל כלי הגברת קול – משום דרכי הגויים בתפלתם, ומשום דרך הצדוקים שבדורנו (רפורמים) שהם כופרים אפילו בתורה שבכתב רח"ל וכל שכן שאסור להשתמש בו בתפילות שבת. (נ"ג, ל"ג)

האם יוצאים ידי חובה בשמיעה ממכשיר אלקטרוני

אין אדם יוצא ידי חובתו בכל דבר שבחובה, בשמיעה דרך מיקרופון, וכל שכן רדיו וטלפון, לפי שהקול  היוצא מהם, אינו אלא העתק קול ע"י דבר אחר. ואין ראיה מאלכסנדריה שבמצרים שהיו מניפים סודרים, כדאיתא בסוכה דף נ"א, ב. שאינו אלא כדי שיידע הציבור היכן שליח ציבור עומד בתפילה. (שם, ל"ד)

הלכות למתפלל ביחיד

  • ישתדל אדם להתפלל בבית הכנסת עם הציבור. ואם תש כוחו, אף על פי שאינו חולה, ובית הכנסת רחוקה מעירו מעט, וכיוצ"ב, ואינו רוצה להטריח עשרה אנשים שיתפללו עימו, יתפלל שמונה עשרה של שחרית בשעה שהציבור מתפללים שמונה עשרה של שחרית. וכן מוסף בשעה שהציבור מתפללים מוסף, וכן מנחה, וכן ערבית. (צ', ו')

  • כל מי שבוכה בתפילתו, אפילו מתפלל יחיד תפילתו נשמעת. (ואם התפלל בציבור, אפילו בלי שיבכה תפילתו נשמעת). (שם,ז')

  • בתפילת ליל שבת, גם המתפלל ביחיד אומר "יום השישי ויכולו וכו'". (רס"ח, י"א)

  • המתפלל ביחיד או המארגנים מניין בליל שבת ולא מתפללים שם תמיד בקביעות, לא אומרים ברכת מעין שבע. (שם י"ב, ט"ו)

  • בימים שנוהגים להזכיר י"ג מידות. במקום "ה' ה' א-ל רחום וכו'" אומר בא"ת ב"ש – "מצפץ מצפץ א-ל רחום וכו'". (עיין תקפ"א, ז')

  • בימים שיש נפילת אפיים, גם היחיד נופל על פניו ואין צריך ספר תורה. (קל"א, ו')

  • המתפלל יחידי, אומר במקום ברכו- "ברכי נפשי את ה' המבורך, ברוך ה' המבורך לעולם ועד". (נ"ז, א') (וב'תכלאל המבואר' כתוב שלא אומרים זאת בסוף תפילת ערבית ושחרית- הערת העורך.)

  • המתפלל יחידי, אומר במקום "קדוש קדוש קדוש וכו'" שבקדושת היוצר נוסח זה- "קדושת ה' צבאות מלוא כל הארץ כבודו והאופנים וכו'". וכן בקדושת "ובא לציון" אומר זאת, וממשיך "ומקבלין דין וכו'". (נ"ט, א')

  • המתפלל יחיד, במקום הקדיש [תתקבל] שבסוף התפילה, מתחיל "תתקבל צלותנא ותתעביד בעותנא עם צלותהון ובעותהון דכל בית ישראל ונאמר אמן". "יהא שלמא רבה וכו' ונאמר אמן", "עושה שלום וכו'". (שם)

  • בתפילת שחרית וערבית, המתפלל ביחיד לא אומר "ה' א-להיכם" בסוף קרית שמע, אלא אומר "אמת ויציב וכו'", ובערבית אומר "אמת ואמונה וכו'". (ב'עריכת שולחן' לא התייחס לזה, אך עיין שו"ע סימן ס"א סעיף ג' ובשתילי זתים שם. וכך הורה לי הגר"פ קורח שליט"א-  הערת העורך)

  • המתפלל בראש חודש, יחידי, מרן בשו"ע (סימן תק"ב סעיף ב') פסק, שגם היחיד קוראו. ודעת הרמב"ם שאינו קורא את ההלל. (בהלכות חנוכה פרק ד' הלכה ז') – ואין נחשבת קריאת יחיד אלא אם הוא בביתו. אבל כשיש עשרה, גם היחיד יכול לקרוא את ההלל כשהוא בתוכם. (תכ"ב, ט')

  • ברכת כהנים- אין הכהנים נושאים כפיהם אלא כשיש עשרה (כולל הכהנים), ואפילו אם אין שם ספר תורה נושאים כפיהם. (קכ"ח, א')

  • מוריד הטל, יכול היחיד להזכיר במוסף של יו"ט ראשון של פסח קודם שליח ציבור, מה שאין כן בהזכרת הגשם, ביו"ט אחרון של סוכות. (עיין סימן קי"ד)

  • מסדירים התפילה בימים טובים וכו'. המתפלל יחיד האם מסדיר תפילתו? [עיין מש"כ בסימן ק' סעיף ג', שני טעמים להסדרה, ולכאורה לפי זה אין טעם לחלק- עי"ש – הערת העורך]

תפילת שחרית

  • אם כבר התחיל ללמוד, אפילו הוא יחידי, אם כשיגמור לימודו עדיין תהיה שהות לקרוא קרית שמע ולהתפלל, אינו מפסיק לימודו כלל אפילו לקרוא פסוק ראשון. (ונראה לענ"ד שזהו אפילו אם יפסיד תפילה בציבור, לפי שתלמוד תורה עדיף מכולהו). (ק"ו, ז')

  • במקום שאין מניין בשחרית, אסור ללמוד עד שיתפלל, שיש בזה חשש שמא יסרך אחרי לימודו ויעבור זמן קרית שמע ותפילה. (שם, ח')

  • זמן תפילת שחרית נמשך עד סוף ארבע שעות (זמניות), שהוא שליש היום. ואם טעה או עבר והתפלל אחר ארבע שעות עד חצות, אף על פי שאין לו שכר תפילה בזמנה, שכר תפילה יש לו. (פ"ט, כ"ז)

  • המתפלל שחרית אחר חצות היום, כל ברכותיו לבטלה. (שם, כ"ח)

דברים האסורים בשעת המנחה

  • חצי שעה קודם שיגיע זמן מנחה קטנה (זמן מנחה קטנה לפי שעון קיץ, בסביבות השעה 16:30) אין עורכים סעודה כלל, ואפילו תהיה סעודת מצוה. (רל"ב, ד')
  • מי שהתחיל סעודה חצי שעה לפני זמן מנחה קטנה, מפסיק סעודתו כדי להתפלל, אפילו שיש שהות. (שם, ה')
  • המנהג היה להתפלל מנחה סמוך לשקיעת החמה. (רל"ג, א')

ערבית

  • המנהג היה לקרוא קרית שמע ולהתפלל ערבית בצאת שלושה כוכבים, ועד שיצאו שלושה כוכבים אומרים מזמורי תהלים. – ובליל שבת שהתפללו מנחה וערבית ויצאו מבית הכנסת בעוד היום גדול, לענ"ד, צריך לחזור ולקרוא קרית שמע בלילה בלי ברכותיה, וכפי שיש נהגו לדקדק בכך, שהרי חיוב קרית שמע הוא דאורייתא, וזמנה בלילה דווקא. (רל"ב ב'. רל"ג, ב'. רל"ה, ב'. רס"ז, ה')
  • אנוס כגון חולה יכול לקרוא קרית שמע של ערבית אפילו סמוך להנץ החמה ממש. (רל"ה, ו')
  • הגיע זמן ערבית ונזדמנה לו מצוה לעשותה, אפילו שאינה עוברת, יעשה המצוה ואחר כך יתפלל. וכך נהגו. (שם, ז')

ספירת העומר

  • מצוה מן המובחר לספור בתחילת הלילה, דהיינו בצאת הכוכבים. וכן הוא מנהג העולם לדקדק בזה. ומן הדין יכול לספור לכתחילה רבע שעה קודם צאת הכוכבים. (ראה תפ"ט, ט"ז)
  • משהגיע זמן הספירה, אסור לאכול עד שיספור. ובזמן הזה שלדעת רוב הפוסקים ספירת העומר היא מדרבנן, אם שכח והתחיל לאכול אפילו בזמן חיוב הספירה, ונזכר תוך הסעודה, אם יש שהות, גומר סעודתו ואחר כך סופר. ולמדקדקים כדעת הרמב"ם, פוסק וסופר. (ראה שם, כ"א)

מקום שמתפלל או לומד, האם יש בו קדושה

  • יחיד הקובע לו מקום בביתו ללמוד תורה, יש בו קדושה.
  • אדם שמתפלל בביתו אין למקום קדושה גם אם מסיבה כלשהיא יתפלל שם כל תפילותיו.
  • בתים וחצרות שמתקבצין בהם עראי לתפילה אין בהם קדושה, שלא קבעו אותם לתפילה בלבד. (קנ"א,ז. אהבת המלך הלכ' תפילה סוף פרק י"א)

האם יש תשלומין לקריאת התורה

  • אם לא קראו בספר תורה ביום שני, אינם חייבים לקרות ביום שלאחריו. (קל"ה, א')
  • אם לא קראו בספר תורה בשבת פרשת אותה שבת, אין קוראים אותה בחול, אלא קוראים אותה בשבת שאחריה לפני הפרשה של השבת השניה. (שם, ב')
  • כשקוראים בשבת גם הפרשה של השבת שעברה, נראה לענ"ד פשוט שיכולים להעלות אחד שיקרא את כולה, כיוון שיצאו ידי חובת שבעה גוברי, ועולה על כולנה שלא להטריח את הציבור. (שם, ג')
  • בעניין הוצאת ספר תורה מבית הכנסת לבית- עיין 'עריכת שולחן- ילקוט חיים' או"ח תקפ"ד ה', יו"ד שע"ו י"ג. (ועיין מש"כ מהר"י צובירי 'ויצבור יוסף בר' ח"א פרק ט"ז – הערת העורך)

הוספת בקשת רפואה בתפילה ובברכת המזון

  • מותר למתפלל לבקש באמצע הברכות האמצעיות על עצמו, כגון על פרנסתו בברכת השנים, ועל חולה בברכת רפאנו. ובברכת שומע תפילה יכול לשאול כל מה שצריך [והיינו דרך עראי, לא שיקבע לו מטבע אחר יותר ממה שטבעו חכמים]. (קי"ט,א')
  • יש מי שאומר שכשמוסיף בברכה לצורך יחיד, לא יאריך. אבל לאחר תפילתו רשאי להאריך. (שם, ג')
  • חולה שרבים צריכים לתורתו, דינו כצורך רבים שמאריכים להתפלל עליו. (שם, ד')
  • האם מותר להוסיף בקשה בברכת המזון, כגון "הרחמן יצילנו מן הקורונה"?   

תשובה: אין מספר קבוע לבקשות המתחילות ב"הרחמן". ורבים יש להם בקשות רבות בשם הרחמן ואין קפידא בזה, כיוון שכבר נסתיימה הברכה. והמנהג שעונים אמן אחר כל הרחמן והרחמן. (קפ"ט א',ב')

ברכת הלבנה

  • מצוה לברך על הלבנה בציבור, משום "ברוב עם הדרת מלך" (מהרי"ץ). אבל אם יעבור זמן ברכת הלבנה, או שאי אפשר לו לברך בציבור, מברך אפילו ביחיד. (תכ"ו, י"א)
  • אין מברכים על הלבנה בבית דרך חלון הבית או תחת הגג, אלא בחוץ. ואם אי אפשר לו לצאת, כגון שהוא מצונן או יש בחוץ דבר טינוף וכיוצא בזה, יכול לברך עליה בביתו אם רואה אותה דרך זכוכית. (שם, י')
  • ג.      "קבלה מהקדמונים כי מי שבירך על הלבנה, מיום שבירך שוב לא ידאג מהפורענות באותו חודש. מובטח שבאותו חודש לא יגזרו עליו מיתה". (מהרי"ץ)  [ונראה לענ"ד דווקא אם לא איתרע מזליה, אז לא יגזרו עליו. שאם לא כן, לעולם לא ימות ע"י שיברך על הלבנה במשך מאות בשנה. ופשוט.] (שם, ל"ב)

עילוי נשמה לא רק ע"י קדיש

לפי שיש אנשים שהם בשנת אבל וכן אנשים שחל אזכרה של הוריהם ואינם יכולים להגיד קדיש (בעקבות הקורונה), ראוי להביא כמה יסודות חשובים בעניין עילוי נשמה:

  • העילוי הגדול לנשמת ההורים, שבנם יעסוק ויעמיק בתורה וידקדק במצוות. (יו"ד קל"ב, י"ב)
  • עילוי גדול הוא לנשמה בזה שהבנים יחלקו צדקה ברוחב לב, ברווח ולא בצמצום. (שם, י"ג)
  • צריך האדם לעשות עילוי לנשמתו כשהוא בחיים, ע"י שיעסוק בתורה, ויהיה בעל מידות ודרך ארץ, ויחלק צדקות בכל כוחו, ויימנע ממכשולות היצר הרע. (שם, י"ד)
  • ד.     …עילוי נשמה ע"י הבת- תאמר מזמורי תהלים, ותחלק צדקה לעילוי נשמת אביה או אימה. (שם, שע"ו, ל"ב)
  • ביום השנה צריכים הבנים לפשפש מעשיהם ולעשות צדקה ומעשים טובים כדי לזכות הוריהם. (שם ת"ב, כ"ט)
  • השכבה- בשעה שיש חס ושלום פורענות בעולם, אין להזכיר את אביו או את אימו על ידי השכבה, לבד אם הוא באבלות ועד שנים עשר חודש. (ע"פ זוהר פרשת נח דף ס"ט. ב')  (רפ"ד, ה')

תשעה קבין

איש הרוצה לטבול במקווה (ומצטער בטבילה וכיו"ב) אם יש לו ברז שיוצאים ממנו מים ברציפות בלי הפסק, כמות גדולה של תשעה קבין, שהם שנים עשר ליטר וחצי (שיעורם המדויק 12.384 ליטר) ואפילו שאובים ואפילו חמים מועיל. (תר"ו ט"ו-י"ט, תרס"ד, א')  

הלכות לחולה

תרופת החולה…

מי שבא לו צער או חולי, מצווה לדרוש ברופאים, שנאמר "ורפא ירפא" (שמות כ"א, י"ט). ועם הטיפול הרפואי רפואתו גם שילך לחכם מובהק כדי שיסתייעו הדברים הטבעיים ויצליחו, בבחינת נשמה לגוף, וזכות התורה של החכם מגינה ומצילה, וכן שהחכם יבקש עליו רחמים. [כמש"כ בגמ' בב"ת קט"ו, ב'] (עיין קנ"ו, י"א)

תפילת הנוטל תרופה

הנוטל תרופה אומר, יהי רצון מלפניך ה' א-להי, שיהא עסק זה לי לרפואה כי רופא של חינם אתה (ר"ל, ט"ז)

הלכות ברכות לחולה

  • מי שניזון דרך הווריד, מה שנקרא "אינפוזיה", אינו מברך על מזונו. (ר', כ')
  • מי שניזון על ידי צינור המוכנס מפיו עד מעיו ודרכו נכנס המזון למעיו, מה שנקרא "זונדה", וכל שכן מאכל "כימיקלי" בלבד, אינו מברך על מזונו שום ברכה. (שם כ"א)

חולה שלא התפלל- האם צריך להשלים תפילותיו

מי שהיה חולה ולא יכל להתפלל כל אותם ימים, באותו יום שיבריא ישלים רק את תפילות אותו היום שלא התפלל בו בתור תפילת נדבה. אבל מעשים היו, בכל זמן, שחלו, ולא התפללו כלל.  (עיין ק"ח, י"ג ובעניין תפילת נדבה עיין סימן ק"ז, וסימן פ"ט, ה')

     מדיני חולה ורפואה בשבת

  • חולה שיש בו סכנה, מצווה לחלל עליו את השבת כדי להצילו, ואפילו ספק סכנה מחללים עליו את השבת (שכ"ח, ב')
  • אפילו גוי או יהודי רשע גמור, מחללים עליהם את השבת מפני פיקוח נפש, משום איבה. (שכ"ט, א')
  • פיקוח נפש שדוחה שבת, הוא אפילו כשהחילול שבת הוא רק כדי למנוע סכנה. לפיכך, אם נפלה דליקה בחצר אחרת וירא שתעבור לחצר זו ויבוא לידי סכנה, כגון שיש שם קטנים וחולים שלא יוכלו לברוח, מכבים הדליקה כדי שלא תעבור. וכן כל כיוצא בזה. (שם, ב')
  • פיקוח נפש נחשב גם על דבר העתיד להיות אחר זמן. (שם, ג')
  • אדם שיש לו חום גבוה מעל הממוצע, דהיינו שלושים ותשע מעלות, דינו כחולה שיש בו סכנה ומחללים עליו את השבת. ואם לא הגיע למעלות אלה, אבל יש לו חום גבוה, מותר להרטיב מעט סמרטוט ולהניחו על מצחו. (שכ"ח, ט')
  • מותר למדוד חום בשבת לחולה במדחום מכני. (שם, י')
  • חולה אסטמה (או קורונה) שקיבל התקפת קוצר נשימה, מותר לחבר לחשמל ולהפעיל את מכשיר האינהלציה, לספק לו אויר  ולשחרר הקוצר נשימה כי יש בזה פיקוח נפש. (שם, י"ב)
  • אם אין מצב האסטמה (או קורונה) חמור, יש להכין חיבור המכונה לחשמל לפני שבת, ומותר להפעילה בשבת משום ספק פיקוח נפש. (שם, י"ג)
  • חולה אסטמה (או קורונה) שמצבו קשה, מותר להזעיק רופא ולחלל עליו את השבת, ככל חולה שיש בו סכנה. (שם, י"ד)
  • יש אומרים שאם אפשר לעשות בלא דיחוי ובלא איחור על ידי שינוי, עושה על ידי שינוי (מהרי"ץ). ויש אומרים שעושה כדרכו בלא שינוי. ודווקא אצל יולדת עושים מלאכה בשינוי מפני שכאב היולדת דבר טבעי וכו' (שתילי זתים).  (שם, ט"ז)
  • מי שיש לו נוזלת, מותר לו לנשוף טבק, אף על פי שעושה כן כדי לייבש הנזילה וכיוצא בזה. (שם, מ"ד)
  • כל תרופה שהיא רק סגולית, אין משתמשים בה בשבת. כגון לטלטל קמיע לצאת בו ברשות הרבים וכיו"ב. (ש, כ"א)

חולה שהתרפא – ברכת הגומל

  • ארבעה צריכים להודות ולברך "הגומל", ואחד מהם חולה שנתרפא. (רי"ט, א')
  • קטן שלא הגיע לבר מצווה, שהיה חולה ונתרפא, אינו צריך לברך "הגומל" (שם, ג')
  • אין מנהגנו שהאישה תבוא לעזרת נשים ותברך ברכת "הגומל" והקהל יענו אחריה אמן, שאין זה אצלנו דרך צניעות. (שם, ה')
  • במקרה שראובן לחץ יד לשמעון והיה בקרבתו, לאחר מכן נודע לו ששמעון היה חולה בקורונה, ונכנס ראובן לבידוד בגלל זה, ובחסדי שמים לא נדבק בנגיף, האם יצטרך לברך "הגומל"? 

תשובה– אינו מברך "הגומל", כי הברכה דווקא למי שחלה וניצל, שהוא היה בסכנה ממש. וכמו אדם שנפלה עליו מפולת וניצל, או היה יושב במכונית ואירעה תאונה וניצל, שמברך ברכת הגומל, אבל אם הלך ליד כותל רעוע ואחר שעבר נפל הכותל, או חצה את הכביש וכפסע היה בינו לבין תאונה ח"ו וניצל, אע"פ שבוודאי היתה עליו השגחה עליונה להצילו, מ"מ מצד הלכות ברכות אינו מברך הגומל. (עיין שם, י"ד)

  • המנהג שמברך ברכת הגומל בשבת לאחר שעלה לתורה-  כי יש שם עשרה, ומברך בפני ספר תורה, ובשבת מצוי שיהיה תרי רבנן, ועוד שיש בזה הידור יותר שלאחר שעלה לתורה בעצמו ובירך ברכה אחרונה מברך הגומל [אע"פ שטעם זה שייך גם בשני וחמישי]. ואם איחר מלברך [כמו שמצוי בתקופת הקורונה- הערת העורך] אינו נפטר מן הברכה אפילו יאחר חודש או חדשיים וכיוצא בזה. (שם, ז')

קו המאורות – מרכז התוכן וההלכה ליהדות תימן | חייגו בכל עת: 8416* | 03-30-8888-5 | מס' ישיר מארה"ב – 151-8613-0185 | ניתן לשלוח שאלות לרבני בית ההוראה גם דרך האתר או באמצעות המייל: sm088302222@gmail.com

הצטרפו עכשיו לערוצי החדשות של אתר המאורות

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אולי יעניין אותך גם

הירשמו כעת לניוזלטר שלנו

והישארו מעודכנים!