שאלות ותשובות מצויות הנוגעות לימי ראש השנה בצל נגיף הקורונה • מאת הגאון הרב אורן צדוק שליט"א מרבני 'המאורות'

הרב אורן צדוק
הרב אורן צדוק

שאלות ותשובות מצויות הנוגעות לימי ראש השנה בצל נגיף הקורונה

מאת הגאון רבי אורן צדוק שליט"א

ראש בית ההוראה נזר ההוראה ומרבני בית ההוראה 'המאורות' לק"ק תימן

***

א. חלוקת המתפללים בבתי הכנסת בימים הנוראים

שאלה: איך כדאי וצריך לסדר את המתפללים בבתי הכנסת בימים הנוראים, שנמצאים יחד שעות רבות ויש סכנת הידבקות?

תשובה: יש להפריד בין ההנחיות המושתות על ידי השלטונות בצורה שרירותית בלי כל הגיון וטעם (מנין אנשים קבוע בלי יחס ישיר לגודלו של המבנה.. זאת לעומת שאר פעילויות הקרובות לליבם… בהם ההגבלות הינן יותר קלות עד ללא כלל מניעה ועוד), לבין הדרישה המתחייבת מאיתנו הלכתית בתורת השתדלות כדי למנוע הדבקה המונית, ואל זה בלבד נשואות עינינו.

וכיוון שכך כפי שכבר נאמר השכם והערב על ידי יודעי דבר בדרך התנהלותו של הנגיף, שבריחוק של שני מטר איש מעל רעהו, תוך עטיית מסיכה כולל האף בתמידות, בשילוב פתיחת חלונות לאוורור, הרי כבר הורחקנו מטווח סכנה ממשית.

ועל כן כך יאות לנו להתנהל בבית הכנסת בהקפדה על שלשה תנאים אלו, ריחוק, מסיכה, חלונות. תוך קביעה חד משמעית מכלל הציבור להשמע להנחיות אלו בבית הכנסת, בפרט שמצויים בינותינו אנשים בעלי סיכון גבוה ולאו דווקא אנשים מבוגרים.., שבקל יכולים להגיע לכלל סכנה או שיתייסרו לחנם בגלל רשלנות. ואם אדם רוצה להקל בדבר יעשה זאת מחוץ לבית הכנסת.

ולניצול המקום בבית הכנסת יש להמליץ שכל משפחה תשב בריכוז, להיותם קרובים איש אל רעהו, וכן ליצור חייץ על ידי פרישת יריעות ניילון בין כל איזור ואיזור בבית הכנסת, כך שמרוויחים איזורים שלמים בהם אין צורך לריחוק הנזכר. וכן לחפש ולתור אחר מקומות נוספים בתוככי בית הכנסת על מנת להכשירם לישיבה, כדי להגדיל כמה שיותר את מספר המתפללים, כגון מעברים, עזרת נשים, מטבחון ועוד.

ב. תקיעת שופר בצל הקורונה

שאלה: במקומות שאנו חוששים מפני נגיף הקורונה – כיצד יתנהגו בתקיעת שופר, שמעתי כמה עצות, השאלה מה הרצוי ביותר – או לשמור מרחק כיאות ולתקוע כרגיל, או להעמיד מחיצות גדולות כמין קפסולה מיוחדת לבעל תוקע, או להשים מסיכה על השופר שלא ייצאו ניצוצות ויזיקו, או להפוך השופר כלפי מטה באופן שלא יהיה בו חשש של הידבקות, או לתקוע סמוך לחלון בית הכנסת, כך שלא יהיה חשש הידבקות בקורונה. מה הרצוי והראוי בזה.

תשובה: על אף שכל האופנים רצויים מבחינה הלכתית כולל עטיית מסיכה על פיית השופר (ברפיון כמובן, אחרת לא יוצא הקול. וכמו"כ בהקפדה שלא יעטוף בה את גוף השופר), מכל מקום הרצוי ביותר (והקל ביותר), ומה גם ראוי שיתקבל על כלל הציבור, לתקוע תוך שמירת מרחק ניכר מכלל הציבור, או שיתקע ליד חלון פתוח. ושאר האופנים ספק אם יתקבלו למעשה. כך שאף שרצויים הם מכל מקום אינם מעשיים.

ג. אם לקצר את השהות בבתי הכנסת בימים הנוראים וסדר התפילה הרצוי בעת הזאת

שאלה: כיצד השנה ינהגו – האם על מנת לקצר השהות בבתי הכנסת, יקצרו במקומות שהם – וא"כ באלו מקומות? והאם רשאים לקצר בתקיעות על מנת לקצר השהות בבתי הכנסת?

תשובה: ודאי שהצורך לקצר בסדר התפילה כמה שניתן, אולם כיוון שנוסח התפילה אצל הבלדי הוא בלאו הכי בסיסי מאוד, על כן לא ניתן לצמצם את התפילה בצורה משמעותית, לעומת זאת נוסח השאמי שיש בו תוספת פיוטים רבים והתפילה היא ארוכה בלאו הכי מלבד מוסף שאומרים לחש וחזרה, ראוי הוא שיצמצמו בפיוטים בשיעור ניכר, וישאירו מהם את העיקריים ממש. וכן עשינו אצלינו כיוצא בזה (בלדי) בתשעה באב.

ובתור עצה טובה אמרתי שכלל הציבור יקדימו תפילת שחרית כמה שאפשר, זאת כדי שפתיחת החלונות שנעשית, לא תקשה על כלל הציבור בהיות החום בימים אלו גדול מאוד, ובשעות הבוקר המוקדמות עדיין נסבל הוא. וזה יועיל גם למי שמתפלל במקומות פתוחים, ומה טוב ומה נעים להתפלל בנץ החמה ביום קדוש זה.

ואמרתי להציע סדר תפילה רצוי וראוי בעת הזו, כדי לא לשהות בבית הכנסת זמן רב, ועל אף שמן הראוי היה להשמיט יותר ממה שהוצע כאן, מכל מקום ראיתי לאחוז דרך ממוצעת ומושכלת כדי שתהיה מקובלת ורצויה כמה שיותר על כלל הציבור.

ליל יום טוב ראשון של ראש השנה – שהוא ליל שבת, על אף שמנהגינו שלא להשמיט מאום מסדר קבלת שבת בראש השנה שחל בשבת שלא כבשאר עדות, מכל מקום בעת הזו ייעשה כפי שאבותינו נ"ע נהגו כאשר היתה השעה דחוקה. בר יוחאי שלש בתים ראשונים, ו'אשרי יולדתך' בסוף הפיוט (ולשקול השמטת כולו), לאחר מכן 'שלשה דברים וכו', מזמורי השבת ור"ה, אשרי האיש.

והסדרת התפילה לאחר מכן בדרך של 1) ציון מקום 2) והוראה לציבור מה להזכיר בו, כגון ב'מגן אברהם' להזכיר 'זכרנו וכו", ב'מחיה מתים' – 'מי כמוך וכו", בברכה שלישית להזכיר 'ובכן', ובברכת אתה בחרתנו, להוסיף 'את יום המנוח הזה', וכן להזכיר זאת ב'יעלה ויבוא', ועוד 'את יום מקרא קדש הזה את יום הזכרון הזה'. 'בברכת אלוהינו ואלהי וכו' מלוך' וכו', לשים לב להוסיף 'מקדש השבת' בנוסח החתימה, וכן הלאה בדרך זו עד סוף התפילה.

תפילת הפרנסה – בשני הימים ראוי לומר את הקצרה, ולסמוך על הזכרתה בשלימות ביום הכיפורים, (שהרי בלאו הכי מנהג אמירתה חדש הוא אצלינו ממש כמעט בדור האחרון. מה גם שיש כאן שאלה הלכתית של בקשת צרכים ביום השבת, שמזה הטעם עצמו איננו אומרים אבינו מלכנו ביום השבת, וצריך עיון אם שייך לומר לגביה היתר 'טופס ברכות' כאשר אומרים אותה רק פעמיים בשנה).

בשחרית של ראש השנה – אומרים הכל כרגיל. ובשאמי יעשו כמבואר לעיל באורך.

מי שבירך בקריאת התורה – ראוי להשמיט את כל ה'מי שברך' שבכל העליות, ולומר 'מי שברך כללי' לכל העולים והתורמים והמתנדבים. בין ביום הראשון ובין ביום השני.

מנחה של ראש השנה – ביום הראשון אין מה לקצר בה למרות שיש בה קריאת ספר תורה, מכל מקום אין מתעכבין כלל לערבית כיוון שהולכים לאכול סעודה שלישית.

ערבית מוצאי שבת ליל יום טוב שני – אף בה אין מה לקצר, והתפילה כרגיל היא עם תוספת הפיוטים שבסוף, שהתפילה עצמה בלאו הכי קצרה היא. (ויש להזכיר הבדלה 'ותודיענו' בתפילה).

תקיעת שופר – קיצור בתקיעות, לעניות דעתי, יהיה דווקא באלו שניתן לעשותם לאחר מכן מחוץ לבית כנסת, בלדי – ששים קולות אחרונות המתווספות על החיוב שהם שלשים דמיושב ועשרה דמעומד. והשאמי עשר קולות הנותרות. והצורך לעשות כן, לא רק מצד השהות המתווספת אלא גם מצד חשש רסיסי הרוק המתפזרים, ואף שהומצא תיקון לתקיעות החיוב, מכל מקום למעט בהם במקום סגור עדיף. ותרועה גדולה אף שאינה מן החיוב, מכל מקום יעשוה מיד לאחר תפילת מוסף כיוון שזהו מקומה, ולא יצאו ויחזרו להמשך התפילה.

ד. זמן תקיעת שופר ליחיד הנמצא בבידוד וכמות התקיעות שיש לתקוע לו

שאלה: יחיד השוהה בבידוד וכדומה, כיצד יעשה בתקיעת שופר, באופן שאינו יודע לתקוע אלא סומך על אחרים – מתי הזמן המובחר ביותר שרצוי שיתקעו לו?וכמה תקיעות צריך היחיד לשמוע – מאה קולות או שלושים קולות?והאם תוקע גם בשמונה עשרה בתפילת הלחש – למנהג השאמי?

תשובה: על אף שזמן מצות שמיעת קול שופר הינה מנץ החמה, מכל מקום כתבו הפוסקים שלא ישמע קול שופר קודם תפילה וקריאת ספר תורה (יעויין כה"ח סימן תקפ"ח סק"ה), אלא רק לאחר מכן. (ועל אף שמהרי"ץ כתב שמנהג קדום אצלינו לתקוע בעלות השחר, מכל מקום אין המדובר בתקיעות חיוב). ולכתחילה ישמע לאחר שעה שלישית מזמן עלות השחר אף שכבר התפלל, (יעויין שם אות ו'). וכל זאת בתקיעות דמיושב, אולם בתקיעות דמעומד שהם על סדר תפילת מוסף, לא ישמע אותם כלל תוך התפילה, אף שאחר יתקע לו והוא עצמו לא יפסיק בתפילה, היות שלא תיקנום בתפילת היחיד אלא רק בציבור, כן פסק מרן בשלחן ערוך סימן תקצ"ב סעיף ב'. [ודלא כדעת הרדב"ז שחולק הובא בכף החיים סימן תקצ"ב סקי"א]. אלא יסמוך על תקיעות דמיושב שתקעו לו, ואם אף אותם לא שמע יראו לתקוע לו לפני המוסף כדי לערבב את השטן או לאחריו. (משנ"ב סימן תקצ"ב סק"ז).

ויש להדגיש שאת תפילת המוסף יתפלל היחיד רק לאחר שלש שעות ביום ולא קודם לכן, (שלחן ערוך סימן תקצ"א סעיף ח'), שאז העולם רגיל להתפלל תפילה זו לאחר שלש שעות. וטעם הדבר, כיוון שהקדוש ברוך הוא דן את עולמו ושמא יעיינו בדינו, על כן יתפלל בצבור או בזמן שהציבור מתפלל כמו שהוא באופן זה, ואין הקב"ה מואס תפילת רבים שנאמר הן אל כביר ולא ימאס. ודוקא תפלת מוסף שהעולם רגיל להתפלל אותה לאחר שלש שעות כיוון שכל היום זמנה, אבל תפלת שחרית כיון שרגילין העולם להתפלל בבוקר בתוך ג' שעות ראשונות, על כן יכול להתפלל אותה בכל אותן שלש שעות.

לגבי מנין הקולות שצריך לשמוע – ודאי שהבסיס הוא שלשים קולות המחוייבות, ואם הוא מהנוהגים לשמוע 'מאה קולות' הדבר תלוי בבעל התוקע, אם מוכן הוא לתקוע לו, שלפעמים יש לו עוד מקומות בהם צריך להוציא ידי חובה בפרט בתקופה זו, וטורח הדבר מאוד בשבילו.

ה. התוקע בשופר עבור יחידים מי מברך

שאלה: יחיד התוקע בשופר או שתוקע בעבור יחידים – מי מברך ומה הדין לגבי נשים כה"ג?

תשובה: הדבר נתון במחלוקת גדולה האם התוקע שכבר יצא ידי חובתו מברך אף שהשומעים יודעים לברך, ועל כן ראוי הדבר שיברך השומע, היות שכך היא דעת הרמב"ם בתשובה (על פי פאה"ד סימן ע"ה, יעויין הערת המוציא לאור שם אות ח'), ומרן בשלחן ערוך סימן רע"ג ס"ד, וכן פסק מהרד"מ בספרו שתילי זיתים סימן תקפ"ה סק"ד. אולם כיוון שיש חולקים בדבר וכן מנהג העולם, על כן אינו מעכב כלל, ויכול התוקע לברך בכל פעם. *נשים פשוט שאינן מברכות ואין מברכין להם כלל ועיקר, שפטורות הן ממצוה זו.

ו. השומע כמה תקיעות שופר בו זמנית – האם יצא ידי חובתו

שאלה: השתא הכא, שרבים יתפללו ככה"נ במנייני חצירות ובחוצות קריה, מן הסתם יהיו ברחוב קולות רבים של תקיעות – היאך יעשו לצאת ידי חובה באופן שלא יהיה תרי קלי דלא משתמעי, והאם יצא יד"ח אם ישמע מפה תקיעה ומפה תרועה וכדו'?

תשובה: ודאי ראוי לכתחילה לכוון את זמן התקיעות בין מיושב ובין מעומד, בזמן שאין תקיעות אחרות בינתיים, או לברור מקום אחר בו אין נשמעים קולות של מניינים אחרים, אולם כשאי אפשר הדבר ואירע ששמעו ממנין אחר תקיעות קול שופר, הנה אם נשמע הקול בין שני סדרי תקיעות היינו שסיימו תקיעת תשר"ת ועדיין לא החלו בתקיעת תשר"ת פעם שניה, כך שנמצאו התקיעות הנשמעות שלא הפסיקו באמצע הסימן, אין בכך הפסק כלל. אולם אם נשמעו תוך הסדר, לדעת מרן סימן תק"צ סעיף ח' בשמע 'תקיעת מתעסק' הדבר מעכב, (יעויין משנ"ב שם סקל"ג בשם המגן אברהם), ויתחיל שנית את סדר התקיעה אם תשר"ת, אם תש"ת וכו'.

השומע תקיעות מכמה בני אדם, אם שמע על הסדר כגון תשר"ת, מאיש אחד תקיעה ומאיש אחר שברים ואחר תרועה וכו' אפילו שהה זמן מרובה ביניהם, בדיעבד יצא ידי חובתו, ואם שמע סימן שלם מאחד ומאחר שמע גם סימן שלם אפילו לכתחילה יוצא בכך ידי חובתו, כן מבואר בשלחן ערוך סימן תקפ"ח סעיף ב' וכה"ח שם או' ט"ו. אלא שיראה שלא ישמע ביניהם כל תקיעה, היות שיש אומרים שנחשב הפסק, יעויין שם בדעת ה'וי"א' וכן בהוראת מרן בסימן תק"צ סעיף ח'.

בברכה מרובה

הצ' אורן בכא"מ שמעון צדוק יצ"ו


קו המאורות – מרכז התוכן וההלכה ליהדות תימן | חייגו בכל עת: 8416* | 03-30-8888-5 | מס' ישיר מארה"ב – 151-8613-0185 | ניתן לשלוח שאלות לרבני בית ההוראה גם דרך האתר או באמצעות המייל: sm088302222@gmail.com

הצטרפו עכשיו לערוצי החדשות של אתר המאורות

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אולי יעניין אותך גם

הירשמו כעת לניוזלטר שלנו

והישארו מעודכנים!