37 שנים לפטירתו של רבי מרדכי שרעבי זצ"ל, שב"ק כ' מרחשוון תשפ"א – תשד"מ.
למי כתב מכתב הסכמה בחתימת יד קדשו? – כפי הנראה ממכתבי ההסכמה היחידים בעולם שכתב רבינו זיע"א, ניתן מכתב מיוחד לספרי "עריכת שולחן – ילקוט חיים" – סדרת הספרים הנפלאה למרן רבינו הגאון רבי שלמה קורח זצ"ל רב העיר בני ברק.
זאת כפי שנדפס בספרו עריכת שולחן חלק א' – והנה התמונה לפניכם:
קווים לדמותו
מרן הגאון הקדוש רבי מרדכי שרעבי זיע"א היה קדוש עליון, גדול המקובלים בדורות האחרונים.
ידוע ששלשה ימים קודם פטירתו צם ה'בבא סאלי' ולא טעם מאום, באומרו שחוזה הוא גזרה קשה על עם ישראל, הרבה דם וייסורים, אך לאחר זמן הודיעוהו משמים שהגזירה התחלפה בפטירתו של צדיק גדול השקולה כנגד מיתתם של רבים, והיה זה רבי מרדכי שרעבי שחלה באותו יום ונפטר ביום השלישי למחלתו.
אך מדור זה, כהרגלו, אינו עוסק במופתיהם של הצדיקים ובגדולתם בשמי מעל, אלא בעיקר באופן עבודתם את ה' באופן הנגלה לנו, מהם נוכל אנו הקטנים ללמוד, ובכך תתקיים מטרתה העיקרית של סיפורי הצדיקים: 'וכן תועיל הקריאה בסיפור מעשה החסידים באגדות אשר באו שם, כי כל אלה מעוררים את השכל להתיעץ ולעשות כמעשיהם הנחמדים' (מסילת ישרים פכ"א).
•••
נפילה של 40 מעלות חום!
העננים השתלטו על השמים במסע מהיר, וגירשו בחימה כל שריד לשמש המאירה, שמיהרה להתחבא ולאסוף את נגהי זוהרה עדי יעבור זעם.
בני האנוש גם הם השתדלו מאוד למעט את שהותם תחת השמים האפורים-שחורים, תחת זאת העדיפו להספן בביתם ולשפשף ידיהם תחת שמיכת פוך עבה, או לחילופין להסתופף בצל תנור הנפט המפיץ את חומו הנעים.
גם רבי מרדכי שרעבי ישב בביתו. אמנם ללכת לבית ה' ללמוד אינו יכול, מפאת ציווי התורה 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם', אך ללמוד בבית איש לא מונע בעדו. בימים הקודמים הלך בכל מזג אוויר ללמוד בבית המדרש, שלימוד התורה בו לא רק משתבחת באיכותה עם פלפולי החברים, אלא גם מתקדשת ומרבה מעלתה עקב השפעת המקום הקדוש. אולם היום ראשו כואב, ואין זו מן החכמה להתגרות במלאך המוות ולהראות לו שאינו חושש ממנו. אם שר הצינה שלוט כעת בחוצות, על החושש בראשו להשאר ספון במעונו, ולכל בני ישראל יהיה אור תורה גם במושבותם בתוך ביתם נאוה קודש.
בפרט שהרב שרעבי אינו מבטל שניה מזמנו, וגם בבית יושב הוא כשפניו אל הקיר, ספרו פתוח לפניו והוא משנן בקול את דברי התורה. אין הוא מתייחס לקולות שאולי יישמעו סביבו.
תלמידיו הנאמנים, שרוח שובבה עלתה בהם פעם, ניסו לבחון פעם עד כמה דבקותו בלימודו לא תיפגע בשום אופן, ונדברו ביניהם לעמוד כולם כאחד ליד מושבו של הרב ולדבר בקול, לראות אם הרב יפסיק מלימודו, או שמא יסמן להם כי מפריעים הם לו. התלמידים החלו בשיחה, וכשראו כי אין תגובה מכיוונו של הרב העלו את הטונים, אך גם כשדיברו ממש בצעקות עדיין המשיך רבם להתנדנד בניחותא כשראשו כפוף על הספר ופיו מנגן את המילים בנעימה חרישית.
והאמת, שתלמידותיה של הרבנית עשו את אותו מבחן – ללא כוונה מיוחדת – פעמים רבות, כשכדרכן של בנות הן מדברות בקול גדול כשהן מתייעצות עם הרבנית על כל לבטיהן, אך הרב אינו מרים את עיניו מהספר הקדוש המונח מולו. אמון הוא על מאמרי חז"ל המזהירים בכל תוקף מהפסקה בשעת הלימוד.
וכך יושב הרב ביום הסגריר ועסוק בדברי התורה הנעימים והנחמדים, כשניגון הלימוד ייפסק רק בשניות בהן מקרב הוא אל פיו את כוס התה החמה שמגישים לו בני ביתו מידי פעם.
מעת לעת מעמיק הרב שרעבי יותר ויותר בדברי התורה, אך ראשו לא נכנע. הוא טורח לשגר מידי כמה שניות גלי כאב ישירים וחדים, והרב משתדל להתעלם מהם ולהמשיך בלימודו. איך כותב הרמב"ם (הל' ת"ת פ"א ה"ח): כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה.. בין שלם בגופו בין בעל יסורין…'.
הכאבים לא מרפים, וגם הרב לא מרפה. לימוד התורה היא המצוה הגדולה ביותר, וזו ממש טיפשות להניח ליצר לנצחו כך ולהפסיקו מלימודה.
עוד דף נלגם בשקיקה, עוד סברא מחודשת נטחנת עד דק במוחו הגאוני של הרב שרעבי, עד שלפתע כל החדר חג במעגל סביבו והרב נופל מתעלף על הרצפה.
בני הבית חשו בבהלה לשמע החבטה ונחרדו בראותם את אב המשפחה שוכב על רצפת חדרו כשפניו אדומות ועיניו מתגלגלות בחוריהן. תושייתו של אחד מבני הבית הביאה להתעוררותו האיטית של הרב, שהושב על ספה נוחה ומדחום נתחב בפיו, לדעת מה זה ועל מה זה.
הכספית שבמדחום טיפסה וטיפסה עד שנעצרה ב-40. אם היה זה מדחום אלקטרוני ודאי היו חוששים שהתקלקל למראה הספרות המטפסות במהירות. אך זה מדחום כספית אמין לגמרי, ואם אכן זהו חומו של הרב אין כל סיבה לדאגה מהנפילה הפתאומית. גופו של בן אנוש עם ארבעים מעלות חום שלא זוכה למנוחה כופה על עצמו מנוחה, בצורה כזו כפי שקרתה לפני מספר דקות…
בני הבית מיהרו לארון התרופות ושלפו ממנו את הקפסולה המתאימה למצב כזה, ורק לאחר דקות ארוכות הצליחו להוריד את חומו ולהשיב את נפשו.
•••
בעת רצון, כשביקש הרב שרעבי לזרז את תלמידיו בהתמדת לימוד התורה, סיפר להם את העובדה המדהימה שזכינו לקרוא בשורות הקודמות, וסיים כשבת שחוק נסוכה על פיו: 'אדם שהגיע למצב כזה – כבר מותר לו להפסיק ללמוד'…
(מקור: ספר 'הרב שרעבי' – עלון 'נחלי נצח')
