ראיון מיוחד במגזין 'תור הזהב' עם הגאונים הגאון רבי יצחק מועלם שליט"א ראב"ד ביתר עילית והגאון רבי ציון חוברה שליט"א רב ביהמ"ד משכן אהרן בית וגן ירושלים – על דמות הענק רבינו שלום שבזי ועל מסורת השירה ביהדות תימן – לצפיה לחץ כאן
הרב משה יפת
הרב המקובל הקדוש והמשורר האלוקי רבינו שלום שבזי זיע"א, אשר בשיריו שהיו מלאים ערגה וכיסופים לציון וירושלים, הפיחו חיות שמחה אהבה ודביקות בה' יתברך ללא מצרים, וכמיהה עצומה לגאולה השלימה.
שיריו והגיגיו הנובעים מנהמת לב טהור וקדוש, ליוו את יהודי תימן, בכל אירוע משמח, והפיחו בהם הרבה תקוה לגאולה הקרובה. כאשר יהודי תימן היו מדברים על רבי שלום שבזי, היו מדברים בהמון הדרת קודש ויראה. איש קדוש ופלאי. וידועה אגדת רבינו שלום שבזי, שמדי יום שישי היה עושה קפיצת דרך להתפלל בירושלים.
בשביל יהודי תימן הוא היה יחיד ומיוחד, אף על פי שביהדות תימן היו הרבה רבנים קדושים, מקובלים מעשיים, כפי שמסופר בספרו של רבי יעקב הלוי ספיר, שביקר בתימן בשנת תרי"ט.
כמו כן, ביהדות תימן ידוע שלא הרבו לפקוד קברי צדיקים. עם כל זה, היחיד שפקדו את קברו אחרי מותו היה רבינו שלום שבזי, שכל זקוק לישועה ומרפא היה שם פעמיו לכוון העיר תעיז. כאשר היה מגיע לקברו, שנמצא בראש הר, היה רואה שני עצים ומעיין. אם היה אדם צדיק, היו נראים לו העצים כעצים. היה שותה ממי המעיין ונרפא. ואם היה רשע, לא יכול היה להתקרב אל הקבר, מכיוון ששני העצים נראו בעיניו כשני נחשים אימתניים.
מעשה מופלא אחד מיני אלפים ורבבות, הנשזר סביב ציונו של רבי שלום זצ"ל, מספר יהודי כאן מארץ הקודש: כאשר אמי ע"ה הייתה כבת עשר, חלתה מאוד, והחליטו לקחת אותה לקבר של רבי שלום שבזי, לקבל תשועה.
כיוון שהייתה חולה מאוד ולא יכלה ללכת, קשרו אותה על החמור והלכו איתה דרך שלושת ימים, עד שהגיעו מצנעא לתעיז – מקום קברו של רבי שלום שבזי. בדרך, כשאמי הייתה במצב של גסיסה, הייתה הוזה ואומרת: "אני רואה את ירושלים, וכולה אורות, כולה יפה, כולה קדושה".
היא הגיעה לקבר של רבי שלום שבזי ושתתה ממי המעיין ונרפאה.
ולפני שנצטט לפניכם עוד עובדות ומופתים מרטיטים ומרגשים סביב ציונו הקדוש, נעלה כאן מתולדות חייו ופעליו – צדיק מה פעל.
רבינו הצדיק אבא שלום בן רבי יוסף משתא (אל-שבזי) זיע"א, נולד בכפר 'נגד אלוליד' שבתימן בשנת ה'שע"ט לפני כארבע מאות שנים. בהיות כבן חמש עשרה נתייתם מאביו, ולאחר כמה שנים התייתם אף מאמו, ונאלץ לקחת על עצמו את עול כלכלת משפחתו ועקב כך נדד למרחקים בכדי לפרנס את בני משפחתו, ועסק במלאכת האריגה. גם לאחר ששב לעירו, היה בכל ימיו גולה ממקום למקום, ובכל מקום היה נושא ונותן בדברי תורה והלכה עם ידידיו הרבנים.
במהלך נדודיו הגיע לצנעא, וכפי הידוע, רבינו אהב וחיבב לשאת ולתת עם חכמי העיר צנעא בתורה. כן ידועה ידידותו הרבה עם ראש רבני צנעא הרב סעדיה דריין (אשר חיבר פירוש על משנה תורה לרמב"ם שרובו אבד וחלקו נדפס).
בהמשך עבר ל'שבז', ולאחר זמן ל'תעיז', שם בנה בית כנסת ומקווה טהרה, והתפרנס מאריגת טליתות. בשנת ה'תל"ט גזר האימאם שְׁמָד על יהודי תימן, אך לבסוף הומרה הגזירה בגירוש, במסגרתה גלו יהודי תימן למדבר 'מוזע' הידועה לשמצה בתולדות יהודי תימן ורבניה.
כל חייו חי חיי עוני ומחסור. השקיע את כל כולו בעסק התורה הקדושה ונעשה בקי בה. גאון בנגלה ובנסתר. מלומד בניסים. בעל רוח הקודש. רבים סיפורי המופתים והישועות שנעשו על ידו.
שירתו
רבינו זיע"א נודע רבות בקרב יהודי תימן בפרט, בשירתו היוצאת מלב טהור, כאשר חיבר מאות ואלפי שירי קודש שכולם כיסופין וערגה לגאולת ישראל וכמיהה לבורא העולם. שירתו הושפעה מתורת הקבלה. מרבית שירי רבינו הם בעיקר שירי קודש המבטאים את הקשר הנצחי שבין עם ישראל והקב"ה, ומיעוטם שירי חידות בתורה לידידיו הרבנים. אך בכולם חבויים רמזים או מוסר השכל. בדומה לחכמי ומשוררי ספרד בעידן תור הזהב, גם שירתו מתאפיינת במשקל שירת ספרד.
פטירתו
ידע את יום פטירתו והכין את תכריכיו וכל הדרוש לקבורתו. נפטר בערב שבת סמוך לחשיכה, ומסופר כי עמדה השמש לתלמידיו שליווהו למנוחת עולמים, בשביל שיספיקו לקברו לפני השבת. כפי המשוער והמקובל יום פטירתו הוא ט' בשבט ה'ת"ע.
ציונו נמצא על צלע ההר בכפר 'אל-מגרבה' (תעיז). חי כתשעים ואחד שנים. עד היום ציונו הפך למוקד עליה לרגל ורבים נושעו שם. שמו הונצח בשמותיהם של בתי כנסת רבים בקרב קהילותינו בארץ ובעולם, וכן ברחובות ובשכונות הנושאים את שמו.
קברו של רבינו הקדוש, בעיר תעיז, נודע ונתקדש גם אצל היהודים וגם אצל המוסלמים. הוא האישיות הרבנית הנערצת ביותר על יהודי תימן, ובפיהם הוא מכונה בתואר "אבא שלום שבזי". דמותו נתפסת בעיניהם כדמות מופלאה של איש מופת בעל השגות על אנושיות ומחולל ניסים, ורבים הם הסיפורים על מופתיו וישועותיו, כפי שנביא מעט להלן.
דוגמה מפורסמת לסיפורי הניסים שסופרו עליו מובאת על ידי התייר המפורסם רבי יעקב ספיר זצ"ל, בספרו אבן ספיר:
"בכל ערב שבת נעשה לו נס קפיצת הארץ ובא לארץ ישראל לשבות שם, פעם בירושלם פעם בטבריא פעם בעכו או בחברון, ואחרי מוצאי השבת שב אל ארצו".
ביטוי להערצה הגדולה שלה זכה בכל מחוזות תימן, נמצא בדבריו של הרב שמואל בן יוסף עדני מחכמי העיר עדן שבדרום תימן מלפני כמה מאות שנים, שהכתיר את רבינו הקדוש, בספרו נחלת יוסף: "עוד נוסיף להתפלא על המשורר האביר אשר הופיע בעיר צנעא הגדולה זה כשלוש מאות שנה, אחרון בזמן וגדול המעלה, הוא הרב הגדול בענקים כמו"ר שלום שבזי זצ"ל לחיי העולם הבא. הוא האיש אשר בחר בו ה', הבקי בכל סתרי התורה, וכל עומק הלכה חמורה, אשר לא יאומן כי יסופר כי איש פרטי אשר חייו קצובים, יחבר כ"כ שירים ויתר חיבורים, ישתוממו הרעיונים ויתמהו הנבונים איך וכמה כחו גדול זה הרב גדול הדורים, כי הרב הנאור הזה חיבר כשלושת אלפים שירים נאים ופיוטים נחמדים ויקרים, וכל עינים לו יחזה איך ועד כמה רוחב ליבו ועומק בינתו ברזי הסתרים, ואם תעמיק ותבין בשירותיו תראה מה רבה ענוותנותו כהלל הזקן ראש הציבורים, כי זה שר שלום האיש יותר עניו מכל אדם כמעט כמשה רבנו ע"ה מבחר כל היצורים". עד כאן.
מחיבוריו
גורל החול – עוסק בגורלות. כתאב אלזיג – עוסק באסטרולוגיה. חמדת ימים – פירוש מדרשי על דרך הסוד בפרשיות התורה. ספר המרגלית – עוסק בתפילות שונות, קמיעות, סגולות וכו'. שימוש תהלים – קונטרס לאמירת תהלים על פי הצרכים השונים של האדם. פירוש על הלכות שחיטה. תכלאל משתא-שבזי. מלבד זאת כתב רבינו מאות ואלפי פיוטי ושירי קודש.
*
שביבי הוד על רבינו זצ"ל
רפואת האימאם
מסופר, שכאשר חלה האימאם של תימן, הוזעקו טובי הרופאים אל עיר הבירה תעיז. התכנסו כל העם במסגדים בהוראת הווזיר הגדול להתפלל לבריאותו של האימאם, אך דבר לא הועיל ומצבו של האימאם הידרדר עד שאיבד את הכרתו. בחצר המלכות שררה מהומה. עד מהרה העלה אחד מהנכבדים רעיון, לקרוא לפני המלך יהודי מבני תימן ושמו רבי שלום שבזי, ששמו נודע למרחוק כי מלומד הוא בניסים, וודאי יהיה בידו להועיל למצבו של האימאם.
חזרו השליחים בלוויית הרב הקדוש רבינו שלום שבזי. רבינו נוכח לראות, כי מצבו של האימאם קשה ביותר. פנה רבינו אל השרים ואל הוזיר הגדול ואמר, כי הוא מוכן לרפא את האימאם אך תנאי בידו, שיהיה האימאם אוהב ישראל ולא יציק עוד ליהודים, וכן, שימלא את הבטחתו משכבר הימים להעביר חלקת קרקע לידיו, שבה יוכלו יהודי תימן לשכון במנוחה. נאותו השרים לתנאי, והסכים עימם גם הוזיר והעלו את התחייבותם על הכתב על מנת לחייב בהם את האימאם לכשיחזור לאיתנו.
רקק רבי שלום על הארץ וקרא 'תלך המחלה הרעה הלאה'. מיד פקח האימאם את עיניו, לתדהמת הסובבים. ביקש האימאם לשתות דבר מה ויהיה הדבר לפלא בעיני הווזיר ובעיני השרים. לאחר שביקש האימאם לרדת ממיטתו, השתוממו כולם, מההחלמה המהירה והמופלאה של מלכם. סיפרו השרים לאימאם על מחלתו, הורו באצבעם על הצדיק רבי שלום וניסו להסביר בהתרגשות, שמגערת הצדיק נסוגה המחלה באחת. הגישו לאימאם את כתב ההתחייבות והוא הסכים לעמוד בו, ומיד ציווה להעביר את חלקת הקרקע לידיו של רבי שלום, עליה הקים הצדיק את הכפר היהודי אל-מגרבה שליד תעיז.
הארבה בתימן
באחד הימים נחת מחנה עצום של נחילי ארבה על שדות תימן. היתה זו צרה קשה שבגללה היו צפויים לסבול מחרפת רעב בכל רחבי תימן. הצמחים והעצים עמדו בסכנת כיליון וגדולי המכשפים התבקשו להסיר את ה'מכה', אולם ללא הועיל.
האימאם של תימן, הכיר היטב בכוחותיו של רבינו. לעיתים קרובות היה בא לביתו, לשוחח עמו,
להתייעץ עמו ואף להתברך מפי קודשו. כשראה כי הצרה מתרגשת ובאה ואין ביכולתו להיפטר ממנה, ציווה לרתום את מרכבתו, ונסע להיפגש עם רבינו. כשהגיע לביתו, ביקש ממנו שיתפלל ויסלק את 'המוות הזה' שאם חלילה יגיע, יגרום לכך שרבים ימותו מפאת חוסר מזון. הצדיק הרים את כפיו כלי השמים, ונשא תפילה נרגשת על כלל תושבי תימן ועל מעט היבול שברשותם שאף הם עומדים בסכנה.
בסיום התפילה פנה לאימאם שהמתין לראות כיצד יפול הדבר ובישר לו כי התבטלה הגזרה! מדברי הצדיק לא נפל דבר. כעבור מספר שעות לא נותר ארבה אחד בכל גבול תימן. מאותו הזמן כיבד האימאם את הצדיק ביתר שאת ואף מידי יום שישי היה בכבודו ובעצמו מבקר את הצדיק ומבקש שיברך אותו.
בעריכת – מכון המאורות להוצאת כתבי רבותינו חכמי תימן
