כל המידע ההלכתי על נגיף הקורונה – מבית ההוראה 'המאורות'
מאת הגאון רבי אוריאל חוברה שליט"א
מרבני בית ההוראה 'המאורות'
רב הישוב נחליאל ודיין בביה"ד מטה בנימין
שאלות
א. כיצד צריכה להיות ההנהגה האמיתית, האם לחשוש או לפחד ולירא מהצרה ומהנגיף הנורא הזה, או שאין מה לחשוש מכך. ובפרט בימי שמחה כימי חודש אדר ופורים.
ב. האם מותר להתחפש בימי הפורים לחולה קורונה?
ג. כיצד צריכה להיות ההנהגה בימים אלו כשישנם עשרות אלפים בבידוד במדינות העולם מחשש להדבקה בנגיף זה, האם רצוי להמשיך לנשק את ספרי התורה – כפי שנוהגים ישראל קדושים ככבוד ומורא מספר התורה. והאם יש לחשוש ללכת למקוואות, לפחות הגברים וכיוצא בזה.
תשובות
הנני להשיב לפי סדר השאלות.
א. כיצד ההנהגה צריכה להיות בימים אלו שנגיף הקורונה רח"ל מחולל שמות בארץ ובעולם, בפחד או בשמחה ובטוב לבב?
כבר אמר החכם מכל אדם שלמה המלך ע"ה (משלי כח פסוק יד) "אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה לבו יפול ברעה". עיין גיטין (דף נה עמוד ב). וכתב האלשיך הקדוש (משלי שם) אשרי אדם מפחד תמיד גם בטרם תבא הצרה, כי אז קל לתקן, עיי"ש. וכ"כ במדרש תנחומא בפרשת מקץ (סימן יד) אמר הקדוש ברוך הוא כשם שאני זקוק להוריד גשמים ולהשיב רוחות ולהוריד טללים, אף אתה זקוק לברכני וזהיר להתפלל לפני, לא תהא רואה את עצמך בשעת הרווחה לבזה (כלומר לבזות) את התפלה, וכיון שתגיע הצרה תהא עומד ומתפלל, לאו בני לא תעשה, אלא קודם שתבא הצרה תהא מקדים ומתפלל, שנאמר היערוך שועך לא בצר וכל מאמצי כח (איוב לו יט), עיי"ש. וכ"כ ילקוט שמעוני (איוב רמז תתקכ) א"ר אלעזר לעולם יקדים אדם תפלה לצרה שאלמלי לא הקדים אברהם תפלה בין בית אל ובין העי, לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט, ר' שמעון בן לקיש אמר כל המאמץ עצמו בתפלה מלמטה, אין לו צרים מלמעלה.
ולכן אנו שמאמינים בני מאמינים מוטלת עלינו חובה להתחזק בתורה ובתפלה, שהקב"ה יבטל את רוע הגזירה וירפא כל חולי עמו בית ישראל. אך בודאי שמחוייבים עתה לנקוט בכל האמצעי הזהירות, וגם לשמוע להוראות הרופאים, כי חמירא סכנתא מאיסורא. שהרי אפילו ביום הכיפורים אם אומר רופא אפילו הוא גוי, שאם לא יאכילו חולה אפשר שיכבד עליו החולי ויסתכן, מאכילים אותו על פיו, וכמו שפסק מרן בשו"ע (סימן תריח סעיף א). ולכן גם בנגיף הקורונה, שאנו שומעים שבכל רחבי העולם מתפשט הדבר וכבר גרם לאלפים (ואולי יותר) שמתו מהקורונה, וגם בישראל יש חולים, ואלפים נמצאים בהסגר, אם ח"ו יתפשט הדבר ויהיו אצלנו חולים, לא יוכלו הרופאים להתמודד עם כמות חולים גדולה וח"ו עלולים להגיע לסכנה מוחשית היל"ת. וכ"ש שהרופאים בכל העולם עדיין לא מצאו תרופה מוחצת לנגיף הלז, ויותר ממה שהם יודעים על הנגיף קורונה, הם אינם יודעים, איך מתפשט וכמה זמן דגירה ועוד, על אחת כמה וכמה שמצווים אנו לנקוט בכל אמצעי הזהירות.
והן אמת שאפילו על ספק ספיקא, יש לחוש לסכנה. מדכתיב ונשמרתם מאוד לנפשותיכם. ואיתא במתניתין תרומות (פרק ח משנה ד) ואפילו יין של תרומה שנתגלה, ישפך. וכתב רבנו עובדיה מברטנורא (שם) ואין כאן איבוד של תרומה, מפני שאסור לשתותו שמא שתה ממנו נחש. כלומר אפילו על ספק אוסרים מפני הסכנה. ואיתא בעבודה זרה (דף ל עמוד ב) ת"ר מים שנתגלו, הרי זה לא ישפכם ברשות הרבים ולא ירביץ בהן את הבית. וכל זה למה, הרי יש כאן כמה ספקות. חדא, שמא לא היה בזמן הגילוי נחש, ואת"ל שהיה נחש שמא לא הטיל את הארס, ואידך אם הטיל הנחש את הארס לתוך המים, שמא לא יעלה על אותו מקום הארס כשהוא יחף. ועם כל זה אסרו חכמים לשתות מים מגולים במקום שמצוי נחשים ואפילו לשפוך את המים בחצירו אסרו חכמים משום הסכנה. וע"ע באורך מה שכתבתי בזה בספרי שו"ת ברכת אוריאל (חלק א סימן נו). ועוד כתבתי שם דלא אמרינן בכהאי גוונא שומר פתאים ה', עיי"ש.
וחלילה אדם שנמצא בהסגר כלומר בבידוד אנוס הוא ושלא יעיז לצאת מביתו, כי ח"ו אם באמת הוא נושא את הנגיף, עלול הוא להדביק אחרים, ולהביאם לידי סכנה, ועובר על "לא תעמוד על דם רעך". ולכן מהאי טעמא גם על מצות עשה כמו פרשת זכור ופרשת פרה אדומה, שחייבים לקוראם מהתורה וכפי שפסק בשו"ע (סימן תרפה סעיף ז), לא יבוא לבית הכנסת. וכ"ש מקרא מגילה שיקרא בביתו, ולא יבוא לבית הכנסת. אבל שאר האנשים הבריאים ודאי שחייבים בכל זה כפי ההלכה.
ב. לשאלתכם, אם מותר להתחפש בימי הפורים לחולה קורונה?
תשובה: איסור הילכתי אין. אך קימ"ל סימנא מילתא היא כדאיתא בהוריות (דף יב עמוד א) אמר אביי, השתא דאמרת סימנא מילתא היא, לעולם יהא רגיל למיחזי בריש שתא קרא ורוביא, כרתי וסילקא ותמרי. אמר להו רב משרשיא לבריה, כי בעיתו מיעל ומיגמרי קמי רבייכו, גרסו מתניתא ועלו לקמי רבייכו, וכי יתביתו קמיה חזו לפומיה, דכתיב והיו עיניך רואות את מוריך. וכן בגמרא כריתות (דף ו עמוד א), עיי"ש. ולכן ודאי לאו סימנא מילתא היא להתחפש לדבר שהעולם בצער. וע"ע ברמ"א (סימן תרצו סעיף ח). וכן במשנ"ב (שם ס"ק לא) וכן בבאר היטב (שם ס"ק יג). ועוד שתחפושת חיצונית באה גם בד"כ להעיד על שאיפה פנימית, ובודאי שאף אחד אינו רוצה ח"ו ללקות בנגיף זה. ואנו מעודדים את ילדינו להתחפש לצדיקים, זאת כדי שיושפע בפנימיות על נפש הילד.
ג. לשאלתכם בקיצור, האם רצוי להמשיך לנשק את ספרי התורה, והאם יש לחשוש ללכת למקוואות, לפחות הגברים.
תשובה: הנה נשיקת ס"ת הוא מנהג לחיבוב הקודש. ונראה שלמדו מק"ו מתפילין שמנשקים אותם בהנחתם ובחליצתם, וכמו שכתב רבנו דוד אבודרהם (עמוד מח) בשם גאון, שמנהג החכמים לנשק התפילין בשעת הנחתן ובשעת חליצתן, ע"כ. וכ"כ בספר ארחות חיים (הלכות תפילין סימן יא). והו"ד בב"י או"ח (סימן כח). וכן פסק בשו"ע (שם סעיף ג). ובספר "זכר דוד" מודינא (חלק ב עמוד קלז) כתב וז"ל, והרב"י (באו"ח סימן כח) כתב משם ר"ת נהגו לנשק ס"ת כשמביאים אותו לתיבה וכשמוליכים אותו להיכל ק"ו מתפילין, עיי"ש. ואמנם הדברים אמיתיים שנהגו לנשק ס"ת, אבל לא מצאתי דבר זה שהביא הב"י בשם ר"ת.
ואע"פ שרבנו יהודה החסיד כתב בספר חסידים (סימן רנה) שמנשק ספר תורה על שם "ישקני מנשיקות פיהו", עיי"ש. מכל מקום כל הני רבוותא שכתבו זה רק לחיבוב המצוה, וכן המנהג פשוט בכל קהילות ישראל. אך במקום שעלול להיות חשש שמא היה אדם עם הנגיף שנישק את ס"ת כמו בכותל המערבי שרבים מצויים שם, וכ"ש מבני חו"ל הבאים להתפלל בכותל, ראוי למנוע שלא לנשק שלא יבוא לידי חשש סכנה ועד יעבור זעם, ה' יתברך שמו יצילונו. וה"ה בטבילת מקוה לגברים, אע"פ שהבלן מצווה להניח בתוך המים מבחנה מלאה של חומר חיטוי, מכל מקום נראה לע"ד מי שאינו זקוק לטבילה, ראוי להיזהר מכל דבר, כי חמירא סכנתא מאיסורא.
ואמנם קיימ"ל ששלוחי מצוה אינם נזוקים כדאיתא בפסחים (דף ח עמוד ב), הוא דוקא בדלא שכיח היזיקא, אבל בדבר ששכיח היזק לא אמרינן. והראיה מבדיקת חמץ מתחת לאבנים או בקיר משותף לו ולשכנו הגוי. ובנדוננו החשש להדבקות הרבה יותר שכיחה, ולכן אי אפשר לומר שליחי מצוה וכו'. אך כל זה אם הוא מקפיד לחשוש גם מלחיצת יד לאנשים וכדו', אבל אם אינו נזהר ואינו מקפיד מלחיצת יד וגם נמצא במקומות ציבוריים ללא הגנה, אינני רואה טעם למה להחמיר שלא לנשק ס"ת. וה"ה טבילת אנשים במקוה.
לסיכום ההלכה,
א. יש להרבות בתפילה ובלימוד תורה ברוב עם הדרת מלך (משלי יד, כח) והן אל כביר לא ימאס (איוב לו, ה), ובכך נזכה לרחמי שמים מרובים. ופשוט שעל פי ההלכה יש לשמוע לכל ההוראות של הרופאים בענין נקיטת אמצעי זהירות שח"ו לא יבוא לידי סכנה, וכ"ש מי שעליו להיות בבידוד, אסור לו להפר את ההוראה גם למצות קריאת המגילה. ועליו לקרוא בביתו ביחיד.
ב. אין איסור הילכתי להתחפש לקרונה, אך יש בזה סימן לא טוב. ולכן למעשה אין להתחפש לדבר זה.
ג. מי שחושש גם משאר דברים כגון שאינו לוחץ יד לאנשים כדרך העולם באמירת שלום, יכול גם שלא לנשק ס"ת. אך אם אינו נזהר בזה, אין טעם הגון למה לא ינשק ס"ת. וה"ה בטבילת אנשים במקוה.
ויה"ר מלפני אב הרחמים שיקיים בנו, רפאנו ד' ונרפא הושיענו ונושעה, אמכי"ר.
הנראה לע"ד כתבתי
אוריאל חוברה
