"ולמען תספר באזני בנך ובן בנך" (שמות י', ב').
נשאל מרן הגאון רבי שלמה קורח זצ"ל מרא דאתרא דבני ברק וזקן רבני תימן:
שנינו באבות: "הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות, ומקרבן לתורה". לאור משנה זו יש להסתפק, איך על הרב להתנהג עם תלמידיו האם יש לו להתחבר מאד עם תלמידיו כמו חבר ממש, שבזה יוסר יראת הכבוד ממנו, או שעליו להיות מרומם מהם. ושאלה זו היא הן לגבי מלמדים בתלמודי תורה שעוסקים עם ילדים, והן לגבי רמי"ם וראשי ישיבות העוסקים עם בחורים.
והשיב רבינו במתק לשונו: יש לאזן, כי גם צריך שתהיה יראת כבוד, אך צריך גם להיות כמו אבא. ושוב נשאל הרב: לפי זה יורנו רבינו, האם על הרב להיות בקשר עם תלמידיו רק בעניין הלימוד ותו לא, או שמא אף במילי דעלמא עליו להיות בקשר תמידי.
ושוב השיב הרב תשובה קצרה וקולעת כדרכו בקודש, אך טומנת בחובה את סודות החינוך האמיתי, וזו לשון תשובתו: מורי ורבי הגאון רבי אהרן קוטלר זלה"ה היה הרב, והיה השדכן, והיה מכניס כלה.
ועל מנת להבין היטב את מערכת החינוך, וסוד הצלחת החינוך בכל דרכי ומהמורות החיים, נצטט לפניכם קטעים מתוך דברי הדרכה מאלפים שכתבם רבינו הגדול זצ"ל – דברים שחובה על כל אבא ומחנך לדעת ולהפנים. והנה הדברים לפניכם:
כללי יסוד בחינוך הילדים
ועל י"ד כללי יסוד, יכּוֹן חינוך:
דוגמא אישית
- דוגמא ומופת של ההורים בעצמם, במה שמצפים להתנהגות הצאצאים.
דעה אחת בחינוך
- ההורים בעצמם יהיו בדעה אחת בחינוך, אחרת תמיד הבן ישען על הצד הנוח לו.
לחלוק דעות על יד הילדים
- חילוקי דעות בין ההורים אסור שיתרחשו בין ההורים לפני הילדים בשום עניין, כי אז ערכם ירד בעיניו, ובלבו כאילו יאמר, קודם תסתדרו ביניכם ואחר כך תתיימרו להיות מחנכים.
עדיפות ראשונה היא החינוך
- דרישות החינוך יהיו בעדיפות הראשונה, כי אם למשל נצרך הבן להוצאות כספיות, והוריו הם כילי, הוא יקלוט מיד שהכסף הוא הכי חשוב, והשאר טפל. [והבאתי דוגמא אחת, ואין זה מוכרח להיות דוקא בענייני כספים].
הבנת נפש הילד
- להבין הגורמים להתנהגות הלא רצויה בעיני ההורים, ולנסות קודם לסלק הגורם בעקיפין.
חינוך בהתאם לגיל החניך
- לתת לו לחיות לפי גילו, ולא מעל ולא למטה מגילו, אך בשום פנים אין להתיר לו שום דבר האסור, ובפרט כלפי כבוד שמים, ולא כטועים לומר 'תינוק הוא'.
[ומפורש בתנא דבי אליהו, ומובא במדרש רבה פרשת במדבר ד, כא: מעשה באיש אחד שהיה עומד בבית הכנסת, ובנו עומד כנגדו, וכל העם עונים אחר העובר לפני התיבה, הללויה, ובנו עונה דברים של תפלות. אמרו לו, ראה בנך שהוא עונה דברים של תפלות. אמר להם, ומה אעשה לו, תינוק הוא, ישחק. שוב למחר עשה באותו עניין וכו'. אמר לו, ראה בנך שהוא עונה וכו'. אמר להם, ומה אעשה לו, תינוק הוא, ישחק. כל אותן ז' ימי החג ענה בנו דברים של תפלות, ולא אמר לו כל דבר, ולא יצאת אותה שנה, ולא שנתה ולא שלשה, עד שמת אותו האיש ומתה אשתו ומת בנו ובן בנו, ויצאו ט"ו נפשות מתוך ביתו, ולא נשתייר לו אלא זוג של בני אדם, אחד חיגר וסומא, ואחד שוטה ורשע, עיין שם כל העניין. וזהו הבנת הפסוק, חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה].
ביקורת בפני אחרים
- לא למתוח עליו ביקורת בפני אחרים, וכל שכן בפני חבריו. ויש לזכור, כי גם הוא יש לו כבוד, ושבירתו תתן לו אפשרות להתמרד ולנקום.
דרך פיוס הילד
- הוכרחת להכותו, הכה ברחמים. או אם עם דרך חינוכית אחרת גרמת שיבכה, אל תפייסנו ותוותר כביכול מתוך רחמים, כאילו טעית במה שעשית ודרשת.
הנמקה ושכנוע
- כל הגערות והדרישות והענישה ילוו מיד בהנמקה ושכנוע.
נתינת החינוך
- לא לתת לו הרגשה כי הוא עושה טובה לאחרים בקיימו הדרישות, אלא אינם אלא טובת עצמו, ופרי דרכיו הוא שיאכל. ובזה צריכים חכמה ושיקול דעת איך לפעול.
הטועים בשיקול דעת
- ההורים שיטעו בשיקול הגעת וכל שכן בענישה, אל יבושו מלבקש סליחה מן הבן, הוא יראה בזה אנשי אמת.
שיתוף הילדים בעצות
- כאשר הבן או הבת גדלים, יש לתת להם יותר הרגשת אמת, כי הם לא רק ילדים ואנחנו הורים, אלא גם החברים הכי טובים שיש להם. וצריך לשתף אותם בהתלבטויות ובעצות, ואם יציעו דבר אמיתי וצודק יותר, יש לקבל עצתם בשמחה. ובכך יראו אמת וכנות, וכן הרגשת חשיבות והתחשבות.
עיקר העיקרים היא התפילה
- עיקר כל העיקרים היא התפילה. כשהבן יראה כי הוריו מצטערים מאד מאד על התנהגותו, ושומע איך הם שופכים שיחם ולבם בקול ובעצב אמיתי לפני הבורא שיעזרם לכוונם בדרך האמת, אין ספק שזה הדבר שירשם במוחו ובלבו ולא ימחק.
עד כאן יסודות וכללים במסגרת פנימית של הבית והמשפחה, אך כולם יעמדו על כרעי התרנגולת אם הסביבה החיצונית היא שלילית. וכבר אמרו בעלי המליצה: רצונך לדעת מי אתה, ראה את חבריך. ואם על אדם גדול הזהירה המשנה, הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע. קל וחומר ילד או ילדה קטנים, שכל מראה עינים ומשמע אזנים נקלט ונרשם במוח ובלב. (ועיין רמב"ם סוף פרק ד' מהלכות תשובה). הילדים ברחוב הנכנסים לבית לדבר ולשחק, ימחקו כל מאמץ חינוכי שהושקע בילד.
מסגרת בית הספר והמורים המהווים בעיני הילד סמכות, אם בעצמם פיהם ולבם אינם שווים, אם חכמתם קודמת ליראתם ומרובה ממעשיהם, הרי ח"ו הלך לטמיון כל מה שתעשה ותדגים ותדבר בבית.
קרובי משפחה
הגרוע מכל, הם קרובי משפחה אשר התנהגותם אינה מתאימה לדרישות ההורים ממנו בכל יום ויום, והם המסוכנים ביותר לחינוך הילד, כי הרי הם דודים וקרובי משפחתו, עצם מעצמיו ובשר מבשרו. והרחקת הילדים מהם בליווי הסבר על השוני והשלילי בדברי טעם ומוסר השכל, הם סם החיים לילד.
ולעומת זאת התחשבות ושיקולי אי נעימות על חשבון החינוך, הם סם המוות לכל תקווה וציפיה. וכבר פסק הרמב"ם (בהלכות דעות פ"ו), שאם אדם אינו יכול לחיות במדינתו, לפי שאין מניחים לו, ילך למדברות ולחוחים. וכן דוד אמר, מי יתנני במדבר מלון אורחים. וכל שכן ילדים הנתונים להשפעה קלה יותר, ומעצבים דרכם לאורך השנים. [ואולי הייתי צריך להתחיל דברַי ביסודות אלו, לפני כל הכללים שהזכרתי].
