ממה עלינו להתרחק על מנת שלא להיות כמו פרעה? וגם: על המסר שהחדיר מרן הרב שלמה קורח לשומעי לקחו – "אל תאמר לרעך לך ושוב ומחר אתן ויש אתך"…
הרב משה יפת
"ויפן פרעה ויבוא על ביתו, ולא שת לבו גם לזאת" (ז', כ"ג).
וידועה קושית ה'משך חכמה', הרי כבר במכה הראשונה, מכת דם, היה בה די והותר על מנת לגרום לפרעה לשלוח את ישראל ממצרים, שהרי היאור כולו נהפך לדם ואף כל מימות מצרים הפכו לדם, ואיך יתכן שפרעה עדיין עומד בסירובו ואינו משלח את ישראל ממצרים, הלא גם הוא אינו יכול להתקיים בלי מים.
ומבאר ה'משך חכמה', כי הואיל ולפרעה ולבני ביתו לא נגרם כלל נזק ממכת דם, שכן עניינה של מכה זו הייתה להעשיר את עם ישראל, וכפי המובא במדרשים שעל ידי שהמצרים היו רוכשים מים מבני ישראל שוב היה הדם נהפך למים כבני ישראל. ואולם פרעה לא היה צריך לשלם, שהרי משה רבינו גדל בביתו וכבר הוציא פרעה בעבורו הוצאות מרובות בגידולו, ואשר על כן המים שבבית פרעה לא לקו. לכן כל עוד פרעה היה בביתו, הוא דאג מאד מן המכה הכואבת הזאת, אך כאשר שב לביתו וראה שהמים זורמים כרגיל, מיד הקשיח את לבו.
כלומר, לא היה איכפת לו שעמו ימותו בצמא, העיקר שהוא ובני משפחתו מסודרים ויהיה להם מים בשפע. זה אחד שחושב רק על עצמו ועל גופו ולא זולת זה כלל, וזה דרכם כסל למו, עושים בטנם ותאוותם אלוהיהם ושום דבר אחר לא מטריד את מנוחתם.
וזה לעומת זה עשה האלוקים, גדולי ישראל מאורי האומה לא פסקו מלהיות נושאים בעול עם הזולת, וכמו שלמדנו בפרשיות הקודמות על מושיען של ישראל, שהגם שלא היה כלל ועיקר בגזירת השעבוד וגדל בבית המלך וכל טוב ארץ מצרים לפניו, יצא להיות מיצר ודואג בצרתן של ישראל.
מה יאות ללמוד פרק ב'נושא בעול עם חברו', במשנת של אביר המידות מרן הגאון רבי שלמה קורח זצ"ל, מי ששימש בהנהגת ורבנות העיר בני ברק קרוב ליובל שנים. וכפי שתיאר זאת תלמידו הרה"ג רבי יונתן אדמוני שליט"א.
כל מקורביו ושומעי לקחו של מרן זצ"ל, ידעו גודל זהירותו בהנהגתו עם הזולת, ברגישות מיוחדת שאין בנמצא. על שולחנו בלשכת הרבנות בעיר בני ברק, היה מונח בתוך מסגרת קטנה למול עיניו הפסוק במשלי (ג', כ"ח) "אל תאמר לרעך לך ושוב, ומחר אתן ויש אתך". היה זה דרך חיים שלו, ותבע את זה מעצמו לעזור לזולת על אתר, לא היה מסוגל לטרטר אנשים שיבואו למחר או שבוע הבא. תדיר היה אומר על כך, כי על זה נאמר (משלי י"ג, י"ב) "תוחלת ממושכה מחלת לב".
על אתר היה פועל עבור כל מי שהיה בידו לעזור. הן בכספים, עבודה, שידוך, יעוץ, רבנים גדולים ומנהיגי ציבור היו שוחרים לפתחו ומסתודדים עמו איך וכיצד לנהוג, וחכמתו עמדה לו ובתבונה רבה היה מנהיגם בדרכי נועם ובשמחת לבב.
היה יהודי שנכלא בכלא באחד מארצות ערב בחשד לריגול. הוא שלח להודיע למרן זצ"ל על צרתו, הרב הזעיק את ידידיו ברחבי ארה"ב לארגן לו כספים, ולדאוג להוציא אותו מצפורניהם של אותם אנשי בלייעל. ואכן הצליח להימלט מהם. כמו כן, היה בזמנו בן ישיבה שנחטף במקסיקו, חוטפיו ביקשו עבורו כופר של מליוני דולרים, כי הוריו היו עשירים והוא בן יחיד. בצר להם פנו למרן זצ"ל, וכתב מה שכתב, ועוד באותו שבוע הבן חזר לביתו בדרך פלאית.
כך עשרות שנים פעל בעיר התורה בני ברק בכזו נאמנות, ללא שום שררה והתנשאות על אחד, ואדרבא דאג לאחרים ושיבצם במקומות עבודה, דאג להכניס תלמידים ותלמידות לישיבות וסמינרים.
