צפו – מרגש: הגאון הרב מימון נהרי שליט"א בריאיון מרגש לערוץ הידברות • נס ההצלה ממוות לחיים

הרב מימון נהרי שליט"א | צילום: ארכיון המאורות
צפו – מרגש: הגאון הרב מימון נהרי שליט"א בריאיון מרגש לערוץ הידברות • נס ההצלה ממוות לחיים
לפניכם תמליל מלא של הראיון – באדיבות מכון המאורות להוצאת כתבי רבותינו חכמי תימן

הרב יכול לברך שהחיינו?

אכן.

איך הרב נחשף לקורונה הזאת – ואיך בעצם הכל התחיל?

הרגשתי לא כל כך טוב, היה לי קצת קוצר נשימה ולא ידעתי מה זה, כי זה היה בתחילת המחלה, בתחילת המגיפה הזו. נבדקתי והתגליתי כחיובי. לא רציתי להתאשפז, קיוויתי שהשבת תביא עלינו את הישועה. במוצאי שבת הרגשתי עוד יותר לא טוב, הרבנית הזמינה לי אמבולנס.

לבית החולים הגעתי לבד, לרבנית לא הרשו לבוא, ומה שאני זוכר מהרגעים האלו שהגעתי לבית חולים, זה שיחת טלפון מהרבנית שלי שאמרה שהרגישה אצלי הקלה מסוימת בדיבור, אבל הוכנסתי מיד להרדמה ולהנשמה, כי טענו שהמצב קשה מאד. לא שאלו אותנו, זה היה המצב. הורדמתי, וכך הונשמתי והוכנסתי להרדמה למשך 72 ימים. הרבנית עברה עדכון יומי ב2 פעם ביום, פעם אמרו לה שהמצב החמיר, פעם אמרו לה שהמצב התייצב… וככה זה היה 72 ימים!

במשך הימים האלו הוסיפו לרב שם?

הרבנית הלכה לשאול את דעת גדולי הדור, ואכן במעמד עשרה תלמידי חכמים, הוסיפו לי את השם חיים מיימון.

בשלב הזה כשהרב מורדם ומונשם – ידעתם שאתם זקוקים לנס כדי לעמוד על הרגליים?

אז לא ידעתי כלום. הדבר היחיד שידעתי, זה חלום שחלמתי אז על חמותי. לאחר שסיפרתי זאת במעמד הודיה לאחר החלמתי, הראשון לציון הגר"י יוסף שליט"א ביקש שאספר את זה ברבים. חמותי הייתה אשה צדקת וצנועה במיוחד, וגידלה את כולם במיוחד בצניעות, וזה היה סמל שלה. וכך בחלום אני רואה שחמותי באה לפני כביכול, ושואלת: "מה אתם עושים לו – תקחו אותי!" זה המילים שאני זוכר באזני, ולפתע היא נעלמה מהאופק.

לאחר שבועיים – שלוש, אין לי זמנים מדויקים, כי הייתי מורדם ומונשם, הרבנית לחשה לי באוזן שאמא נפטרה והלכה לבית עולמה (הרבנית כדיה עמרני ע"ה), ואז התחלתי לבכות, זה מאד ריגש אותי. חמי שיבדל לחיים ארוכים, אמר לי: "אולי הלכה להציל אותך, פשוט הלכה לגאול אותך!".

אמנם אני לא איש חלומות, אבל את זה אני זוכר מאז שהייתי מורדם, כביכול היא באה במקומי לקחת את עצמה ולא אותי, שיעזבו אותי. להעביר את המסר הזה של הצניעות, שהייתה הפאר של הצניעות בעולם, אי אפשר להיות כך כי אנו מאד רחוקים מהדרגה שלה, אבל לפחות לדעת לשאוף, להתקרב למעלת הצניעות שהיתה בה.

אחרי שהרב מתעורר… כמעט 3 חודשים – ופתאום מספרים לו הרב עבר פסח, לא מצות, לא יין – איך הרב מקבל את זה?

גם כשסיפרו לי את זה, אמנם התעוררתי אבל עדיין הייתי מעורפל, לא קלטתי מה מדברים איתי. באתי להתרומם מהמיטה, אך אני לא מצליח להזיז את עצמי בכלל מהמיטה! לא ראש, לא ידיים לא רגליים, כולם היו כמו אסורים, הרגשתי עצמי אסור במיטה, מיד נזכרתי בברכות השחר שהייתי רגיל לברך, ואז הבנתי את המשמעות שלהם.

באותם ימים המשמעות קיבלה משמעות חדשה לגמרי, הבנתי מה עומד מאחורי הציווי של חכמים מאחורי ברכת השחר, כמה אנו צריכים לקחת על עצמנו כמשימה להודות להקב"ה, התרדמת הזו שהייתה לנו בלילה, קמה לתחיה, אנו אומרים פוקח עוורים, אני הרגשתי על עצמי מה זה פוקח עוורים, העיניים שלי היו עצומות, לפתע אני רואה את עצמי במיטה שוכב לא לקום ולא כלום. מתיר אסורים, זוקף כפופים, זה לא יאומן. התחלתי להרים עצמי ממצב של שכיבה לישיבה, לא עזר כלום.

אני חייב להדגיש, שפשוט הרגשתי את עצמי כגמול עלי אמו. פשוטו כמשמעו. כמו שתינוק שנולד הוא לא יודע כולם הולך אחרי אמא שלו, לא הרצון שלי מכתיב את החיים שלי, אלא הקב"ה מכתיב לי.

ואז מתחיל מסכת שלמה של התאוששות ושיקום…

נכון מאד. עברתי מטיפול נמרץ רגיל אחרי שהרבנית שלי יכלה כבר להגיע, והילדים החדירו בי לאט איפה אני נמצא. העבירו אותי למחלקה נשימתית, עדיין הייתי מחובר לזונדה וכו', אבל הוציאו אותי מהמחלקה של טיפול נמרץ כדי להתחיל לעבוד על הנשימה. שם הייתי כשבועיים, ואז עברתי למחלקה נויורולוגית.

אני נזכר, ששהיתי במחלקה שם, היו מגיעים אברכים מבני החבורה אצלינו בכולל, והם היו ממש מחיים ומשמחים אותי. במשך שעה וחצי החיו אותי פשוט בדברי תורה, היו צעקות שלפעמים אנשים באים לשמוע מה הולך פה, פשוט דברי תורה שהחיו אותי שעניתי והתווכחו, משא ומתן בשיעור, זה בעצם היה החזרה שלי לחיים בעולם הזה, וזה מה שהחיה אותי ונתן לי דחיפה קדימה להפסיק ללכת עם הכסא גלגלים וכו'.

כשהרב התחיל להתאושש מה הדבר הראשון שהרב רוצה לעשות?

הדבר הראשון שרציתי לעשות זה להודות לה' לפני עם ישראל. לא אשכח שהתחלתי ללכת, הרבנית שלי באה לקראתי וראתה אותי הולך, ואז מחיתי כפיים כמו ילד קטן! לא שמתי לב מי נמצא לפני ומי אחרי. צעקתי: תראי אותי הרבנית אני הולך לבד – לא יאומן כי יסופר. הייתי עם דמעות בעיניים: יסר יסרני י-ה ולמוות לא נתנני. השאיר אותי בחיים כדי שאספר נפלאותיו את הנס שקרה לי. שאנשים לא יזלזלו, זה מגפה, מגפה הזו לצערנו אכלה רבים מבני עמנו, ורבנים גדולים הלכו, חלק מהם ידידים שלי ואסור להתייחס לזה בזלזול.

הרב מתאושש וחוזר לבית הדין?

התחלתי לחזור פעם בשבוע, כי יתר הפעמים קשה לי לצערי עדיין, אבל ב"ה בימים שהייתי בהם הרגשתי שאני שולט בחומר.

אני מודה אישית לה' שגאל אותי מהיסורים, ומרגיש שאני חייב לו את כל החיים שלי, שקיבלתי את החיים שלי במתנה, קיבלתי ריאות במתנה הכל במתנה גמורה. אני גאה ברבנית שלי שעמלה וטרחה בימים הקשים ביותר למעני, חודשיים וחצי לא הייתי כמעט בעולם, והיא סבלה גם בבית לעודד את הילדים. אני מודה למשפחה, לשכנים, לדיינים, לרבנים. הרבנים הראשיים לישראל שהיו תמיד מתעניינים בשלומי, ואף באו לבקר בבית החולים.

יהי רצון שבזכות הסיפור האישי שלי, יתגדל ויתקדש שמו של ה' בעולם, אמן כן יהי רצון.


קו המאורות – מרכז התוכן וההלכה ליהדות תימן | חייגו בכל עת: 8416* | 03-30-8888-5 | מס' ישיר מארה"ב – 151-8613-0185 | ניתן לשלוח שאלות לרבני בית ההוראה גם דרך האתר או באמצעות המייל: sm088302222@gmail.com

הצטרפו עכשיו לערוצי החדשות של אתר המאורות

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אולי יעניין אותך גם

הירשמו כעת לניוזלטר שלנו

והישארו מעודכנים!