פרשת ויחי

בעניין ברכת הבנים בשבתות וימים טובים – ובירור מנהג תימן בזה

"ויברכם ביום ההוא לאמר בך יברך ישראל לאמר ישמך אלהים כאפרים וכמנשה וישם את אפרים לפני מנשה" (בראשית מ"ח, כ').

כתב רש"י וזו לשונו: הבא לברך את בניו, יברכם בברכתם, ויאמר איש לבנו ישימך אלהים כאפרים וכמנשה. ע"כ.

א. בכתובות דף כ"ד ע"ב מבואר שנשיאת כפיים לזר, הוי איסור עשה לזר. וכתב שם רש"י,  אסור למי שאינו כהן לישא כפיו, משום שנאמר "כה תברכו את בני ישראל", אתם ולא זרים, ולאו הבא מכלל עשה עשה. ובדרכי משה באו"ח סימן קכ"ח אות א' הקשה על כך, שהרי בשבת דף קי"ח ע"ב איתא, אמר רבי יוסי, מימי לא עברתי על דברי חברי. יודע אני בעצמי שאיני כהן, אם אומרים לי חברי עלה לדוכן, אני עולה. וכתבו ע"ז התוס' (שם), לא ידע רבינו יצחק מה איסור יש בזר העולה לדוכן, אם לא משום ברכה לבטלה, שלכהנים אמרה תורה לברך את ישראל. ע"כ. ותמוה טובא, שהרי מפורש בכתובות (שם) שיש איסור עשה בזר הנושא כפיו ולא משום ברכה לבטלה גרידא. ואף מדוע לא ידע רבינו יצחק מה איסור יש בזר העולה לדוכן, הלא מפורש הוא.

ובדרכי משה שם כתב לחלק אם נושא כפיו עם כהנים אחרים או נושא כפיו לבדו. ויש לבאר דבריו, שבנושא כפיו לבדו על זה נאמר שיש איסור עשה ד"כה תברכו" אתם ולא אחרים, אך בנושא כפיו עם אחרים, בזה אין איסור עשה כלל וכנראה מחמת שכבר נושאים כפיהם, ואין זה אלא ברכה לבטלה ובמקום דליכא האי חששא דברכה לבטלה, שוב יכול לישא כפיו (כגון באופן שיש כהנים אחרים המברכים, והוא רק אומר את פסוקי הברכה בלבד).

ב. וברמ"א סימן קכ"א סעיף א' כתב, שזר לא ישא כפיו אף עם כהנים אחרים. ובמשנה ברורה שם ס"ק ד' ביאר, כי אף אם נימא שאין איסור עשה מאתם ולא זרים, אבל מכל מקום לא ישא כפיו לבדו משום שעובר בלאו דלא תשא, שהרי אינו יכול לברך ברכת אשר קדשנו לברך את עמו ישראל באהבה, עכתו"ד. הרי שבמקום שאין חשש של ברכה לבטלה, שפיר רשאי לעלות ולהצטרף לכהנים אחרים ולשמוע הברכה מפיהם, ואת פסוקי ברכת כהנים יאמר יחד עמם. וכתב שם בשעה"צ (ס"ק ב'), שכן איתא בדרכי משה, וכן משמע בביאור הגר"א שמפרש להרמ"א כדברינו. ע"כ.

ומאידך בשתילי זיתים (שם ס"ק ג') כתב, ואין לזר לישא כפיו אפילו עם כהנים אחרים, שהם מברכים והזר נושא כפיו עמהם על סמך ברכתם, ותו לא חיישינן משום ברכה לבטלה, אפילו הכי אסור משום שעובר בעשה, דכתיב כה תברכו, ופירש רש"י אתם ולא זר, ולאו הבא מכלל עשה. עד כאן.

כלומר, שדעתו שאסור לזר לישא כפיו בכל אופן, גם באופן שאחרים מברכים לו והוא רק אומר את נוסח הברכה, משום שעובר בעשה. אלא שמה שכתב שגם עם אחרים המברכים אסור לו לישא כפיו ולומר פסוקי ברכת כהנים ועובר בעשה, הוא חידוש גדול, שהלא אף בדרכי משה הנז"ל לא כתב שזר המברך עם אחרים, הוא משום שעובר בעשה אלא מחמת שהוא ברכה לבטלה. (וראה זית רענן שם שעמד בזה).

ג. ובאמת גם במשנה ברורה (שם ס"ק ו') כתב על דברי הרמ"א, ובתוס' בפרק כל כתבי, לא ידע ר"י מה איסור יש בזר העולה, ואפשר עם כהנים אחרים שרי. וכתב ע"ז המשנה ברורה שם, רצונו לומר, בזה לא אמרו שעובר בעשה אלא משום ברכה לבטלה. ולדינא הסכימו האחרונים שאין לחלק בזה, ובכל גווני עובר בעשה. ע"כ. הרי מבורר להלכה ולמעשה שהסכימו האחרונים לאסור בכל גווני שזר יעלה ויברך אפילו עם כהנים אחרים, מפני שעובר בעשה, והאיסור קאי נמי בגוונא שאחרים עמו. וזה כמבואר בשת"ז הנז'.

ויש לעיין מה טעם רבינו הרמב"ם השמיט האי דינא הנזכר בתלמוד בהדיא, שזר אינו מברך ברכת כהנים. והוא פלא. וראה עוד במג"א שם ס"ק א' ובמחה"ש שם, ובהפלאה עמ"ס כתובות דף כ"ד ע"ב. וראה בנודע ביהודה בתשובה קמא חלק א' סימן ו' מה שכתב בזה.

ולפי כלל הדברים האמורים עד כה, עולה מבואר שדעת הפוסקים האחרונים שאסור לזר לברך ברכת כהנים בין לבדו בין עם אחרים, ואף עובר בעשה על כך. ואינו משום ברכה לבטלה גרידא, אלא יש איסור בגוף הדבר, כאמור. ואם כך יש לעיין ולברר, אם מותר לאב לברך את בנו או הרב את תלמידו בנוסח ברכת הכהנים, או שמא יש לחוש בזה נמי משום האי עשה.

והנה בביאור הלכה (שם ד"ה דזר) כתב, ולכאורה לפי זה יש לתמוה על מנהג העולם שנוהגים לברך אחד לחברו, בין שהוא כהן בין שהוא זר, בעת שמלווה אותו בלשון "יברך" וגו'. ואף שברכה זו נאמרת שלא בשעת התפילה, וידוע מה שאמרו בירושלמי לא מצינו נשיאת כפים בלא תפילה, אבל מכל מקום אין זה אלא תקנה דרבנן לברך בשעת התפילה, ומדאורייתא ברכת כהנים אינה תלויה דוקא בשעת התפילה, שהרי מצות תפילה גופה היא רק דרבנן. ואם כן, כיון שמן התורה יוצא ידי חובת ברכת כהנים בברכה בעלמא שלא בשעת תפילה, ועל זה אמרה תורה "אתם ולא זרים", היאך מותר לברך אחד לחברו בלשון זה.

ושם כתב ליישב את מנהג העולם בזה, ושמא מזה יש ראיה שמצוות צריכות כוונה (ולכל הפחות במצוות דאורייתא, מצוות צריכות כוונה, כמבואר בשו"ע סימן ס'), והואיל וכאן אינם מתכוונים לברכת כהנים, לפיכך אין בזה איסור. ועוד, משום שיש להם לסמוך על שיטת הב"ח שלדעתו דוקא בפריסת ידים ממש עובר הזר בעשה. (וראה במשנ"ב שם ס"ק ג' שכתב שבפמ"ג מבואר שדעתו לאסור בכל גווני. וראה מה שכתב בזה בשו"ת ציץ אליעזר חלק י"א סימן ח' אות ב'). זאת ועוד, שכיון שתיקנו רבנן שלא לישא כפים בלא תפילה, שוב מי שאומר פסוקים אלו של ברכת כהנים בלא תפילה, בין כהן בין ישראל, הוי כמכוון בפירוש שלא לקיים בזה המצוה דברכת כהנים, ולכן שרי. עכתו"ד.

ובזית רענן על השתילי זיתים (שם) האריך בדבר, והעלה עוד מעט סיבות להיתרא, וסיים, והעולה מכל האמור, מותר לישראל לברך את בניו ואת חברו וכיוצא בזה בברכת כהנים, ובפרט אם מתחיל ישימך אלהים וכו'. ומותר אפילו להניח שתי ידיו על ראש המתברך, ויש שלא התירו אלא ביד אחת והיא יד ימין. ועיין לפאר הדור בשו"ת יחוה דעת (חלק ה' סימן י"ד) שהוכיח דשרי אפילו בשתי ידיו. וכן עיקר, וכן המנהג פשוט ,כפי ששמעתי מפי מהר"ע בסיס זצ"ל [שליט"א], ומהר"פ קורח שליט"א. ע"כ.

ד. ואשר על כן, כתב בסידור בית יעקב להגאון היעב"ץ, מנהגם של ישראל לברך את הילדים בליל שבת אחר התפילה או בכניסתם לבית, ומניחים שתי ידיהם על ראשם כדרך שמצאנו בכהנים שמברכים בשתי ידיהם. ומה שמצאנו ביעקב אבינו שבירך את אפרים ומנשה כל אחד ביד אחת, זה היה מפני ההכרח שלא להטיל קנאה ביניהם, מאחר שבאו לפניו בבת אחת לקבל ברכתו, ולא כחסרי דעת שחושבין שיש קפידא לברך דוקא ביד אחת, ולכן מותר לברך ברכת כהנים אף בשתי ידיו לבנו או תלמידו, עיין שם עוד. והניף ידו שנית בשו"ת שאילת יעב"ץ חלק ב' סימן קכ"ה.

אולם בספר תורה תמימה (במדבר ו', כ"ג, אות קל"א) הביא שיש איסור עשה לזר לברך את ילדיו או תלמידיו בברכת כהנים, וכל שכן אם מניח שתי ידיו על ראשם, שבהנחת שתי ידים על ראש המתברך יש בזה איסור עשה, שנאמר כה תברכו שהכהנים מברכים ולא זרים, והביא ששמע שאף הגר"א נזהר בזה בחתונת הגר"י לנדא זצ"ל. ושנה משנתו בספרו תוספת ברכה פרשת נשא דף ל'. אכן, כאמור וכמבואר גדולי הפוסקים לא חששו להאי, והעיקר שמותר לברך בברכת כהנים את בניו ותלמידיו ואף בשתי ידיו. וכן דעת מהר"ח פלאג'י זצ"ל בספרו נפש כל חי (מערכת ב' אות ל"ה), ובספרו כף החיים (סימן כ"ח אות ל'). והגאון בן איש חי (פרשת ראה אות י"ז).

וכן הוא מנהגינו בדורות האחרונים, וכפי שמתבאר ועולה מדברי הגאון מהרי"ץ בסידורו עץ חיים (דף קי"א ע"א) וזו לשונו הבהיר: טוב לברך הילדים שלו בשבת, ויניח ידו על ראשו. עיין בספר מעבר יבוק דף קמ"ג ע"א (מאמר שפתי רננות פרק מ"ג). ע"כ. ושם בספר מעבר יבוק כתב, כשישים אדם ימינו על ראש הקטן, מתברך. שנאמר "וישלח ישראל יד ימינו" וגו', כי ביד האדם ט"ו פרקים כמניין ט"ו תיבות שבברכת כהנים. לומר יחולו על ראשך הברכות שבשלשה פסוקים אלו שהם ט"ו. ומנהג לברך בשבת קודש, ובפרט בליל שבת וכו'. עכ"ל. ומדברין קצת משמע שמברך נוסח ברכת כהנים, ולפי האמור לעיל אין בזה כל חשש.

והגאון מהר"א אלנדאף בהערותיו ענף חיים (דף י"א אות ח') הביא בשם ספר ענייני שבת (דף ק"ד) שכתב משם ספר טהרת הקודש, ובבואו לביתו יאמר לבני ביתו שבת שלום בקול רם וכו', ולברך בניו ובנותיו בעת רצון כזאת שהיא מקובלת ומרוצה, וגם יש בזה סגולה מפני שלפעמים בימות החול האב והאם מקללין את בניהם מרוב צער או מאיזה סיבה שאירע להם, ולכן עתה בזמן השמחה מבטלין אותן הקללות ע"י הברכות, ויהפוך ה' את הקללה לברכה, והעת גורמת שגם המלאך רע יענה אמן על זה וכו'. ע"כ.

וכן העלה למעשה מו"ר הגר"ש קורח זצ"ל בספרו הרחב עריכת שולחן סימן רע"א סעיף ב', טוב להניח ידו על ראשי הילדים ולברכם. וטוב שהם ינשקו ידי אמם. ע"כ. ובהערה שם ציין שכן כתב  מהרי"ץ הנז"ל, ומה שכתב שטוב לנשק ידי אמם, כן כתב בשתילי זיתים ריש סימן עד"ר, כיעו"ש. [אמנם לא ציין מהו נוסח הברכה שמברכים את הילדים, ושמא כי אין נוסח ברכה קבוע]. גם בשולחן ערוך המקוצר (סימן נ"ט סעיף ב') כתב, וטוב לברך את בניו ובנותיו, ויניח יד ימינו על ראשו של כל אחד מהם. ובהערה כתב, ונוסח הברכה ישימך אלהים כאפרים וכמנשה. יברכך וגו' יאר וגו' ישא וגו'. ויכול להוסיף עוד ברכות משלו כפי צחות לשונו. (יעב"ץ בסידורו). ע"כ.

עוד ראיתי מובא (נפלאות מתורתך במדבר ו', כ"ז) מספר זרע השלום בכת"י למהר"י צארום זצ"ל, שכתב כהאי לישנא, שמעתי ממ"ו אב בית דין דק"ק צנעא, שצריך המברך להניח ידו הימנית על ראש המתברך ויברכהו בברכת כהנים (בלילי שבתות), ויש בזה רמזים וסודות נפלאים וכו'. ושם הביא כיוצא בזה בספר ארון הברית למהר"פ הכהן מגארי זצ"ל, שיש לברך הילדים בברכת כהנים וכן כאפרים וכמנשה, כיעו"ש.