שאלה:
מהו עיקר הפירוש של "ברוך שם כבוד מלכותו", משום שראיתי כמה פירושים בסידורים ובספרים לכן אני שואל. תודה רבה.
תשובה:
המקור לזה הוא בתהלים ע"ב, י"ט: "וברוך שם כבודו לעולם" וגו'. וביאר הרד"ק שם וז"ל: הוא השם הנכתב ולא נקרא, שהוא שם הכבוד. ועליו נאמר (זכריה י"ד, ט'): "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", כי באותו שם לבדו יִקָּרֵא אז, ואז ימלא כבודו את כל הארץ, כמו שכתוב (ישעיה י"א, ט'): "כי מלאה הארץ דעה את ה' אמן ואמן", קיום וקיום. כלומר, יתקיים זה הדבר העתיד קיום אמת.
ובגמ' פסחים נ"ו ע"א איתא, ואנן מאי טעמא אמרינן ליה? כדדריש רבי שמעון בן לקיש, דאמר רבי שמעון בן לקיש: ויקרא יעקב אל בניו ויאמר היאספו ואגידה לכם. ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין, ונסתלקה ממנו שכינה. אמר: שמא חס ושלום יש במטתי פסול, כאברהם שיצא ממנו ישמעאל, ואבי יצחק שיצא ממנו עשו. אמרו לו בניו: "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד". אמרו: כשם שאין בלבך אלא אחד – כך אין בלבנו אלא אחד. באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". אמרי רבנן: היכי נעביד? נאמרוהו – לא אמרו משה רבינו, לא נאמרוהו – אמרו יעקב. התקינו שיהו אומרים אותו בחשאי. אמר רבי יצחק, אמרי דבי רבי אמי: משל לבת מלך שהריחה ציקי קדירה, אם תאמר – יש לה גנאי, לא תאמר – יש לה צער. התחילו עבדיה להביא בחשאי. אמר רבי אבהו: התקינו שיהו אומרים אותו בקול רם מפני תרעומת המינין. ובנהרדעא דליכא מינין – עד השתא אמרי לה בחשאי.
ועיין עוד ביומא דף ל"ה ע"ב, ודף ט"ל ע"א, והוא כעין יתגדל ויתקדש שמיה רבה.
