עיתון הדרך – פרשת כי תבוא
גלה כבוד מישראל
העיר פתח תקוה התעטפה ביגון קודר, עם הישמע הבשורה המרה על הסתלקותו של האי גברא רבא שכיתת את רגליו להרביץ תורה לעדרים כיובל שנים, חירף את נפשו למען ביצור חומות היהדות, העמיד תלמידים הרבה ורבים השיב מעוון הגאון הגדול הרב ישראל שרעבי זצ"ל, רב השכונות בעיר פ"ת, מחשובי רבני תימן והוא בן ע"ז שנים בפטירתו.
המנוח נולד בראש השנה התש"ג לאביו מארי זכריה שרעבי זצ"ל, מגדולי רבני תימן שהעמיד את הדת על תילה בראש העין ובפתח תקוה. ובקהילות בני העדה ברחבי הארץ, עוד משחר נעוריו, הוא שאף לגדולות והיה יד ימינו של אביו בהרבצת התורה ובמפעלות הקודש. כאשר היה שב מהתלמוד תורה ולאחר ששינן את תלמודו, הוא בחר להצטרף לשיעורים שהיה אביו מוסר בפתח תקוה וראש העין, וכך קנה לעצמו תורה, חכמה ומוסר.
היה נחשב למתמיד ועילוי גדול, ונודע בניצול כל רגע ורגע לשקידה בתורה. בהגיעו לשלב הישיבה הגדולה עמד בכור המבחן והתקבל לישיבת חברון. שם למד ופלפל בראשונים ואחרונים במחיצת גדולים ובראשם הראשל"צ הגר"א בקשי דורון זצ"ל, שקבע עמו חברותא.
התחבב על רבותיו, ובראשם על ראש הישיבה הגאון רבי יחזקאל סרנה זצ"ל, שהרבה להתבטא כי סוד ההצלחה של הרב זצ"ל זהו כח ההתמדה.
כמעיין המתגבר
עוד בהיותו בחור צעיר לימים, היה כמעיין המתגבר ושאף להגיע לפסגות מכמני התורה. אשר על כן, היה הולך לפחות שלושה פעמים בשבוע לשיעורים שהיה מוסר מרן רבינו זי"ע בבית הכנסת 'שאול צדקה' ו'אהל רחל' לפני כיובל שנים, על מנת ללמוד את דרך לימוד ההלכה הצרופה והברורה. מרן רבינו זי"ע העריך עד מאד את השתדלותו של 'בן העליה' מישיבת חברון שפילס את דרכו לעולם ההלכה, ומגיע בגפו לגמוע בשקיקה את השיעורים על סדר ה'שולחן ערוך', ומאז אותם ימים נרקמו ביניהם יחסי ידידות עמוקים, ומרן היה מפליג רבות בשבחו של הרב המנוח בהזדמנויות שונות.
בהגיעו לפרק 'האיש מקדש' נישא לרעייתו הרבנית שושנה ע"ה, ביתו של הרב אביגד משולם ז"ל. יחד הם הקימו בית של תורה לתפארת. וכל שאיפתם היתה להרבות תורה וחסד. ובמידה זו נהגו עד יומם האחרון. הוא הרביץ תורה לעדרים ומקרב את הרחוקים, והיא במפעלי החסד מקרבת את הנשים.
בכל אותם שנים היה שוקד על תלמודו ומתייגע בתורה עד שהוסמך על ידי מרן רבינו זי"ע להורות הוראות בישראל.
לאחר פטירת אביו, מינה אותו רבה של פתח תקוה הגאון רבי עמרם אבו רביע זצ"ל לרבם של תושבי שכונת 'מחנה יהודה' ו'שעריה', תוך שהוא תובע ממנו להמשיך במסורת המופלאה של אביו ולקרב את צאן מרעיתו, ובפרט מקרב עדת תימן שקיבלו עליהם את מרותו.
בהיותו רב השכונות וכאחד מהרבנים הבולטים בעדת תימן, הוא התווה את דרך הפסיקה של 'קבלנו עלינו הוראות מרן', וביסס את פסיקות ומנהגי השולחן ערוך על פי פסקי מרן רבינו זי"ע, כאב"ד בעיר, חיזק את מעמדו וקרא לתושבים להתלכד סביבו.
סדר יומו היה גדוש בתורה. הוא היה משכים כשעה לפני עלות השחר, לומד בביתו ולאחר מכן קבע במשך שנים רבות שיעור בגמרא כשעה לפני תפילת ותיקין בקיץ ובחורף, מיד לאחר התפילה היה שב ועוסק בתורה ולאחר מכן התפנה להנהגת עול הרבנות עד שעות הצהרים, אז שב אל תלמודו, ובשעות הערב היה מרביץ תורה ומוסר שיעורים, ויורד לעם שבשדות לחזקם ולעוררם לתשובה ומעשים טובים.
לאפרושי מאיסורא
לפני כארבעים שנה, מינה אותו המרא דאתרא הגאון רבי משה מלכה זצ"ל לממונה על מערכת הכשרות, וזאת מפני הידע העצום שקנה לו במערכת הכשרות, והיה מקפיד על קלה כבחמורה ומדקדק על קוצו של יו"ד על מנת לאפרושי מאיסורא ולהסיר מכשול מדרך עמי.
בקיאותו העצומה בכשרות המאכלים, באה לידי כך שהיו גופי כשרות מתייעצים עמו, ומנהלי מפעלים ביקשו פתרונות הלכתיים, והוא היה משיב להם ומקדיש לכך שעות רבות בכדי לגדור כרם בית ישראל. ברבות השנים הוא דחה על הסף פניות חוזרות ונשנות של ועדי כשרות שביקשו ממנו להצטרף ולהוביל יחד עמם את מערכת הכשרות, וטען שכל רצונו הוא לשבת ולעמול בתורה באין מפריע, להרוות את צמאונם הרוחני של העם היושב בציון ולעשות את מלאכתו נאמנה.
מפאת יושרו וצדקת דרכו, היה מפתיע את המפעלים ובעלי עסקים בביקורי פתע, וכאשר היה מוצא ספק של איסור או התנהגות שאינה כשורה, היה מוחה נמרצות ומעמיד אותם בכל תוקף במקומם.
את תפקידו כרב השכונות, הוא ראה כשליחות קודש, ובכל רגע ורגע חש כי הוא חייב להשתדל יותר למען התושבים. לפני שנים רבות, היה הראשון שעודד את המועצה הדתית והעירייה בפתח תקוה להקצות מלגות לחיזוק האברכים, מפני שזה היה כל עולמו. תמיד הרבה לחזק את משפחות האברכים שיוכלו להתיישב בכל שכונות העיר, ללמוד תורה ולקרב את אחיהם. עד כדי כך שבמשך שנים היה מבקש לנכות סכום גדול מאד משכרו כרב שכונה לטובת מלגות לאברכים, ודרש מהעסקנים ואנשי הציבור לפעול לחיזוקם של עמלי תורה המקיימים את העולם בהבל פיהם.
במשך שנים נכנסו ובאו לביתם אברכים רבים שביקשו את עצתו והוא תמיד נענה לסייע להם מממונו האישי וראה בכך זכות עצומה ממדרגה ראשונה. בכל הזדמנות שהיתה לו או שיחה מוסרית שהיה מוסר לבני התורה דרש מהאברכים להמשיך לשבת ולשקוד על תלמודם, והוא מצדו יעשה הכל לסייע להם באמצעים שונים ומגוונים.
מתהלך בתומו צדיק
התהלך בתומו ויושר דרכו, עשה את מלאכתו – מלאכת שמים עבודה נאמנה שכל רצונו הוא להרבות חיילים לתורה. הוא קבע זמן ללמוד עם אברכים חשובים, ועודד אותם לרדת לעם שבשדות, למסור שיעורי תורה ולקרב את אחיהם התועים בדרכם.
כל חייו הקדיש לעסק התורה והפצת התורה, ומאידך ידע את גודל חשיבות תפקידו ואת המלאכה המוטלת עליו. את שעות הערב היה מקדיש לסידור חופה וקידושין, לשמח חתני בר מצוה ולעודד אותם לשאוף לגדולות, ולאחר מכן היה מתפנה להשכין שלום בקרב המשפחות עד השעות הקטנות של הלילה. הוא היה מקדיש לכך זמן ניכר ואפילו על חשבון שנת הלילה, והיה תמיד אומר כי "אילו הקב"ה מסכים למחוק את שמו למען השלום, מה נענה אנו כבני אנוש".
את תפקידיו הרבים היה עושה באצילות נפש שהיתה נסוכה על פניו, בחיוך ובמאור פנים. וכל חייו הקפיד שלא לבוא לידי כעס והקפדה. תמיד היה בורח מהשררה, ואטם את אזנו משמעו ברע. גם כאשר היו ניגשים אליו בני משפחתו וביקשו ללחוש לאזנו דבר שנראה בעיניו כרכילות ואפילו כביכול שהיה מדובר בטובתו, הוא סירב לשמוע ודחה אותם בפסוק "מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה".
למנוח זצ"ל היתה התבטלות מוחלטת בפני החכמים ובראשם מרן רבינו זי"ע, ועל אף שהוא עצמו היה גדול בתורה ונחשב לאחד הרבנים הבולטים בקרב רבני תימן, תמיד נכנע בפני חבריו, והיה מכבד את דבריהם למען יראו את הכבוד שיש לרכוש לחכמים.
לפני כשלושה עשורים, כאשר קיים מרן רבינו זי"ע את עצרות התשובה הראשונות בחודש אלול בכיכר העיריה בפתח תקוה, הוא דאג לעבור בין בתי הכנסת, לפרסם בעצמו את דבר בואו של מרן והפציר בהמון העם לצאת ולהקביל את פניו של רבן של כל בני הגולה. באותם מעמדים היה מרן מפליג בשבחו, ומרבה לספר על מסירות נפשו להרביץ תורה ולהשיב את אחינו התועים בדרכם.
בית ועד לחכמים
ביתו היה בית ועד לחכמים, והקפיד שבביתו ישמע קול תורה. שיעורי התורה שהיה מוסר, החברותות וחיזוק רבני הקהילות והמשפיעים שהתקיימו בביתו ועל שולחנו והכל בטוב עין ורוחב לב.
תמיד עמד לצידה של רעייתו הרבנית ע"ה במפעלי החסד שייסדה, ועודד אותה להקדיש את מיטב זמנה לציבור לצד התמסרותה לגדל את ילדיהם לתורה. היא היתה בין מייסדי בית הספר 'בית יעקב' הראשון בראש העין, והקימה את ארגון 'עזרת מצר' אשר עמדה בראשו עד ליומה האחרון, וסייעה למאות משפחות מדי שבוע בשבוע, מפעל חסד אדיר שעד היום ממשיכה את דרכה ביתה תיבדל לחיים הגב' אורית קראווני תחי', ובאמצעות זו הקימו זרועות של חסד וסיוע למשפחות במצוקה ומעוטי יכולת.
כמו כן, במשך עשרות השנים כיתתה הרבנית שושנה ע"ה את רגלה והיתה מוסרת שיעורים לעשות נשים בימי חול ושבת תמידין כסדרם עד ליומה האחרון בו השיבה בפתאומיות את נשמתה.
וכל זאת עמד הרב זצ"ל ועודד את הרבנית להמשיך ולהאיר את אור ההלכה והיהדות בקרב נשות ישראל. הם הקדישו את כל חייהם לקירוב רחוקים, וחיזוק קדושת הבית היהודי.
ורבים השיב מעוון
בכל שנות תפקידו מאז מונה לכהן כרב השכונות, הוזמן למאות אירועים, כנסי תשובה, ערבי התעוררות, עצרות זיכרון, סידור חופה וקידושין ועוד, ולכל מקום אליו הוזמן היה הולך בחדוה, החיוך האצילי תמיד היה נסוך על פניו, ומצא את השעה ואת הזמן לקרב עוד ועוד יהודי לתורה ולמצוות ולהשיב לב בנים על אבות.
ביוזמתו, היה מכתת את רגליו לבתי הספר הרחוקים מתורה וממצוות, לכינוסים במתנס"ים ומנהלים קהילתיים, ומדבר בהארת פנים, בשפה רכה ובמתק שפתיים על הצורך לשוב למקורות, למסורת אבות ולרוח ישראל סבא, עד כי היו המנהלים עצמם ניגשים לקבל את עצתו וברכתו.
כל חייו היו בקודש מעשיו בקודש ולשם שמים. בעמל ובהפצת תורתו, ראה את מרכז חייו, ולפני כשלוש שנים כאשר הסתלקה בפתאומיות רעייתו ע"ה הוא קיבל זאת באופן קשה. אך זאת נחמתו בעניו, עמל והפצת התורה. כאשר הכביד עליו החולי ולא יכול היה ללכת בכוחות עצמו, היו מסייעים לו להגיע לשיעורים ולפעילות קודש, והרווה את צמאונם הרוחני של שומעי לקחו שחיכו למוצא פיו.
בימים האחרונים נחלש באופן משמעותי עד שהשיב את נשמתו טהורה לבוראו והוא בן ע"ז שנים.
זכה ומיטתו היתה שלמה, והותיר אחריו דור ישרים מבורך. בנו רבי שמואל, וחתניו, נכדיו אשר הולכים בדרך התורה וממשיכים את מורשתו הטהורה לקרב את הרחוקים ולהגדיל תורה ולהאדירה.
מסע הלויה
בהלוויתו שיצאה מבית הלויות בעיר פתח תקוה ספדו גדולי רבני עדת תימן שביכור מרה את האבידה הגדולה של שרידי דור דעה שהמיתו את עצמם באהלה של תורה והקריבו את כל חייהם למען הכלל, כשעל פי המסורת, בין הספד להספד שבים כל הקהל על הפסוק "א-ל אמונה ואין עוול להגיד כי ישר ה' צורי ולא עוולתה בו".
בדברי הספד שנשא ח"כ הרב אוריאל בוסו, הוא הדגיש את הידידות העמוקה והכבוד הגדול שרכש לו מרן זי"ע בחיי חיותו, וכי אין תושב העיר ותיק או תושב השכונות החדשות, שלא נחשף לפעילות העצומה של הרב זצ"ל שהפיץ תורה ותעודה והטביע את חותמו על הכלל ועל הפרט.
עו"ד הרב סיני גלבוע, סיפר על חלקו הגדול של הרב המנוח בעת הקמת מוסדות התורה וחיזוק יהדות ספרד ומורשת מרן בקרב כל תושבי השכונות.
תנצב"ה
