יגאל יוסף על ההסדר לעולי תימן: "צריך לדחות את הפיצויים בשאט נפש"

יגאל יוסף

יגאל יוסף על ההסדר לעולי תימן: "צריך לדחות את הפיצויים בשאט נפש" יגאל יוסף, ראש עיריית ראש העין לשעבר, לא מוכן לשמוע על הפיצוי שמציעה המדינה למשפחות שילדיהן נעלמו. בינתיים, הוא לא מתכוון להניח לפרשה ומדמיין את המפגש עם אחותו שנעלמה לפני 67 שנה

מי שחושב שיזרקו לנו חתיכת עצם ובכך יקנו שקט ויורידו את הפרשה מסדר היום, צריך לדעת – לא נשכח ולא נסלח עד שנדע מה עלה בגורל הילדים", כך אומר השבוע בתקיפות, ראש עיריית ראש העין לשעבר, יגאל יוסף (71), בעקבות פרסום החלטת הממשלה בשבוע שעבר על פיצוי משפחות נפגעי פרשת ילדי תימן.

יוסף, דמות מזוהה ומוכרת עם הפרשה הכאובה, מדבר מדם ליבו אחרי שבשנת 1953 נעלמו עקבותיה של אחותו הקטנה אסתר, תינוקת בת חצי שנה בסך הכל.

"צרחות אימים"

"התגוררנו בזמנו בקרית שמונה", נזכר יוסף, שהיה אז בן 4. "יום אחד הגיעה אלינו אחות הביתה שאמרה לאמי ז"ל: 'הילדה לא מרגישה טוב. ניקח אותה לטיפול ונחזיר לך אותה'. אני בספק אם היא לא הרגישה טוב, הוריי לא ידעו על שום בעיה רפואית איתה".

מה אתה זוכר מאז?

"אני זוכר איך נסעתי עם אמא לבית החולים רמב"ם. התמונה שאני זוכר היא שזרקו אותה משם בכוח ושהיא צרחה בצרחות אימים 'תביאו לי את הילדה'. אני צעקתי יחד איתה. סיטואציה לא פשוטה. התמונה הזו חרוטה אצלי כאילו קרתה אתמול. בבית החולים אמרו לנו שהיא מתה". הטרגדיה ערערה את מצבם של בני המשפחה. "לצערי הרב הרבה משפחות התמוטטו בגלל הפרשה הזו", הוא אומר. "ההורים שלי היו במלחמת הישרדות ואף אחד לא תיפקד. מספר חודשים לאחר מכן, המשפחה עברה לפתח־תקוה. אמא שלי שמה אותי ואת אחי אצל סבא שלנו.

בהמשך נפטר גם אחי הקטן ביותר כתוצאה מחנק במיטתו ונשארנו שני אחים. בחלוף השנים ובעקבות הטרגדיות התדרדר מצבם הנפשי והבריאותי של הוריי, ואותי שלחו בהמשך לבית יתומים בירושלים. עם השנים הייתי חוזר הביתה לחופשות ובאחת מהן הבחנתי במכתב בתיבת הדואר שהיה מיועד לאחותי והודיע על חידון נושא פרסים. "מיד החבאתי אותו כדי שאמי לא תיחשף אליו ותכנס לדיכאון. לאחר מספר שנים קיבלנו צו גיוס ראשון, שני ושלישי עבור אסתר. בתמימותי חשבתי שאם הצבא מחפש אותה, אז הוא גם יעזור לנו למצוא אותה".

עם הזמן הבינו בני המשפחה כי הישועה לא תבוא מצה"ל, ובעקבות צווים נוספים שקיבלו משפחות רבות על שמם של יקיריהם שלא אמורים להיות בין החיים, הופעל לחץ על הממשלה לחקור את היעלמותם. בשנת 1967 הוקמה ועדת חקירה פרלמנטרית בשם בהלול-מינקובסקי שלא הניבה תוצאות. מספר שנים מאוחר יותר, ב־1983, התמנה יגאל יוסף לתפקיד ראש מועצת ראש העין (ב־1994 הפך לראש עירייה לאחר שראש העין הוכרזה כעיר – מ"ד) ולאור מעמדו ובקשות שהגיעו אליו, מונה לנציג המשפחות בוועדה נוספת שהוקמה לבדיקת הפרשה ב־1988 – ועדת שלגי.

"פשוט מרחו אותנו", הוא אומר. "ראיתי את ההתנהלות והבנתי שלא תצא בשורה של גילוי האמת ופתרון הבעיה. הכנתי מכתב ליצחק שמיר ז"ל, ראש הממשלה דאז, שבו הודעתי שאני רוצה להתפטר, אבל שוכנעתי להישאר בסופו של דבר". כשהבין יוסף שלא יקבל תשובות דרך הוועדה, החליט לפעול גם בעצמו. "עד שלא נכנסתי לתמונה לא קיבלנו שום מסמך", הוא משחזר. "פשוט אמרו לנו שאסתר מתה. רק בשנת 1991 קיבלתי מסמך ראשון בנוגע לאחותי, שהיה לא ברור. הוא היה מצולם בצורה מעוותת והופיעו בו שמות של דוקטורים, אבל ללא חתימות. הופיע בו גם רשימת מחלות שאחותי סבלה מהן כביכול, כולל אבנים בשתי הכליות. לי זה נשמע לא הגיוני, לא מציאותי ולא מעשי".

כיצד פעלת לאחר מכן?

"ביקשתי תעודת פטירה, אז הוציאו לי מסמך בלי מספר תעודת הזהות של אחותי. ביקשתי רישיון קבורה, ולאחר שבועיים הביאו לי מסמך מקושקש בלי שצוינה השורה בבית העלמין, בלי מספר קבר ושוב בלי תעודת זהות. "על פי התעודה, היא נקברה שמונה ימים לאחר שנפטרה. אמרו לי שהיא עברה ניתוח פתולוגי ודוח כזה היה כבר יום למחרת הפטירה, אז מדוע קברו אותה רק שבוע אחרי?

"יוסף לא ויתר ובדצמבר 2016, פנה לביטוח הלאומי כדי לברר אם נשלחו לאחותו מסמכים לקבלת קצבת זקנה. הוא נענה שכן, אבל היא לא הגיעה. במקביל, ערך בדיקה מול מרשם האוכלוסין, ושם קיבל מסמך לפיו אחותו מופיעה גרה בכתובת צלח שלום 91 בפתח־תקוה. כשהגיע לשם הבין כי נפלה טעות מאחר וכתובת כזו לא קיימת.

"ההצעה מקוממת"

כמעט 70 שנה חלפו מאז נלקחה אסתר מהוריה. בשבוע שעבר הודיעה הממשלה כי תפצה למעלה מ־1,000 משפחות עולי תימן שוועדות שונות קבעו כי לא קיבלו מידע בזמן אמת על פטירת הילדים או כי לא ידוע מה עלה בגורל יקיריהם. סכום הפיצויים צפוי לעמוד על 150-200 אלף שקל למשפחה.

"צריך לדחות את ההצעה המבזה בשאט נפש", אומר יוסף בתקיפות. "כך לא מטפלים בפצע הכואב של חטיפת הילדים. עבור המשפחות זו 'שואה' שבה יהודים פגעו פגיעה אנושה באחיהם התמימים, פירקו משפחות וכרתו איבר מן החי בהעלמת ילדיהם. הפרשה הזו תהיה כתם על מצחה של הציונות לאורך כל ההיסטוריה. איך אפשר להסתכל על עיניים של אבא ואמא ולקחת מהם את הילד או הילדה?

אפשר להסביר תופעה כזו? ההצעה הזו מקוממת עוד יותר ומתייחסת אלינו כאילו אנחנו חסרי עמדות וחסרי אופי. מי נתן עצה לראש הממשלה לפעול כך? עם מי התייעצו? בדקתי עם כל ראשי הארגונים שמטפלים בפרשה הזאת, וכולם דוחים את ההצעה על הסף".

אני זוכר איך נסעתי עם אמא לבית החולים רמב"ם. התמונה שאני זוכר היא שזרקו אותה משם בכוח ושהיא צרחה בצרחות אימים 'תביאו לי את הילדה'. אני צעקתי יחד איתה".

כלומר, אתם תסרבו לקחת את הכסף?

"אני לא מתכוון לקחת את הכסף, זה ביזיון. על המרמרה המדינה שילמה 21 מיליון דולר על כמה בודדים שנהרגו. ההצעה הזו היא לעג וביזוי. מי שייקח את הכסף מוכר את ילדיו בנזיד עדשים ומשתף פעולה כדי למנוע את חקירת האמת".

מה אתה מצפה מהמדינה לעשות?

"ביקשנו להקים ועדת חקירה יסודית, מז"פית, שיודעת לרדת לשורש העניין. אנחנו רוצים שיפתחו את כל הארכיונים וישבו עם ראשי הארגונים של יוצאי תימן כדי להגיע להסדר. זה לא יכול להיעשות בהודעה חד־פעמית לפנים משורת הדין. חייבים בנוסף לדאוג שתהיה הנצחה לילדים האלו, שיהיה יום לאומי. זו תופעה שלא ניתן להבין אותה. עולים חדשים ציפו לגאולה וזה מה שעשו להם בסוף".

מה דעתך על התנהלות הממשלות השונות לאורך השנים?

"זו פרשה איומה ונוראית. המדינה לא מעזה לחשוף את כל האמת כדי להתנקות אלא מעדיפה להשתיק את זה".

מה אתה חושב שעלה בגורלה של אחותך?

"לפי דעתי לקחו אותה לאימוץ. אני בטוח במיליון אחוז שהילדה הזו היום חיה ונושמת".

איך מתמודדים לאורך כל השנים עם המחשבה שיש לך אחות איפשהו ברחבי הארץ, אולי בעולם?"

איך יעקב אבינו חי בתחושה שיוסף חי וקיים? חיים בצער, בייסורים, בתקוות, בדמיונות ובחלומות מתי נזכה לראות אותה. חשבתי שזה יקרה כשהוריי עוד היו בחיים ושזה יעזור להם להשתקם ולהתאושש, אבל הם הלכו לעולמם בצער רב ועם שברון לב".

אתה חולם עליה לפעמים?

"אני חולם עליה בהקיץ, לא בשינה. אני רואה אותה מול עיניי כל הזמן".

אתה חושב שאולי תפגוש אותה יום אחד?

"תמיד יש תקווה. ישראל היא מדינה מסודרת והייתה כזאת גם באותה תקופה. כשחילקו ציוד מיטות, מזרנים ושמיכות לעולים, הם ידעו לגבות את התשלום גם כשעזבו את המחנות לבתי קבע. ידעו איפה כל אחד נמצא".

כמה אתה עוד מתכוון להילחם בעניין?

"אעשה כל מה שאוכל כדי לגרום לכך שהאמת תצא לאור ולהביא למצב של ריפוי, גילוי, פיצוי וגם לקח".

אתה חושב שתוכל להגיע למצב שבו תסתכל לאחור ותגיד "אני את שלי עשיתי"?

"אני לא יודע. אני כן יודע שהילדים שלי זועמים יותר ממני על הסיפור הזה. הדור הבא יעשה יותר ותהיה התקוממות פי אלף יותר קשה. מי שחושב שיקבור את הפרשה הזו, טועה טעות מרה".

קרדיט mynet ראש העין

והנה דבריו של החוקר טוביה סולמי לפרשיה זו:

וברצוננו להעיר כאן הערות אחדות ולהביא לידיעתכם מידע והסברים של "פורום  אחיי", המוביל את המאבק בשנים האחרונות.

  1. חשיבות רבה יש בכך שהממשלה מודה, כי אכן היו מקרים רבים של ילדים שנעדרו, ובזה סותמת את הפה לרשעים ועוכרי ישראל רבים אשר הטיחו בנו במשך שנים שהמצאנו עלילת דם וכיו"ב. מתוך היכרות עם רשעי ישראל, מניחים אנו שיהיו ביניהם רבים שימשיכו בדרכם.
  2. הפיצוי המוצע אינו חסד, אלא פיצוי סמלי על סבל שאין לו אומדן, מה גם שרוב ההורים נפטרו כבר. חשיבותו במימוש צערה של המדינה וחיזוק לטענה שהיו דברים בגו.
  3. מצער שהממשלה קיבלה החלטה חד צדדית ללא הידברות עם נציגות ציבורית של יוצאי תימן, אך לאור הכישלון של אותה נציגות בינואר 2018 במו"מ שהתנהל עם ראש הממשלה, נראה שלא היה מנוס מכך. בכל מקרה מה שהוצע היום אינו דורש מו"מ ודיבורים מיותרים, כי הוא חובה מוסרית של המדינה שהיתה צריכה להכיר בכך לפני שנים, ואנו מעריכים את ממשלת ישראל גם על כך. נזכיר שלמעלה מ-70 שנה לא נמצאה ממשלה שעשתה את המעט הזה, כן, כולל בימי בחירות.
  4. ברור כי ההחלטה אינה עונה על כל הבעיות ואינה נותנת פתרון למאות המשפחות שבזמנו לא הגישו תלונה לועדות החקירה מסיבות שונות – אם המדינה מעוניינת לרפא היא צריכה לתת תשובה גם להן. [בהמשך מוזמנים הם לפנות אל פורום אחיי].
  5. ישנם גורמים ואישים שאינם מאושרים ממה שהוצע ונימוקיהם עמם. עצתנו היא לקחת את מה שמוצע ולו גם הוא חלקי, ולהמשיך בפעולות לתיקון העוול ולהשלמת החקירות והמחקרים. את האמת על מה שהתחולל בפרשת ילדי תימן הנעדרים אנו נחקור, ננציח ונספר, ולא אף אחד אחר. וצריך לדרוש מן המדינה להעמיד לרשותנו את המשאבים שיאפשרו לעשות זאת, ולהציג את הנרטיב שלנו כמו שממנים את מכון זה או אחר… כולל לזכרם של אישים וגופים החשודים בקשר לחטיפת הילדים.
  6. וזו ההזדמנות להודות ל"צוות פורום אחיי" וסיירת עורכי הדין, המשפטנים והפעילים אשר תרמו להישג זה, שהרי המפנה החשוב ביותר התרחש לפני כחמש שנים כאשר נפתחה החזית המשפטית בפרשת ילדי תימן בעקבות הפניות לבתי המשפט.

לא הזכרנו כאן  שמות ולא גופים אלה ואחרים, וכל אחד מוזמן לחלוק את הכבוד למי שהוא רוצה. כולל לעצמו.

בברכה, טוביה סולמי

הצטרפו עכשיו לערוצי החדשות של אתר המאורות

כתיבת תגובה

0 תגובות
משוב בתוך השורה
הצג את כל התגובות
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email

עוד מאמרים

0
מה דעתך על הכתבה? x
()
x

הירשמו כעת לניוזלטר שלנו

והישארו מעודכנים!