תשובה מפורטת מאת הגאון רבי אוריאל חוברה שליט"א, רב הישוב נחליאל ומרבני בית ההוראה 'המאורות'.
שאלה:
שלום וישע רב. מתעניין מאד במנהגי תימן.
א. המקור לצורת העיטוף בטלית של בני תימן?
ב. יש לבני תימן טליתות נאות מאוד עם כעין גדילים בשולי הטלית, ישנם שהגדילים נמצאים גם על הכנף ממש, וישנם שלא, רציתי לדעת מהי הטלית המקורית, ומה השתנה בארצינו האם הטלית עם הגדילים על הכנף או לא.
אודה מאוד מאוד על מענה, אם ניתן.
תשובה:
לכבוד השואל ממכון המאורות הי"ו, שלמא יסגי לעלמין וכט"ס.
א. המקור לצורת העיטוף בטלית של בני תימן, על זה חברתי ספר שלם, בשם "הידור עטיפת הציצית" ושם תמצא חקירה עמוקה בענין זה. וכן עוד כמה תשובות שכתבתי על זה באורך בספרי שו"ת ברכת אוריאל חלק א סימן ג וכן בחלק ב סימנים ב' ג' ד'.
ובתקציר בלבד, וכדלקמן:
תשובה: מנהג תימן הקדום והמהודר היה בהנחת הטלית על הגוף, שתי כנפות לפנים ושתי כנפות לאחור, באופן שטליתו הייתה פרושה עליו בלבד, ולא כשארבע כנפות הטלית לפנים. והראיות המוכחות לכך ראה מה שכתב מוהר"ר דוד משרקי (מזרחי) בספרו שתילי זתים (סימן ח ס"ק ח) חונה מלאך ה' וכו' ומלאכי ה' הם המצוות השלוחים מאתו יתברך. ופירוש זה על ההלכה, (בשו"ע סעיף ד) שתיים לפניו ושתיים לאחריו. ומביא שם עוד מנהג וז"ל יש נוהגים לשום צד ימין על כתף שמאל, שיהיו מסובבים. ע"כ. ואינו מביא כלל עוד מנהג של ארבע כנפות לפנים. ואדרבה כתב בהדיא (בסימן י ס"ק כה) שמצות ציצית היא שיחזיר שתי ציציות לפניו ושתיים לאחריו, כדאיתא במדרש על פסוק והמים להם חומה, שהכריז גבריאל למים שאחריהם, הזהרו שעתידין להשליך כנף ציצית לאחריהם. לכן סבירא להו לאינשי דלא חייבה תורה אלא בכהאי גוונא ששתי כנפות לפניו ושתיים לאחוריו, שאז שתי ציציות מאחוריו ושתיים לפניו ומעוטף בציצית, עיי"ש.
ועוד כתב השתילי זתים (בסימן כ"ד סס"ק י בשם גינת ורדים או"ח כלל ב סימנים כה – כח) וז"ל ויזהר כשיתעטף בו וישב על גבי ספסל, שיגביה הצדדים מכאן ומכאן, שלא לישב על גופה של טלית, דהוי כיושב על גבי ספר תורה ע"כ. וזה מצוי רק כאשר מתעטף שתיים לפנים ושתיים לאחור, ולא באופן שכל הציציות לפניו. [אך יש לתמוה, ממש"כ דהוי כיושב על גבי ספר תורה. דהרי ספר תורה יש בו קדושה. וטלית, מתשמישי מצוה כסוכה ולולב. (גמרא מגילה כו: ושו"ע סימן כא ונו"כ וכ"ה ע"פ הסוד כפי שכתב מהרח"ו בשער הכוונות דרושי ציצית דרוש ב). ועוד תמוה לי, שבסימן כא (סעיף ג) הביא דברי הרמ"א שכתב וכ"ש לשכב בהן דשרי, והשמיט המשך דבריו שהביא דעה שניה שלא לשכב בטלית שיש בו ציצית. משמע דהוא סב"ל כידוע, במה שהביא דברי הרמ"א שמותר לשכב בהן, וע"ע בב"י מש"כ בשם הכלבו שנהגו שלא לשכב בטלית וכו' שלא יהיו מצוות בזויות עליו, כתב ע"ז הב"י וז"ל ולא ראינו ולא שמענו מי שהקפיד בזה מעולם עיי"ש. וא"כ כ"ש בשעת תפילה שמתעטף בטליתו והוא זמן המצוה בטלית גדול, אם ישב עליו ליכא משום ביזוי מצוה. אולם המעיין בגוף תשובת גינת ורדים יראה פשוט דמשום הפסוקים שרקם בשפת טליתו נקט לה. וראיתי שהרגיש בזה בזית רענן (סימן כד סק"י) עיי"ש. ואכמ"ל.]
ועוד כתב (בסימן י"ז סעיף ג) גבי קטן היודע להתעטף אביו צריך ליקח לו ציצית לחנכו, כתב הרמ"א וז"ל ודוקא כשיודע לעטוף שתי ציציות לפניו ושתיים לאחריו ויודע לאחוז הציצית בידו בשעת קרית שמע ע"כ. והשתילי זתים הביאו ולא השמיטו כדרכו בדבר שהוא סותר מנהגנו, וכמבואר בהקדמתו עיי"ש. ואת"ל שהוא רק בשעת עיטוף ולא בזמן התפילה, ראה מה שכתב השו"ע (סימן כד סעיף ה) כשמסתכל בציצית מסתכל בשתי ציציות שלפניו ע"כ. כלומר בשעת קריאת שמע. עיין ערוך השולחן (שם סעיף ד) וכף החיים (שם ס"ק כ). ולעיל בדברינו (סימן ד בד"ה חדא). ובזה נדחו דברי האומרים ששתיים לפניו ושתיים לאחריו זה רק בשעת העטיפה דווקא, אבל לא בזמן התפילה. וע"ע רבינו יעקב מליסא (דרך החיים עמוד יז) שכתב שיעור טלית של קטן שהגיע לחינוך, ובסוגריים יש ביאור, שיעור חינוך כשיודע להתעטף, ולהטיל שתי ציצית מלפניו ושתיים לאחריו, ודו"ק.
מכל הנ"ל אתה הראת לדעת, שעיקר עטיפת הטלית והנחתו על הגוף עפ"י מנהגנו הקדום, באופן שכנפות הטלית שתיים לפנים ושתיים לאחור. ואילו היה מנהג כזה שסדר עטיפת הטלית והנחתו על הגוף באופן שכל הארבע כנפות לפנים, לא היה מוהר"ר דוד משרקי מתעלם ומתכחש חלילה למציאות בזמנו, ולא הוי שתיק לפחות מלהזכיר מנהג זה. ואדרבה חזינא דכתב (בסימן ח ס"ק ח) מנהג נוסף בלשון 'יש נוהגים' לשום צד ימין על כתף שמאל שיהיו מסובבים (בשם רבינו סעדיה גאון) ודו"ק. וכן ראינו אנו שנהגו כן מקצת אנשים להתעטף כדעת רבינו סעדיה גאון. וכ"כ הרה"ג ר' אברהם בן משה שליט"א (בספר שתילי זתים השלם עם ביאור זית רענן וסביב לשולחנך בזית רענן שם) שראה חלק מקהילות שרעב מתעטפים כך, עיי"ש.
ועוד כתב (בזית רענן סימן י ס"ק כה) לאחר התמיה על מנהגנו וכו' וז"ל ולכן נראה לענ"ד דאף למנהגנו הקדום לא בכל שעת התפילה מביא כל ארבע כנפות לפניו, אלא עושה כן רק כשמהלך, כדי שלא יגררו הציציות בארץ. אבל בשעת תפילת העמידה הטלית פרושה עליהם באופן שהציציות לפניהם ולאחריהם. וכן ראיתי מדקדקים בזה. וזה נראה סברת רבינו המחבר (שתילי זתים א.ח) עכ"ל. ואע"פ שלשונו אינה חדה, על כל פנים דעתו ברורה, ע"כ.
לפיכך גם אם מגביה הטלית לאחר העיטוף, באופן ששתי כנפות לפנים ושתי כנפות לאחור, דהיינו שמגביה רוחב צד ימין של הטלית על כתף ימין, וכן רוחב צד שמאל על כתף שמאל, וזאת כדי שלא יגררו הציציות על הארץ, (עיין ב"י סימן כא וז"ל כתב האגור בשם הגהות מרדכי, כל המגרר ציציותיו, עליו הכתוב אומר וטאטאתיה במטאטא השמד ע"כ. וכ"כ כף החיים שם אות יח בשם נהר שלום ושתילי זיתים עיי"ש) שפיר עביד גם ע"פ הידור המצוה, דאית ביה כיסוי וקישוט הגוף בקיום המצוה, גם שהוא שתי כנפות לפנים ושתי כנפות לאחור. ואכמ"ל.
ואלו החכמים שרצו לטעון אחרת וחיפשו להישען בכל מיני סברות שאין להם שום מקור בתלמוד ובפוסקים, כבר השבנו עליהם כדת של תורה, בספרי הידור עטיפת הציצית ובשו"ת ברכת אוריאל.
ב. לשאלתך בזו הלשון: יש לבני תימן טליתות נאות מאוד עם כעין גדילים בשולי הטלית, ישנם שהגדילים נמצאים גם על הכנף ממש, וישנם שלא, רציתי לדעת מהי הטלית המקורית, ומה השתנה בארצינו האם הטלית עם הגדילים על הכנף או לא.
תשובה: הטליתות המצויות והמקוריות שהיו בתימן היו נקראות "שמלה" הן היו צרות (בערך מטר) ובצבע שחור כולו, והטלית הייתה פרושה עליו ראשו ומחצית גופו, וממילא הם מונחות עליו באופן ששתי כנפות לפנים ושתי כנפות לאחור. וכך ראיתי אצל סבי ע"ה לפני יותר מארבעים שנה. וכ"כ הגאון הרב עזריה בסיס זצ"ל בברכתו אלי לספרי הידור עטיפת הציצית עמוד ח וכך כתב בזו הלשון "והן אמת כי זכרתי ימים מקדם שרבים היה להם טליתות רוחבם כחצי קומת אדם והיו מברכין ופורשין אותו על ראשם וגופם וממילא כאשר היא כך ב' לפניו וב' לאחריו", עיי"ש. היום כמעט ולא רואים טליתות כאלה.
כאן בארץ השתנו גודלם של הטליתות וכן צבעם. כמו כן מה שרואים רשת על הטליתות זה לא היה בתימן, אבל בודאי שיש בזה משום "זה אלי ואנוהו", רק יזהרו מאוד שהרשת לא תהיה על הכנף כלל, וכבר התרעתי על כך לפני כעשרים שנה. ולכן אם יש טלית שהרשת הוא כולל את הכנף, יחתוך שם את הרשת, ואחר כך ישים את הציציות. כמו כן כשאתה הולך לקנות טלית אתה יכול לבקש מראש שלא יעשו באותם המקומות של הכנף את הרשת.
בכל הכבוד הראוי ובהערכה רבה,
אוריאל חוברה
