זכרונות מבית אבא: אמירת תהלים עם קלטת וגעגועים לשבת בפגייה – אכילת ג'עלה וחילבה ושירת זמירות שבת בנוסח תימני • שבת שירה

גב' א' עמרני מגוללת תיאור מרתק על השבת המיוחדת שלה – באדיבות אתר הידברות.

זיכרון ילדות משבת:

"התמונה שחרוטה לי חזק על שבת, והיא גם משאת נפשי, היא שבת אצל סבא וסבתא שלי ברמת גן. זה לא היה רק השבת. זה היה מתחיל כבר מההכנה לשבת, ונמשך במשך השבת כולה. ראיתי מה זה לחיות את השבת. אצל סבתי המושג 'לשבת לחכות לשבת' היה פשוטו כמשמעו. אומנם כבר לא היו לה ילדים קטנים, ואולי האתגר בשלב ההוא לא היה כל כך מורכב, ועדיין הייתי מתרגשת לראות אותה יושבת ומצפה לכניסת השבת.

תמיד הייתה אצלה בבית אוירה מיוחדת של לפני שבת. בשעה 12:00 בצהרים, אחרי ארוחה קלה ומקלחת, נכנסו סבא וסבתא שלי לנוח לכבוד שבת. לאחר מנוחה של כשעתיים, הם קמו התארגנו לשבת. השולחן היה ערוך כבר מזמן, וסבא שלי יצא לבית הכנסת מוקדם. זה לא היה משנה אם יש שעון חורף או קיץ, הוא היה יושב בבית הכנסת, לומד ומתפלל וקורא תהילים להצלחת הילדים והנכדים. סבתי הייתה יושבת בסלון על הספה, שומעת ואומרת תהילים יחד עם קלטת בטייפ. כן, סבתי הצדיקה לא ידעה קרוא וכתוב, כמו נשים צדקניות רבות מתימן בדור הקודם. את מילות התפילה ואת ספר התהלים היא ידעה בעל פה, ובימות החול התפללה יחד עם קלטת.

"סבתי שידעה שעות בעיקר מאינטואיציה, הייתה שואלת אותי מדי כמה דקות: 'נו, שירה אפשר כבר להדליק נרות?' וכך, היא ממש ישבה וחיכתה לרגע שבו השבת תיכנס. ברגע שהשעון הורה כי פלג המנחה הגיע ואפשר להדליק, קמה סבתא שלי להדליק נרות שבת בהתרגשות, ומיד יצאה לבית הכנסת להמשיך לשמוע את התפילה ולהצטרף לקבלת שבת. תמיד זה היה מוקדם. לא היה אצלה בכלל מושג של להקדים 10 דק', היא פשוט תמיד הקדימה, כך נכנסנו לשבת עילאית, שבת של שלווה ורוגע. אני מתגעגעת לשבתות האלו עד היום".

מתי את מתחילה להתכונן לשבת, ומה זה כולל?

"אני מתחילה להתכונן לשבת ממוצאי שבת שעברה. בגדי השבת מתכבסים במוצאי שבת או ביום ראשון, וגם הפמוטים מנוקים ומצוחצחים במוצאי שבת ומוכנים לשבת הבאה. גם בהמשך השבוע הראש שלי ממוקד בהכנות לשבת: אני מקפידה ככל האפשר לתקתק את הכביסות בכל יום, כך שתישאר כמה שפחות כביסה לסוף שבוע. זו אחת המשימות שלא נגמרת לעולם, במיוחד בבית ברוך ילדים, ברוך ה'. את הקניות אנו עורכים בדרך כלל ביום רביעי או ביום חמישי, ועל התפקיד הזה בעלי אחראי. המרוץ האמתי מתחיל ביום חמישי בשעות אחר הצהרים, עם הניקיונות והבישולים. אז אני מתנתקת מהעבודה ועוברת ל'מצב שבת', והבנות הגדולות מתגייסות ועוזרות כל אחת בתפקידה. אנחנו מכינים כמעט הכול ביום חמישי, כשאני משאירה ליום שישי רק את אפיית החלות ומעט הכנות אחרונות. גם את שולחן השבת אנחנו מקפידים לערוך כבר ביום חמישי, וזהו, אנחנו כבר באווירה של שבת וזה מה שמעסיק אותנו.

"ביום שישי בשעה 12:00, כשהילדים חוזרים מהלימודים (בימים כתיקונם…), אני כבר אחרי כל ההכנות, ונשאר לי רק לנקות את המטבח ולארגן את הילדים לשבת. בדרך כלל אין לחץ, וגם בימי שישי הקצרים אני מספיקה לנוח. אומנם אני עדיין צריכה לזרז ולהריץ את הילדים הגדולים שיסיימו אף הם את הכנותיהם, אבל לרוב יום ששי עובר אצלנו בנחת ואני ממש מודה על כך לה'. יודעת שזו רק סייעתא דשמיא שעוזרת לתכנן נכון את ההכנות, כך שנזכה להכניס את השבת ברוגע".

תארי את התפריט השבתי שלכם.

"כבת לעדת תימן, אין מצב שבשבת אצלנו לא יהיו מאכלים תימניים, ובנוסף להם אנחנו גם משלבים מאכלים מכל העדות. בסעודת ליל שבת, אנחנו מתחילים עם מרק תימני, לצד החלות שאפיתי, והחילבה שאנו לא מוותרים עליה. מדי פעם אנחנו מפרגנים לעצמנו פיתות תימניות שנקנות במאפייה. אחר כך אנו עוברים למנה עיקרית, ובכל שבוע אני מבשלת את הבשר או העוף במתכון חדש. בדרך כלל יהיו לפחות שני סוגי בשרים: שניצל ובשר, או כבד ועוף, וכו'.

אני אוהבת להמציא מתכונים או לשנות את המוכרים, העיקר לגוון ביניהם: החל מירקות ממולאים בעוף ועד כבד ברוטב, הכול בא בחשבון. בשבתות הקיץ אנחנו מוסיפים גם את הסלטים והדגים לתפריט בסעודת ליל שבת.

אחרי שמברכים ברכת המזון, מגיע תור הקינוח: אצלנו, כמיטב המסורת התימנית זה הג'עלה – בלשון העם 'עונג שבת' – פיצוחים, פירות ועוגות, וכשיש חשק גם קינוח מתוק, מושקע ומעניין. האווירה בג'עלה היא יותר קלילה. מעלים סיפורים וחוויות, הילדים אפילו מספרים בדיחות מתוך עלוני השבת.

"בשבת בבוקר אנחנו אוכלים חמין כמו כל עם ישראל, וכמובן כובנה עם סחוג ורסק עגבניות, ולפעמים גם ג'חנון. בנוסף אנו אוכלים גם כבד קצוץ שאינו מאכל ממאכלי העדה אבל מתווסף לסעודה. אין אצלנו שלוש מנות בזו אחר זו, ואני מגישה הכול ביחד אחרי נטילת ידיים. ובל נשכח את העוגות לשבת, זה נוהג שהבאתי מבית הוריי, ואין מצב שבת בלי לפחות שתי עוגות".

איך נראה שולחן השבת אצלכם?

"קודם כל העריכה של שולחן שבת מושקעת מאד. אני מדליקה נרות שבת כמספר הילדים, והקנדלברה עם חמשת הנרות מונחת על השולחן, ומוסיפה הרבה יופי בשולחן שבת. שאר הנרות ניצבים במדף ליד השולחן. בנוסף לנרות, אני אוהבת לחדש מדי פעם מפות יפות וכלים מעניינים, זה אחד התחביבים שלי. יש לנו גם תאורה ייחודית לשבת, עם אור צהבהב וחם שמכניס לאווירה מיוחדת.

"האווירה בשולחן השבת מאוד נעימה, ויחד עם זאת לעיתים היא גם מאתגרת, בגלל הפער בין גילאי הילדים. אנחנו מנסים לתווך את הדיבורים שבסעודה גם לקטנים וגם לגדולים, וזו משימה מאתגרת למדי. שירי שבת הם חלק בלתי נפרד מהסעודות, למרות שלא נולדנו משפחה מוזיקלית, העיקר שהזמירות מושרות בשמחה ובהנאה לכבוד שבת. כמובן שאנו לא שוכחים לשיר גם שירי שבת תימניים, שזורמים בדם שלי ושל בעלי עוד מבית סבא. פעם היינו מארחים יותר בשבתות, אבל מאז שהילדים גדלו ראינו כי חשוב לנו להיות איתם ולשמוע אותם בלי להתפזר, ושבת זה הזמן שלנו להקדיש לילדים".

מה החלק הכי אהוב עליך בשבת?

"זמן הדלקת הנרות הוא החלק הכי חביב עלי. הרגעים האלו מסיימים את מרוץ ההכנות, מפרידים בין ימי החול לשבת, והם זמן הכניסה לאור השבת. השלווה והרוגע נמסכים בכל הבית ואווירת החולין מפנה את מקומה לאווירת שבת רגועה וקסומה".

האם יש שינויים בשולחן שבת או בהכנות לשבת, שעשיתם בעקבות הקורונה?

"לא, למעט בזמן הסגרים שבנותיי הגדולות לא למדו, ואז קבלנו את השבת יותר מוקדם. הרי ממילא כבר ביום חמישי בצהריים השולחן ערוך לשבת. ובמיוחד שבסגר ילדיי הקטנים שוהים בבית ביום שישי ואנחנו צריכים להעסיק אותם, כך שאם יש זמן, אין סיבה שלא נקבל את השבת מוקדם יותר".

מהו האתגר שלך בשבת?

"בזמן הסעודות כשכולנו סביב שולחן השבת, אנחנו צריכים לשלב בין הילדים הגדולים (בגילאי 14 ומעלה) לבין הקטנים (גילאי 3 – 6) ולשים לב שכל אחד ימצא את מקומו בשולחן השבת. אחד עם הדף קשר מהגן, השניה עם ציורים ויצירות מפוארות, השלישי מתייצב עם רשימת השאלות מהתלמוד תורה, והגדולים עם סוגיות ותירוצים או פירושים ברמה גבוהה… ולא קל לשלב בין הילדים כך שכולם יהיו מרוצים וייהנו לשבת יחד בשולחן שבת.

"אתגר נוסף הוא כמובן השילוב בין המנוחה שלי, שחלמתי עליה כל השבוע, לבין להיות עם הילדים כמה שיותר.

"ואחד האתגרים הקשים שלי בשבת, הוא לעצור את שטף המחשבות החוליות בשבת. שכל מה שהיה השבוע ומה שיבוא בשבוע הבא – יישאר מחוץ לשבת. עבור אחת כמוני, שהראש שלה עובד שעות נוספות, אפילו בלי מקלדת ומחשב, זו משימה מאתגרת מאד. אני צריכה להתנתק בבת אחת מכל העשייה השבועית, בין במחשבה ובין בדיבור, ולא לחשוב על שום דבר מהעבודה. אולי יש אנשים שלהם זה פשוט אבל לי עדיין קשה, ואני עובדת על כך".

איך אתם מאהיבים את השבת על הילדים?

"חלק גדול מהזיכרונות שהילדים לוקחים עימם מהבית, תלוי בחוויות השבת שלהם. לכן חשוב לי מאד שתהיה אוירה נעימה כבר משלב ההכנות לשבת. בלי לחץ, עם שיח נעים על השבת כמקור הברכה, ו'איזה כיף ששבת מגיעה!' אני משתדלת להכין תמיד אוכל שהילדים אוהבים, וחושבת על כל אחד מהם, כך שבכל שבוע אני מכינה מאכל מיוחד שאחד הילדים אוהב ביותר. וכמובן מחלקים בשבת ממתקים לשמחתם של הקטנים. ובשבת עצמה, אנחנו אוהבים לשבת ביחד ולצחוק, לקרוא בנחת, ולהרגיש שבשבת אנו בני מלכים, ויש לנו מנוחת הנפש באמת".

שבת בלתי נשכחת:

"זכורות לי כמה שבתות בלתי נשכחות. אחת מהן היא שבת השבעה על אבי ז"ל. השבת הייתה סמוך לקבורתו, ועם כל הכאב העצום והבלתי נתפס, היינו בשבת יחד, כל האחים והאחיות שלי עם אחיו ואחיותיו של אבי ז"ל, וזו הייתה חוויה מרפאת ומנחמת מאד. תחושת ה'ביחד' של כולנו האירה על כל השבת, ונתנה לי הרבה כוח לעבור את השבעה ואת השנה הראשונה לאבל עם כוחות מיוחדים.

"זכורות לי גם שבתות בסימן של שמחה שאי אפשר לשכוח. חודש וחצי לאחר פטירת אבי נולדו לנו התאומות יעל ואביה. הן נולדו כחודש לפני הזמן, והיינו צריכים לשהות איתן בפגייה חודש שלם. אולי לא תאמינו, אבל דווקא השבתות ששהינו לצידן בפגייה זכורות לי כשבתות מיוחדות ועילאיות. רוב השבתות הייתי לבדי עם הקטנטנות ב'תל השומר', כאשר בעלי בא ברגל באמצע השבת עד בית החולים. היו גם שבתות בהן בעלי שהה איתי בבית החולים במשך כל השבת. השבתות האלו בפגייה היו שבתות מאד לא שגרתיות, עם ניתוק חד מהמרוץ הרגיל. לא רק שאני רחוקה משאר הילדים שבבית, בשבת פתאום קבלנו שקט אמתי. בלי טלפונים לילדים, בלי צלצולים ושאלות וחששות, ובלי לדאוג איך לפתור את המריבה של הילדים עכשיו בבית.

"השבת הייתה נכנסת ואיתה נכנסתי לעולם של רוך ושקט. התמכרתי לאווירה. לבשתי בגדי שבת וכו'. הייתי מצליחה להתפלל, לסעוד בנחת עם בעלי או עם חברות לפגיה, ושוב לחזור להיות עם הקטנטנות עוד כמה שעות מלאות קסם. הייתי יושבת על הכורסא בפגייה, מלטפת את התינוקות, מאכילה אותן אחת אחרי השנייה, מרדימה ברוגע ונרדמת בעצמי. כשהייתי מתעוררת יצאתי לשנה קצרה בחדר שלי, ושוב חזרתי להאכלה של השעה שש. היו לי בשבתות האלו אנרגיות מיוחדות. לא רציתי שהשבת תצא, אפילו שהאווירה מסביב הייתה כמעט כמו יום חול, משום מה הרגשתי באווירה הכי שבתית בעולם. האוכל והסעודות לא היוו עניין בפני עצמו. אכלנו מה שהיה וברוך ה' הסתדרנו והיה טוב. בעיקר הייתי סביב התאומות הקטנטנות במשך כל השבת, אבל יחד עם זה, הספקתי להתפלל לידן, לנוח מעט, לקרוא, ולהיות עם בעלי בשקט בלי שאף אחד יפריע את מנוחתנו. לקראת צאת השבת תמיד קינחנו בסיבוב שבתי במשעולי 'תל השומר' והצטרפנו לתפילת ערבית והבדלה בבית הכנסת הספרדי במנין הקבוע שנערך בבית החולים. למרות הקושי והלחצים הקבועים שיש בפגייה, היו אלו 5 שבתות שלא נשכח אותן לעולם".

מתכון שבתי מיוחד

"החלות שאני אופה לכבוד שבת. קלות להכנה בלי להסתבך. ממני המתכון כבר עבר לכל האחיות והגיסות…

1 ק"ג קמח

2 כפות שמרים יבשים

1 כוס סוכר

1 ביצה

3 כוסות מים פושרים (כוס חד פעמית)

1 כף מלח

1/3 כוס שמן

הוראות הכנה:

"מכניסים לקערה את הקמח, הסוכר, הביצה, והשמרים ומתחילים לערבל. תוך כדי כך, יוצקים את המים לקערה וממשיכים ללוש. לאחר שהבצק מתאחד מעט מוסיפים את המלח, וממשיכים בערבול עד לקבלת בצק אחיד. כעת מוסיפים את השמן ומעבדים במשך כחמש דקות נוספות עד שהבצק מתקבל רך ואחיד.

"משהים את הבצק לתפיחה למשך זמן של לפחות שעה. לאחר מכן, מחלקים את הבצק לפי גודל החלות שרוצים, מרדדים את חלקי הבצק, מגלגלים אותם לרצועות וקולעים לחלות. מורחים מעל החלות חלבון ביצה ומעטרים בזרעוני שומשום או פרג. אופים את החלות בחום של 200 מעלות במשך 20 דקות.

"כשאני במצב רוח של בריאות, וזה קורה מידי פעם, אני מכינה את החלות מקמח כוסמין ואז מוסיפה לבצק עוד חצי כוס מים. החלות יוצאות נהדרות גם מקמח כוסמין.

"והנה טיפ מעניין: בשביל להכין קובנה תימנית, אני מכינה את אותו בצק של החלות רק בלי ביצה. הכמות תלויה בגודל הסיר (יש סיר מיוחד לקובנה): 1 ק"ג קמח מספיק לשני סירים בינוניים.

"אני משמנת ביד נדיבה את הסיר, מוסיפה בצל פרוס דק בתחתית הסיר, ומחלקת את כמות הבצק ל-5-6 חתיכות. אני לוקחת כל חתיכה בנפרד, מרדדת במשך כדקה ומורחת עליה שמן. מפזרת מעט קצח (לא חובה) ומקפלת את העלה המרודד והמשומן שלוש פעמים, (כמו מעטפה). אחר כך מגלגלת את החתיכה ומכניסה אותה לסיר בצורה מסודרת.

"מכניסה את הסיר לתנור מחומם בחום של 200 מעלות לאפיה במשך עשרים דקות, ואחר כך פותחת את הסיר ואופה עוד כמה דקות להשחמה מלמעלה. בברכת שבת שלום!"

הצטרפו עכשיו לערוצי החדשות של אתר המאורות

תגיות
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

כתבו לנו תגובה, מבטיחים לקרוא ולהגיב לכם חזרה ואף לפרסם…

כתיבת תגובה

כתבו לנו תגובה, מבטיחים לקרוא ולהגיב לכם חזרה ואף לפרסם…

עוד מאמרים

הירשמו כעת לניוזלטר שלנו

והישארו מעודכנים!