בעניין לפסוע שלש פסיעות כנגד המתפלל ובביאור דינים אלו
לתגובות: n0583265244@gmail.com
"ויאמר אל תקרב הלום, של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא" (שמות ג', ה').
יש לדון ולברר בעיקרא דהאי דינא שאסור לאדם לשבת או לעבור כנגד המתפלל, מהו יסודו שרשו וטעמו, ובאלו אופנים לא נאמר איסור זה. וכן אם יש לאסור לפסוע ג' הפסיעות לאחר תפילת עמידה על אף שעומד מאחוריו מתפלל באמצע תפילת העמידה, או שיש לאסור בזה נמי מחמת האי איסורא. ואבאר הדברים בס"ד ובעה"י.
א. איתא בגמ' בברכות כ"ז ע"א, רב איקלע לבי גניבא וצלי של שבת בערב שבת, והוה מצלי רבי ירמיה בר אבא לאחוריה דרב, וסיים רב ולא פסקיה לצלותיה דרבי ירמיה. שמע מינה תלת וכו', ושמע מינה מתפלל תלמיד אחורי רבו, ושמע מינה אסור לעבור כנגד המתפללין. מסייע ליה לרבי יהושע בן לוי, דאמר רבי יהושע בן לוי אסור לעבור כנגד המתפללין. איני, והא רבי אמי ורבי אסי חלפי. רבי אמי ורבי אסי חוץ לארבע אמות הוא דחלפי. ורבי ירמיה היכי עביד הכי, והא אמר רב יהודה אמר רב לעולם אל יתפלל אדם לא כנגד רבו ולא אחורי רבו, ותניא רבי אליעזר אומר המתפלל אחורי רבו והנותן שלום לרבו והמחזיר שלום לרבו והחולק על ישיבתו של רבו והאומר דבר שלא שמע מפי רבו, גורם לשכינה שתסתלק מישראל. שאני רבי ירמיה בר אבא, דתלמיד חבר הוה. עד כאן דברי הגמ'.
ומסוגיא זו נלמד עיקר הדין שאסור לעבור כנגד המתפללים, וכאן לא נתבאר אם אף אסור לשבת כנגד המתפלל או לא. וכן לא נתפרש בהדיא מהי ההפסקה שלא הפסיקו רב לרבי ירמיה בר אבא, אם בהעברה או בג' הפסיעות. ובברכות דף ל"א ע"ב אמרו, אני האשה הניצבת עמכה בזה, מכאן שאסור לאדם לישב בתוך ארבע אמות של תפילה. ומזה למדנו את ההלכה הנוספת, שאסור לאדם אף לשבת כנגד המתפללים. ויש לעיין אם איסור זה חמור טפי מהאי איסורא דלעבור כנגד המתפללים או להיפך. וראה להלן.
בדברי הטור ובביאור החילוקים בדינים אלו
ב. ועל מנת לבאר ולברר הדברים, אפתח ואביא את עיקרי דברי הטור (או"ח סימן ק"ב) בהלכות אלו, ואלו הם דבריו, "אני האשה הנצבת עמכה בזה", מכאן שאסור לישב בתוך ארבע אמות של תפילה בין מלפניו בין מן הצדדין, צריך להרחיק ארבע אמות. ושוב הביא את דברי הגאונים שכתבו, דהיינו דוקא שיושב בטל אבל אם הוא עוסק בתפילה, כגון בקריאת שמע וברכותיה וכיוצא בו, שפיר דמי, מפני שהטעם שאסרו לשבת כנגד המתפלל הלא הוא משום שנראה כאילו חברו מקבל עליו עול מלכות שמים, והוא אינו מקבל, וכשהוא עוסק בתפילה שוב אין בכך כל חשש. והביא לדון אם גם לתפילה מותר לשבת כנגד המתפלל. ושוב כתב, ואם היושב ישב כבר ועמד זה ובא בגבולו, היה אומר אדוני אבי הרא"ש ז"ל שאינו צריך לקום, שהרי בא זה בגבולו. [ויש לעמוד בהיתר זה, הלא גם כשבא האחר בגבולו, עדיין שייך האי חששא שנראה כמזלזל במלכות שמים בכך שיושב. ושמא אין בכך חשש מאחר והוא בא בגבולו. וצ"ב]. וסיים הטור את דבריו בכהאי לישנא, ואפילו לעבור כנגד המתפללים אסור בתוך ארבע אמות. ודוקא לפניהם אבל בצדיהם מותר לעבור ולעמוד. עכתו"ד שם.
ויש לעמוד בדברי הטור, שנראה שלמד שדין לעבור כנגד המתפללים קל יותר מן האיסור לשבת כנגדם, שהרי כתב שדין זה נלמד מזה, ומלשונו שכתב 'ואפילו לעבור כנגד' וכו' מתבאר ביותר שדין זה נלמד מזה (על אף שבגמ' נראה שכל אחד ממקור אחר נלמד, אעפ"כ יסוד אחד הוא להם). ונראה לפי זה, שטעמם שווה, משום זלזול בכבוד שמים כאשר עובר כנגדם. [ואפשר אם כן, אופנים מסוימים שיותר לעבור כנגד המתפלל אך לשבת יהיה אסור. ודו"ק].
אמנם נראה שאין הדבר פשוט שטעם האיסור הוא מפני כבוד שמים, הן בדין ישיבה כנגד המתפלל והן בדין לעבור כנגדו. ותחילה יש להביא את דברי הט"ז (שם ס"ק ג') שכתב להעיר על דברי הטור בטעמא דמילתא דהאי איסורא, שהרי אם אכן הטעם הוא מפני שכשיושב לפני המתפלל, נראה הדבר כאילו הוא מקבל עליו עול מלכות שמים והוא אינו מקבל, שהרי אם כן אף בקריאת שמע נימא הכי, שאסור לישב כנגד הקורא קריאת שמע, שהרי הוא גם כן מקבל ע"ע עול מלכות שמים, ואדרבה עיקר קבלת עול מלכות שמים היא בק"ש, ותפילה היא אינה אלא בקשה ורחמים. והלכך כתב הט"ז לפרש, שסיבת האיסור היא כיון שהמקום שהוא עומד עליו אדמת קודש הוא, כל זמן שהוא מתפלל, ולכן צריך לשמור ולנהוג בו כבוד, ושיעור רשות המתפלל הוא בד' אמות דיליה. עכתו"ד.
וכיוצא בזה מצאנו גם להגר"ז בשולחן ערוך שלו (שם סעיף א') שכתב, אסור לישב בתוך ד' אמות של המתפלל בין מלפניו בין מלאחריו בין מן הצדדים, צריך להרחיק ד' אמות, כי המקום אשר המתפלל עומד עליו אדמת קודש הוא, הואיל ושכינה כנגדו, וצריך לנהוג כבוד במקום זה כל זמן שהוא מתפלל. ומקומו של אדם הוא ד' אמות. עכ"ל.
גם מהרד"ם בשתילי זיתים (ס"ק א') הזכיר טעם זה בשם שבלי הלקט. אלא שלפי טעם זה, יוצא שיש להקפיד שלא להיכנס לכל רשות ד' אמותיו של המתפלל בין מלפניו בין מלאחריו בין מן הצדדין. [וזה לא יכון לדעת הרבה ראשונים].
ומאידך בחיי אדם עשה חילוק בין דין ישיבה כנגד המתפלל לדין העברה כנגדו. ואלו הם דבריו בכלל כ"ו סעיף א': אסור לישב בתוך ד' אמות של המתפלל מכל צדדיו. ומלפניו טוב ליזהר להרחיק כמלוא עיניו, מפני שנראה כאלו חברו מקבל עליו מלכות שמים, והוא אינו מקבל. ואם עוסק בענייני תפילה אפילו בפרק איזהו מקומן, או אם הוא איש חלש וצער לו לעמוד, אפילו אינו עוסק אלא בשאר דברי תורה אפילו אינו מענייני תפילה, מותר לישב כיון שעוסק בדברים קדושים וכו'. עכ"ל. הרי שבדין הישיבה כנגדו ביאר הטעם מחמת שנראה כאילו חברו מקבל עליו עול מלכות שמים והוא אינו מקבל, וכטעמו של הטור הנז"ל.
אך לאחר מכן (סעיף ג') כותב החיי אדם, בכהאי לישנא: אסור לעבור נגד המתפלל מלפניו בתוך ד' אמות שלו, אבל מן הצדדין מותר בין לעבור בין לעמוד. ונראה לי, דמלפניו לא מהני במה שעוסק בתורה או בדברי תפילות. והטעם, כדי שלא תתבלבל מחשבת המתפלל. ולי נראה, דהטעם משום דהמתפלל השכינה כנגדו, ואסור להפסיק בינו לשכינה. ומטעם זה, המתפלל ובני אדם מתפללין אחריו, אסור לפסוע הפסיעות אחר שמונה עשרה, עד שיגמור האחרון, אפילו אם האחרון התחיל להתפלל אחריו, ולא נקרא בא בגבולו. ואפילו האחרון מאריך בתפלתו, דאדרבא זה שפוסע הוא בא עכשיו בגבולו. עכ"ל. הרי שבפירוש חילק הח"א באלו הדינים, ולדבריו טעם איסור הישיבה כנגדו הוא משום שנראה כמזלזל בכבוד שמים, וטעם איסור ההליכה כנגדו הוא או משום שלא תתבלבל מחשבתו, או משום שהשכינה כנגדו. ועכ"פ לדעתו נמי אסור לפסוע כנגד המתפלל. ובמשנה ברורה בביאור הלכה (שם) הביא את דבריו להלכה שאין לישב כנגד המתפלל גם כשעוסק בד"ת.
[אע"פ שהיה מקום לומר שלטעם ששכינה כנגדו, יש לומר שאין חסרון לעסוק בתורה או בתפילה או לפסוע כנגד המתפלל, מאחר והוא נמי עוסק בכבוד השכינה. ועכ"פ בודאי הכי יתכן בבא לפסוע כנגדו, שהוא חלק מסדרי וצורת התפילה, ושניהם עוסקים בכבוד שמים ומותר לו להיכנס לרשותו דרשות אחת היא. ודו"ק. אלא שלטעם שמפסיק הכוונה, אין הכי נמי ויש לאסור בכל גווני, אלא אם כן נימא שאין לחוש משום שמפסיק כוונתו באופן שפוסע ג' הפסיעות שהם חלק מצורת התפילה, או מפני שרק הישיבה הממושכת או ההליכה כנגדו מסיחה דעת המתפלל ולא הפסיעה כחלק מסדר התפילה, או מפני דלא חיישינן להאי הפסקה, כל שעוסק בסדר התפילה. אלא שכאמור, אין כן דעת החיי אדם. ואגב אעיר, כי לענ"ד דעת רבינו הרמב"ם ודאי אינה כן, ואין חילוק בדינים אלו כלל ועיקר, ויש לכורכם יחד ודיניהם שווים. ודו"ק כדלהלן].
גם במאירי בברכות (דף ל"א ע"ב ד"ה אסור לאדם) כתב שהטעם הוא משום ביטול כוונת המתפלל, והא לך לשונו הבהיר: אסור לאדם לישב תוך ד' אמות לחברו המתפלל מעומד. ויש מי שאומר שלא נאמר אלא ליושב ובטל, אבל אם היה זה מתפלל מעומד וזה מיושב, אין צריך להרחיק. וכן הדברים נראין. אלא שהמנהג להרחיק אף ליושב ומתפלל. ודוקא סמוך לו מצדדיו, אבל לאחריו אין נוהגין להקפיד, שאין הכוונה אלא שלא יתן לב עליו ותתבלבל תפילתו. ונותנים סימן לדבר, עמכה בזה, זה בגימטריא י"ב, ד' לפניו וח' משני צדדיו וכו'. עכ"ל. הרי שלמד שהוא טעם סיבת האיסור משום שמבלבל מחשבת המתפלל ביושב לפניו, כאמור.
ויש לציין עוד לכמה מן האחרונים שהזכירו טעמים אלו. במאמר מרדכי שם ס"ק ח' הביא הטעם לאיסור לעבור כנגד המתפלל, מפני שמפסיק כוונתו. וכתב שלפי זה יש להתיר אם המתפלל משלשל טליתו על פניו שמותר לעבור על פניו, כיעו"ש. גם באליה רבה (שם ס"ק ז') הביא שהטעם שלא יפסיק ויעבור כנגד המתפלל, הוא משום שלא יבטל כוונתו. כן הזכיר טעם זה במגן אברהם (ס"ק ו'), ובפרי מגדים (אשל אברהם ס"ק ג'). ולטעם זה נמי יש להקל בכמה וכמה אופנים שבהם אין ביטול הכוונה, כפי שדנו בהם הפוסקים בתשובותיהם ובספריהם.
וראה בדרכי משה שם ס"ק א' שהביא בשם רבו מהר"ר שכנא, שהטעם לאיסור זה הוא משום שמפסיק בין המתפלל לקיר. ולדבריו יש להקל בכמה עניינים שדנו בהם הפוסקים, באופן שאין מתפללים על יד הקיר אלא באמצע בתי הכנסת, כמצוי היום טובא, וכל שכן שיש להקל לדבריו לפסוע כנגד המתפלל. ומצאנו כיוצא בזה בשיטת הלבוש (שם) וזו לשונו הבהיר: אסור לעבור כנגד המתפללים בתוך ארבע אמות, ודוקא לפניהם שלא יפסוק בינם ולכותל, אבל בצידיהם מותר לעבור ולעמוד, עכ"ל. הרי דסבירא ליה ככל דברי הרמ"א. (וראה בספר פרח שושן סימן י"א מה שהביא לדבריו ראיה מסוגיא דהתם).
ועכ"פ בדברי הטור לא נזכר אם יש איסור לפסוע כנגד המתפלל בסיום התפילה, ולפי סיבת האיסור להלכה זו כפי שהעלה בדבריו לדינים אלו, נראה פשוט שאין איסור כלל בזה, שהרי זה וזה עוסקים בכבוד שמים. ודו"ק לכל האמור לעיל, ולפי כל הטעמים האמורים בזה אין בית מיחוש לדעת הראשונים שיוזכרו להלן, לפסוע ג' הפסיעות בסיום התפילה. ופשוט.
והנה, רבינו סעדיה גאון בסידורו (דף ל"ב) מביא טעם נכבד להאי דינא, וכה הם דבריו ככתבם וכלשונם: ואם מישהו עובר לפני המתפלל, אין זה נוגע לו כלום ותפילתו אינה נפסקת, כפי שחושב המון העם. אבל זאת מדה גרועה מצד העובר, וכאילו זלזל בתפילתו. והשיעור לכך, מה שהוא פחות מארבע אמות. ואם הוא בבית ארוך מן המקום שהוא עומד שם עד קיר המזרח, כולו מקום אחד. עכ"ל. הרי שטעם הדין שאסור לעבור לפני המתפלל, אינו משום הפסקת תפילתו, ולדבריו אין לשון הגמ' 'פסקיה לצלותיה' הוא כפשוטו, אלא ההפסקה בהליכתו לפני המתפלל, היינו הזלזול בתפילתו בעוברו לפניו. ואף לדבריו יש לומר בפשטות, שלא שייך דין זה באופן שעובר לפני המתפלל על מנת לפסוע ג' הפסיעות המחויבות לאחר תפילת שמונה עשרה. וכבר כתבו כן מגדולי דורינו. (אלא שיש לעיין בדבריו שכתב שאם הוא בבית ארוך שיעורו עד קיר המזרח וכו', ויש לעמוד על דבריו בזה).
בדעת הרי"ף הרמב"ם והרא"ש בזה
ג. ברא"ש בברכות (פרק ד' אות ד') כתב, אמר רבי יהושע בן לוי, אסור לעבור כנגד המתפללים. איני, והא רבי אמי ורבי אסי הוו עברי. חוץ לארבע אמות של תפילה הוא דעברי. ולקמן מינה (אות ה') כתב, אמר רב יהודה אמר רב, לעולם אל יתפלל אדם לא כנגד רבו ולא אחורי רבו, אבל חוץ לארבע אמות שרי. ע"כ. וכיוצא בזה לשון הרי"ף בהלכותיו שם. ובדבריו יתכן לפרש שכוונתו לומר דוקא שאסור לעבור כנגד המתפלל, אך כל שפוסע כנגדו מצורת התפילה שרי. ומה שכתב שאסור להתפלל כנגד רבו בתוך ד' אמותיו, הטעם הוא מפני כבוד רבו, שבכך מונע ממנו לעבור או לשבת כנגדו לאחר תפילתו, אבל אה"נ שלפסוע ג' הפסיעות שבסיום התפילה יכול היה רבו לפסוע.
ולענ"ד יתכן אף להכריח כך בדעתם, שהרי מכך שכתבו שמותר לאדם להתפלל כנגד רבו חוץ לד' אמותיו, משמע שכל שהוא חוץ לד' אמותיו אפילו כל שהוא, מותר להתפלל. ואי איתא שכוונתו לאסור להתפלל אחורי רבו מחמת שאינו יכול לפסוע ג' הפסיעות הללו, הלא גם אם הוא מחוץ לד' אמותיו היה אסור לפסוע, שהרי בפסיעתו הוא נכנס לתוך ד' אמותיו. ודוחק לומר שמאחר שהוא חוץ לד' אמותיו, יוכל לפסוע לצדדים, שדבר זה היה להם לפרש וגם אי אפשר לצמצם פסיעותיו. ודו"ק. ומכל מקום אינו מוכרע דהכי הוא דעתו, שהרי לא כתב בהדיא כיצד הדין בכהאי גוונא.
ובדעת רבינו הרמב"ם גם נראה שלא התייחס אלא ללשון המובא בתלמוד ולא זולת זה. ונפתח בדבריו בריש פרק ה' מהלכות תפילה וז"ל: שמונה דברים צריך המתפלל להיזהר בהן ולעשותן. ואם היה דחוק או נאנס, או שעבר ולא עשה אותן, אין מעכבין. ואלו הן, עמידה ונוכח המקדש. ותיקון הגוף. ותיקון המלבושים. ותיקון המקום. והשוויית הקול. והכריעה. וההשתחוויה. [ואגב, ראה למהר"ח כסאר זצ"ל בפירושו שם שביאר, כי עניינים אלו אינם אלא מדרך המוסר משום שהוא עומד לפני המלך, ולא שייך בזה עיכוב]. ולאחר שפירט סדר הדברים, כתב בהלכה ו': תיקון המקום כיצד וכו', ואסור לישב בצד העומד בתפילה, או לעבור לפניו עד שירחיק ממנו ארבע אמות. עכ"ל. וראה בהלכות תלמוד תורה פ"ה ה"ו לגבי איסור עמידה לתפילה אחורי רבו, ויש לתמוה מדוע לא כתב שבריחוק ד"א שרי. וצ"ע. ואף בדבריו יש לומר ככל האמור עד עתה.
בדעת רש"י וסייעתו אם מותר לפסוע כנגד המתפלל
ד. והנה נודע בשערים, כי רש"י בפירושו בברכות (כ"ז ע"א ד"ה פסקיה) פירש הא דרב לא פסקיה לצלותיה דרב ירמיה בר אבא, וז"ל: כלומר, לא הפסיק בין רבי ירמיה ולכותל לעבור לפניו ולישב במקומו, אלא עמד על עמדו. עכ"ל. ומזה שלא פירש דלא פסקיה היינו שלא פסע ג' פסיעות, אלא פירש שלא הפסיקו על ידי שעבר ממקום עמדו על מנת לישב במקומו, משמע שלפסוע ג' הפסיעות לפני המתפלל ודאי שרי. וכן הביא במגן אברהם (סימן ק"ב ס"ק ז') לדייק מדברי רש"י אלו. אלא שבמג"א כתב בדרך אפשר לדחות להאי דיוקא מדברי רש"י, וכנראה כוונתו על ידי שיכול היה לפסוע לצדדין ולכן פירש שלא הפסיקו בהליכתו למקומו ממש, כיעוין שם בדבריו.
ועכ"פ ודאי שמפשט דברי רש"י כן יש ללמוד דבר זה. וכן נקט בדעת רש"י מרן החיד"א במחזיק ברכה שם ס"ק ד', ובכף החיים שם ס"ק ל"א, ובמקור חיים לבעל החוות יאיר סימן צ' אות כ"ד ד"ה האמנם. וכן הביא בספר הליכות עולם חלק א' עמ' קמ"ח. וכעין פירוש רש"י, כן ביארו בדברי הגמ' שם ברשב"ץ ובפסקי הרי"ד וכתבו כדמות לשון רש"י, וכשם שיש להוכיח ככל האמור בדברי רש"י, כן יש להוכיח מדבריהם. עיין עליהם ודו"ק.
גם במאירי בברכות דף ל"א ע"ב יש לדייק כאמור לעיל, וזו לשונו שם: לעולם אל יתפלל אדם אחורי רבו, יש מפרשים הטעם שלא יראה משתחווה לרבו. ויש מפרשים שלא יראה כמדקדק בתפילת רבו. ולפירושים אלו אפילו ברחוק כמה (אמות, אסור). ויש מפרשים שלא יטריח את רבו לעמוד אם סיים קודם לו. ולפיכך זה אינו אסור אלא בשיעור ג' פסיעות של רבו. ואם אירע לו כן הן עם רבו הן עם אחר, יזהר הרב או האחר העומד לפניו שאם סיים קודם לשל אחריו, לא יעשה ג' פסיעות עד שיסיים זה שאחריו כדי שלא יפסיקהו. ולאחר שהאריך עוד בדברים אחרים, סיים המאירי שם את דבריו בהאי לישנא, ולעולם לא יעבור אדם לפני המתפלל בעמידה. ויש מתירים בריחוק ד' אמות מכח סוגיא זו. עכ"ל.
והנה לכאורה דבריו תמוהים מאד, במה שכתב שהטעם שאסור להתפלל לפני רבו משום שאינו יכול לפסוע, ומשום הכי אסור לעמוד בשיעור ג' פסיעות של רבו, שהרי אם זהו הטעם היה לו להרחיק ד' אמות מלבד שיעור ג' הפסיעות. ובשו"ת אורחותיך למדני (חלק א' י"ג) כתב לפרש בדבריו, שבאמת דעתו היא להתיר לפסוע ג' הפסיעות בגמר התפילה, לפי שזהו מצרכי התפילה ממש. אלא שאעפ"כ אסור לתלמיד לעמוד לפני רבו בשיעור ג' הפסיעות, משום שבזה הוא יגרום לרבו ממש לדחות גופת האדם בפסיעתו. אמנם אם יעמוד חוץ משיעור זה אפילו שהוא בתוך ד' אמותיו, אין בזה סרך איסור, ושלא כהארחות חיים הנז"ל. ודפח"ח. וראה עוד בספר אשי ה' (חדוק, עמ' קס"ז) שהביא שהאריך לדקדק כן בדעת הראבי"ה חלק א' סימן פ"ד, ודבריו נראין, כיעו"ש.
עוד בביאור דעת הראשונים בזה
ה. ומאידך יש מגדולי הראשונים שמבואר מדבריהם לאסור איסר לעבור ולפסוע שלוש הפסיעות הללו, במקום שחברו עומד ומתפלל ובתוך ד' אמותיו. וכדלהלן.
רבינו יונה בברכות (דף י"ח ע"ב מדפי הרי"ף ד"ה אל יתפלל) כתב בביאור הטעם שאסור להתפלל אחורי רבו, וזו לשונם: נראה בגמ', שהטעם שאסרו להתפלל אחורי רבו, מפני ההפסקה, כי שמא יצטרך רבו לפסוע שלוש פסיעות לאחוריו בעוד שהוא מתפלל ולא יוכל להפסיק וכו'. מיהו, אם מרחיק ארבע אמות, נראה שמותר להתפלל אחוריו או כנגדו, שזה כרשות אחר בפני עצמו נראה. עכ"ל. והנה בדבריו מפורש בהדיא שהאיסור להתפלל אחורי רבו, הוא משום שמונע מרבו לפסוע שלוש הפסיעות בגמר התפילה, כלומר, שלמד שאסור לפסוע כנגד המתפלל בתוך ד' אמותיו בכל גווני.
אלא שכבר ידועה התמיהה בדבריו, וכפי שהבאנו לעיל בדברי הטור, היאך התירו להתפלל אחורי רבו בעומד יותר מד' אמות, הרי שוב שיפסע לאחוריו יכנס בתוך ד' אמותיו ואסור. ואם טעם האיסור לעמוד אחורי רבו, הוא משום שלא יוכל לפסוע אחר תפילתו, היה מן הדין לבאר שרק בעומד בריחוק ד"א ושיעור ג' פסיעות, אז מותר לפסוע. ואולם לענ"ד נראה ברור בדבריו שאסור לפסוע אחרי תפילתו כל שהוא בתוך ד' אמותיו, ומכל מקום אמרו שבריחוק ד"א מותר לו להתפלל אחורי רבו משום שאפשר לרבו לפסוע לצדדים. [ועוד, שיתכן שכל שעומד בריחוק ד' אמות הו"ל כעומד ברשות אחרת לגמרי (כלשון רבינו יונה הנז"ל), והואיל והוא ברשות אחרת מותר לו לפסוע. וצ"ע]. ועיין עוד בספר בני ציון (ליכטמן סימן צ' ס"ק ל') במה שכתב בזה. ומאידך חובה עלינו לציין, כי הגאון הפרי חדש (סימן צ' ס"ק כ"ד) פירש בדבריו דאיירי באופן שהוא רחוק ד' אמות מלבד שיעור הפסיעות.
והלום ראיתי כי יש המביאים להוכיח לאסור לפסוע כנגד המתפלל בסיום התפילה, מדברי הריטב"א והרא"ה בברכות (הובאו דבריהם בשיטה מקובצת שם) במה שפירשו דברי הגמ' 'ולא פסקיה לצלותיה'. ולענ"ד אין ראיה ולא דמות ראיה משם, שפשוט וברור שבלשון התלמוד אין הפרש בין לשון 'פסיעה' ללשון 'לעבור', ושניהם משמעות אחת פשוטה. וברור. ומהאי טעמא אין להוכיח מדברי רב האי גאון המובא בתשובות הגאונים (שערי תשובה סימן נ"ח), ואין דבריו אלא לומר שאסור לו לאדם לעבור או לבוא ולהתפלל בתוך ד' אמות של חברו העומד באמצע תפילתו, כיעו"ש.
ולמעשה, מאריה דהאי דינא לאסור לפסוע כנגד המתפלל, הוא הארחות חיים (הלכות תפילה סימן ו') המובא גם בבית יוסף (שם), וזו לשונו: ואסור לעבור כנגד המתפללים, ומינה שאם יקרה שיתפלל שום אדם אחריו, אסור לפסוע ג' פסיעות עד שיגמור את שאחריו את תפילתו. עכ"ל. ובב"י שם הביא את דברי מהר"י אבוהב שהביא את דברי הארחות חיים הללו, והוסיף על כך מהר"י אבוהב שנראה שיש להיזהר בזה אפילו אם האחרון התחיל להתפלל אחריו, מאחר שכבר התחיל. [כלומר, ולא חשוב האחרון כבא בגבולו, הואיל ונחשב הדבר לראשון הבא לפסוע לאחוריו כעין שהוא בא בגבולו של המתפלל, כפי שכתבו בזה האחרונים].
ומדקדוק דברי הארחות חיים במקורם מבואר, דלא הווה פשיטא ליה הכי שיש לאסור לפסוע כנגד המתפלל, מחמת לישנא דתלמודא 'ולא פסקיה לצלותיה' דהיינו לפסוע ג' הפסיעות שבסיום התפילה, שהרי כאמור לשון זה יתכן לפרשו דהיינו שלא הפסיק את תפילתו ע"י שיעבור כנגדו (או אף שישב לפניו). ולכן הוצרך לומר בדבריו 'ומינה שאם יקרה' וכו', כלומר שלמד זאת מדין זה שאסור לעבור כנגד המתפלל, שממילא אף אסור לפסוע ג' פסיעות הללו בסיום התפילה דלא שנא. ובפרט אם הטעם משום ביטול הכוונה, כנזכר לעיל.
בדברי הירושלמי בהאי הלכתא
ו. והנה בבית יוסף הביא כי כדברי מהר"י אבוהב בשם הארחות חיים, כן יש לדקדק מדברי הירושלמי שאסור לפסוע לתוך ד' אמותיו של המתפלל, וזה לשון הירושלמי (ראש השנה פרק ב' הלכה ה'), רב חייא בר בא הוה קאים מצלי, עאל רב כהנא וקם ליה מצלי מן אחוריי, מן דחסל ר' חייה בר בא מן צלותיה, יתיב ליה, דלא מעיבר קומוי, רב כהנא מאריך בצלותיה, מן דחסל רב כהנא אמר ליה, הכין אתון נהיגין גביכון מצערין רברביכון. אמר ליהף אנא מדבית עלי, וכתיב על דבית עלי: אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה עד עולם, בזבח ובמנחה אין מתכפר לו אבל מתכפר לו בתפילה. עד כאן לשון הירושלמי שם.
אך יש לעיין בראיה זו מדברי הירושלמי ולא ידענו מאי טעמא מדבריו יש מקור לאסור לפסוע ג' הפסיעות בסיום התפילה, שכן לשון הירושלמי הוא 'יתיב ליה, דלא מיעבר קומוי', ולשון יתיב בפשוטו הוא לשון ישיבה, וא"כ קשה כיצד ישב. אלא שיתכן כי כוונת לשון 'יתיב', הוא מלשון עכבה להורות שהתעכב במקומו ולא נע ולא זע ממנו. וכדברי הרא"ש הנודעים בסוכה (פרק ג') לפרש קרא דבסוכות תשבו דלאו היינו לשון ישיבה ממש אלא התעכבות והתיישבות במקום זה, וכלישנא דקרא "וישבו בקדש ימים רבים", שאין הכוונה שישבו שם ולא עמדו, אלא התעכבו שם. ואם כן שוב יש לפרש כי הכוונה שלא עבר מלפניו על מנת לישב במקומו או סתם כדי לילך לדרכו, ושוב אין מכאן ראיה ולא דמות ראיה לכך שאסור לפסוע כנגד המתפלל בסיום התפילה. וכך מתבאר שלמד כן בדברי הירושלמי בקרבן העדה (שם), ולדבריו אין ראיה מן הירושלמי כאמור. (וראה שם בפני משה מה שכתב בזה, ולדבריו איכא ראיה. ועכ"פ לדברי רש"י ודעימיה, הרי שיתכן שבבבלי פליג על הירושלמי, והלכך אין לפסוק הלכה כדבריו. ויש לעיין עוד בזה).
דעת מרן השו"ע והמנהג למעשה בזה
ז. וכדברי הארחות חיים ומהר"י אבוהב שהעתיקו, כן העלה בשולחן ערוך סימן ק"ב סעיף ה', אם השלים תפילתו והיה אדם אחר מתפלל אחריו, אסור לפסוע שלש פסיעות עד שיגמור מי שאחריו את תפילתו, שאם יעשה זה, הרי הוא כעובר כנגד המתפלל. וצריך לדקדק בזה, אפילו אם האחרון התחיל להתפלל אחריו, מאחר שכבר התחיל. עכ"ל. וכן נקטו רבים מן האחרונים ופוסקי זמנינו, וכן מנהג רוב קהילות האשכנזים והספרדים.
אלא שבקהילותינו ידוע ומפורסם שלא נהגו להחמיר בהך הלכתא כלל ועיקר, אלא נהגו כעיקר הדין ואדרבה דקדקו שיש לפסוע בסיום התפילה ג' פסיעות, ולא להמתין עד שיסיים המתפלל שלאחוריו את תפילתו, זאת על מנת שלא להפסיק ולעמוד לפני המלך, בעודו עוסק בדברים אחרים, שהרי פעמים שהדבר אורך זמן עד שהמתפלל שאחוריו מסיים תפילתו, והמתפלל שלפניו חושב בינתיים בדברים אחרים, ואין זה מכבוד המלך כלל ועיקר, וכן דבר זה מפריע מאד ומבטל כוונת המתפלל שלאחוריו כאשר הוא רואה שממתינים לו זמן רב עד שמסיים תפילתו. והלא עיקר סיבת האיסור שלא לעבור כנגד המתפלל הוא משום ביטול כוונת המתפלל, ופשוט שלטעם זה יש להקל אף בזה במציאות הנראית לעין כל. ולעיל הזכרנו בתוך הדברים טעמים נוספים להתיר, ומטעמי האיסור עצמם.
[עוד אציין לדברי המשנה ברורה (שם ס"ק י"ח) שהביא מהאליה רבה שדעתו היא שלא אסרו אלא לעבור בתוך ד' אמותיו של המתפלל נגד פניו, אך לילך בתוך ד' אמות ולעמוד במקומו באמצע הד"א, מותר אפילו לפניו. וכתב ע"ז המשנ"ב שם, ואפשר שיש להקל במקום הדוחק. ע"כ. וזהו טעם נוסף מדוע להתיר לפסוע אחורי המתפלל, ופשוט]. וכן העלה מנהגינו בזה, מו"ר הגר"ש קורח זצ"ל בספרו עריכת שולחן חלק א' סימן ק"ב סעיף ד', וככל האמור.
גם הרה"ג רבי איתמר חיים הכהן שליט"א (הובאו דבריו בפירוש זית רענן על השתילי זיתים סימן ק"ב ס"ק י"ב), בקהילותינו הגם שנזהרים מאד מאד בעיקר האיסור שלא לעבור כנגד המתפלל, מכל מקום אין נוהגים כלל בחומרא זו שכתב מרן בסעיף זה, ואפילו גדולי עולם היו פוסעים ונכנסים תוך ד' אמות של המתפלל אחריהם, ומעולם לא ראינו מי שמחמיר בזה. וכן שמעתי מפי מהר"ח כסאר זצ"ל דשרי לכתחילה. וגם מהרי"ץ השמיט דין זה. וכל שכן לדעת רס"ג שהבאתי בסביב לשולחנך לעיל סעיף ד' ד"ה אסור, דמה שאסרו לעבור כנגד המתפלל הוא מפני שאינו מדרך הנימוס וכאילו מזלזל בתפילתו, וזה לא שייך כשפוסע לאחוריו. וידוע שגם רס"ג הוא מאריה דאתרין וכמ"ש מהרי"ץ בכמה מקומות. וכבר הארכתי בתשובה כת"י לבאר מנהגינו, והראיתי לו פנים מסבירות ומוכרחות. וכן כתב בעריכת שולחן חלק א' עמוד רס"ט סעיף ד', ובשו"ע המקוצר סימן ט"ז סעיף י"ט, עיין שם. ואפשר עוד, דאנן לדידן סבירא לן כשיטת רש"י, עיין מג"א ס"ק ז'. ואין דעת רבינו המחבר כן שהרי השמיטו. [כלומר, שדעת השתילי זיתים אינה כן, ודעתו שאסור לפסוע ג' הפסיעות כנגד המתפלל, ושלא כמנהג תימן]. עכ"ד.
עוד ראה בשו"ת בית נאמן (חלק א' סימן י') שכתב שכן הוא מנהגם להקל בזה, אלא שמנהגם להקל בזה דוקא באופן שאדם מתפלל שמונה עשרה ובא חברו ועמד מאחוריו להתפלל בתוך ארבע אמותיו, אז רשאי המתפלל הראשון לפסוע שלש פסיעות בסיום תפילתו, כיון שכבר הוא נמצא בתוך ד' אמותיו ואינו נקרא עובר כנגד המתפלל. וכתב להוכיח כן מדברי השכנה"ג סימן קכ"ג כתב שהמנהג להחמיר בזה, ותמה עליו בכה"ח שם ס"ק כ"ה שהרי הוא אסור מדינא ולא ממנהגא, ומבואר שמעיקר הדין דבר זה מותר, אלא שנהגו לאסור, ואתרא דנהוג נהוג. עכתו"ד. וכבר העירו על דבריו, שחילוקו זה תמוה מאד בדברי הראשונים והאחרונים בהלכה זו, שהרי לא חילקו בין אם הוא בתוך ד' אמותיו או לא, ודבריהם מפורשים הם הן בזה והן בזה לאסור או להיתר.
אמנם, ידועה ומפורסמת דעתו של הגאון מהר"ע בסיס זצ"ל, שאין להקל לפסוע כנגד המתפלל אף למנהגינו, וזאת לפי שלא היה בדבר מנהג ברור להקל בו, וממילא חזר הדין להחמיר כדעת מרן בשולחן ערוך הנז"ל. וכעת המציא לידי בנו הרה"ג רבי יחיאל ברוך שליט"א תשובה בכתי"ק, וזה תורף דבריו שם, אשר שאלת בעניין הפסיעות שבסוף י"ח, אם יש מתפלל מאחוריו שנהגו לא להקפיד שלא לפסוע, נגד דעת מרן בסימן ק"ב סעיף ה'. ואם בישיבה ספרדית ינהג כן. זאת אשיב, הנה לענ"ד נראה, שאף על פי שדין זה מהאורחות חיים, מכל מקום מקומו ויסודו הוא מהתלמוד. ואף לפי דברי הרב מגן אברהם שלפי פירוש רש"י אין ראיה לדין זה, הלא מלבד שיש מפרשים שגם לפי פירוש רש"י יש ראיה, הרי הב"י הביא ראיה מהירושלמי שאין לפסוע כנגד המתפלל, והמג"א הסכים שמהירושלמי יש ראיה. ולכן אין לעבור על דברי מרן הב"י וצריך להמתין שיפסע זה שאחריו, זולת אם עמד אחד לפני הש"ץ, ומשום טורח ציבור יש לצדד שיפסע כדי שיתחיל בתפילה, ובזה יש הסוברים שהש"ץ יסמוך על פסיעות של הקדיש. כמו כן, אם מי שהוא מתפלל אחורי רב בית הכנסת והשליח ציבור ממתין לרב, יש מקום להקל. ונראה לי יותר, שהרב ירמוז בידו לשליח ציבור שיתחיל.
ומה שנראה לי במנהג תימן הוא, כי כל אחד הכיר את מקומו, ובמזרח ישבו הזקנים ותלמידי החכמים, ואחריהם בריחוק (כמובן עדי שלא יתפלל אחורי רבו) הציבור, והכל לפי כבודם. ועל כן, תלמידי החכמים והזקנים הם המאריכים בתפילה, וממילא לא הוצרכו לחשוש שמא יש מישהו אחריהם שלא גמר תפילתם, אבל לא שחלקו על הלכה זו. והסברא שראיתי שכתבו, כי מהרי"ץ לא העלה הלכה זו, לא ניתנת להיאמר לענ"ד, שהרי הרבה הלכות שהעלה מרן ונהגו בזה הכל, האם נאמר כיון שלא העלה הלכה זו הוא חלוק. ואיפכא מסברא, דאם היה פליג היה מגלה דעתו. ולפי זה, בודאי גם כשמתפללים בישיבה ספרדית, אין לנהוג כמנהג הזה אף אם נאמר שכן נהגו, וכ"ש אם נאמר שלא חלקו על הלכה זו, ואפושי פלוגתא לא מפשינן, עד כאן דבריו מתשובה בכתי"ק. [ומה שציין שיש שהביאו ראיה מדברי מהרי"ץ שלא הזכיר הלכה זאת, הנה באמת הדבר תמוה ביותר וכפי שתמה הגאון זצ"ל בדבריו דלעיל. ושמא נתכוונו להביא ראיה מדבריו בסידורו עץ חיים דף מ' ע"ב, ששם העלה דין ג' פסיעות בסיום התפילה, ולא ציין שפעמים שאינו פוסע בעומד ומתפלל מאחוריו. וצ"ע עוד].
ויש לציין עוד לדברי גדולי פוסקי הדור האחרון שציינו טעמים ואופנים שונים להיתר בהאי הלכתא, ויש להאריך בדבריהם עוד, אך כל זאת יתכן כסניף לכל האמור למנהגינו, ואציין לחלקם, ראה בשו"ת ציץ אליעזר חלק ז' סימן כ"ג, וחלק ט' סימן ח', ובשו"ת ישכיל עבדי חלק ח' בהשמטות סימן ב' אות ג', ובשו"ת שבט הלוי חלק ז' סימן ב' אות ב', ובשו"ת תשובות והנהגות חלק א' סימן ע"ה.
