תמצית דברי מרנן ורבנן הגאונים שליט"א, לפי סדר אמירתם:
מו"ר ראש המוסדות הגאון רבי יהורם יפת שליט"א דיבר בשבח הבחורים שזכו לסיים מסכתות, שזוהי זכות גדולה ועצומה כדברי אביי בגמ' שאמר "תיתי לי צורבא מרבנן דכד שלים מסכתא עבידנא יומא טבא לרבנן", וכל שכן שבסיכום כלל הבחורים יש כאן סיום הש"ס, הדבר מעורר השראה והתרגשות נפלאה באשר לפני כחמישים שנה, ללכת לישיבה קדושה זה היה מסירות נפש כפשוטו, והנה כעת אנו אומרים "מי ילד את כל אלה", אין ספק שבזכות זקני הרבנים היושבים עמנו – הם אלו שזרעו וכעת רואים את הברכה בעמלם. כמו כן ציין הגר"י שליט"א את הזכות הגדולה שבשיתוף פעולה עם אב"ד תל אביב הגר"א יצחק־הלוי שליט"א הולך וקם לתפארה 'בית המאורות' בב"ב שיאיר וישפיע לכלל תושבי בני ברק והסביבה, וכן על השקת הקובץ השנתי 'מורשה' – פרי עטם וברכתם של גדולי התלמידי חכמים שבעדתנו.
אב"ד תל אביב הגאון רבי אבירן יצחק־הלוי שליט"א דיבר בשבח מוסדות 'המאורות' שבראשות הגר"י יפת שליט"א שהוא היחיד שזכה להוציא לפועל את המפעל הגדול הזה, שהרבה לא הצליחו בזה, ויסוד וסוד ההצלחה הוא הזריזות והחריצות, וכמו שכתוב "ויסעו מרפידים ויחנו במדבר סיני", ואחז"ל שרפו ידיהם מן התורה, וכאן אנחנו רואים את החריצות במשך כל שעות היממה, צריך פשוט לקום ולעשות, והם חנו במדבר, כי התורה נמשלה למדבר שזהו יסוד הצניעות והענוה, וזה הסוד בצניעותם המופלגת והנתינה האין סופית, וממילא זוכים ל"ויחן ישראל כנגד ההר". כולנו מלוכדים ומחוברים למפעל הגדול הזה, שנותנים הערכה והוקרה לבחורי ישיבה, זהו הכח שנותן כח להמשיך ללמוד, ולבחורים יש לומר, משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה, ואפשר להוסיף שאנחנו מוסרים לכם את התורה בערב הזה. לסיום הביא הגר"א שליט"א את דברי הגמ' בכתובות שכח קיום הממון הוא רק אם נותנים צדקה, וזהו כח ארגון 'המאורות' שעושים חסד עם בני התורה, ואין זה בגדר צדקה אלא כריתת ברית עם בני התורה.
רב קהילות בני התורה באלעד הגאון רבי ברוך עוקשי שליט"א דיבר בשבח חריצותם של הנהלת ארגון 'המאורות' בראשות הגר"י יפת ובניו שליט"א, והביא דברי המשנה "בכל יום ויום יוצאת בת קול מהר חורב ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה", שאינם עוסקים בתורה תדיר, וזהו מאותו הקול שהיה במעמד הר סיני "קול גדול ולא יסף", ותרגם אונקלוס "ולא פסיק". ומצינו עוד פעם א' בלבד בש"ס שיוצאת בת קול, והם דברי הגמ' בברכות (יז ע"ב) "בכל יום יוצאת בת קול ואומרת כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת". והביאור, כי כל אדם הלומד תורה הוא בגדר הר סיני וכמאמר הזוה"ק שהסולם בחלום יעקב זה סיני, והיא התורה הק', ללמדנו שאם אדם לא עוסק בתורה הוא נקרא הר חורב, ולכן בת קול יוצאת כשאינו לומד תורה תדיר זה הר חורב ולא הר סיני, ולכן לא מגיע פרנסה וברכה כי כשאינו עוסק בתורה תדיר הוא נקרא נזוף, וזהו חנינא בני שמלמד שדי לו בקב חרובין כי הוא עוסק בתורה תדיר. וההבדל בין לימוד תורה באופן של תדיר זהו ע"י שלומד תורה לשמה, ואז הלימוד הוא ברציפות ולא כדי להשיג שיקולים צדדיים, ובכל יום יוצאת הבת קול שילמד תורה לשמה ואז העולם כולו כדאי הוא לו. וכעת שיצאנו מחג השבועות, היסוד הוא כמש"כ האור החיים הק' שהעצלות זהו המפסיד הגדול להשגת התורה, וכאשר בני התורה חוגגים סיומי מסכתות הדבר מעיד על לימוד תמידי ללא הפסקות, וזה מורה על לימוד לשמה.
גאב"ד שערי הלכה מרן הגאון רבי פנחס קורח שליט"א עמד בדבריו על יסוד ההצלחה של בן תורה שרוצה לצמוח ולגדול ולרכוש ידיעות בתורה, שלזאת צריך תנאי בסיסי של עקביות מתמדת בתורה הק', ועל אף שהדרך ארוכה כי כיצד אפשר להשיג הבנה בש"ס שלם בהבנה ובעיון ועמל, מ"מ זוהי עצת היצר, אמנם אחר שהבן תורה מבין שבלימוד עקבי הוא רוכש ידיעה ועוד ידיעה, אזי בסופו של דבר הוא נהפך לאדם השולט בחלקים נרחבים בתורה הק'.
ראב"ד ביתר עילית הגאון רבי יצחק מועלם שליט"א ציין בתחילה לדברי הרמב"ם הנפלאים בהל' ת"ת, ודיבר על חשיבות הלימוד ש"גדול תלמוד המביא לידי מעשה", ואין הכוונה לקיום מצוות בפועל, כי אין המטרה בלימוד התורה להשיג רק חכמה, אלא כדי שהלומד תורה ייהפך ל"חפצא" של תורה, ולפני כל סברא שאדם אומר, לפני שמבינים קושיית רעק"א צריכים לחשוב שבזה אנחנו מתהווים לחפצא של תורה. ולכן הרמב"ם מגדיר את התורה כ"תלמוד" ולא רק כתורה, כי התורה מלמדת את הלומד להידבק בקב"ה, ורק על ידי כך האדם זוכה ל"ונתרוממתי" – כי הרוממות היא ע"י שאדם דבק בקב"ה ונהיה חפצא של תורה.
ראש מוסדות פעולת צדיק הגאון הגדול רבי יצחק רצאבי שליט"א דיבר על הקשר בין מנין הפסוקים שבפרשת נשא ובפרק קי"ט בתהלים ומספר הדפים במסכת בבא בתרא, וכן שאע"פ שמסכתות שבת וסנהדרין וחולין ארוכות יותר ולא מסכת ברכות, מ"מ בירושלמי ברכות הכי ארוך. והשל"ה הק' כותב שהתורה חוזרת בפרוטרוט על כל נשיא ונשיא במנין קרבנותיו, ללמדנו על החביבות של הקב"ה לכל מילה הכתובה בתורה, ובמדרש רבה והזוה"ק מאריכים הרבה בפרשת נשא, וכתב בספר הזכות שהדבר מבטא לנו את החביבות שיש לישראל בלימוד התורה מיד לאחר חג השבועות, להאריך בעיון ולימוד התורה הק'. בעל סדר היום כותב שתפילת שמו"ע חוזרת על עצמה ג' פעמים ביום בכל יום ויום, והעצה ליהנות מהדבר הוא ע"י שיהיו בעיניו כחדשים, וממילא אין זה משנה אם זה אותו נוסח ואורך, כי התורה והתפילה היא יקרה בעינינו, ואפשר להוסיף שבתפילה האדם יחשוב שזו התפילה האחרונה וממילא יש מתיקות בתפילה, וכמו שכתב הרמב"ם (פ"ז מהל' תפילה) שאדם יחשוב שבעוד שעה הולך לעולמו, ובזה תהיה לו הנאה ותענוג בתפילה. וצריך לחוש שמחה והתרגשות כשמברכים ברכות התורה, הקב"ה בחר רק בנו מכל עם ונתן לנו ללמוד בתורתו הק', ובמקום כזה שמרוממים את הבני תורה, והקב"ה נותן לנו את הכלים להיות שקועים בתלמוד תורה, שלא כבדורות הקודמים. הגר"ח מוואלאז'ין כותב ש"נותן התורה" היינו שע"י שאדם מוציא ציצים ופרחים בתורה הק' אז זוהי נתינת התורה בכל יום ויום, וזהו רק ע"י שאדם עם דעות מכוונות, אבל כשיש דעות כוזבות לא יזכה להבין את אמיתות התורה, ובודאי שכעת הבני תורה הינם תלמידי חכמים מופלגים ובחורי ישיבות – הדבר מבטא את הקוממיות של עדתנו לתפארה.
