| מנחם שייקביץ • פורסם בגליון 'שיחת השבוע' (נשא תשפ"ד) |
לא היה אפשר שלא להבחין בדמעות שנקוו בעיניו של הנער. הוא הביט אל המוכר בחנות ואמר בקול חנוק: "אני יהודי! הצילו אותי!".
זה היה בתימן, בתחילת שנות הארבעים למניינם. האסלאם ששלט במדינה התעורר ונעשה לוחמני וקנאי. המוסלמים פעלו ללכוד ילדים יתומים ולהעבירם לדתם, והיהודים ניסו להציל יתומים מציפורני השמד, ובמידה מסוימת בהצלחה.
בין הצדדים הלוחמים עמדה העיר עַדַּן, שהייתה פתח של תקווה בעבור היהודים. העיר נשלטה בידי הבריטים, ושימשה מקום מקלט ליהודים וכן לערבים שברחו ממשטר האימאם. עדן מילאה תפקיד קריטי בהצלת ילדים יתומים, שנרדפו בידי האסלאם. ילדים שהקהילה היהודית הצליחה להציל הוברחו לעדן, בין השאר בעזרת המשטרה הבריטית. משם נשלחו לארץ ישראל.
במושגי יהודי תימן, עדן הייתה השער לארץ ישראל. דרכה יצאו היהודים לעבר הארץ הקדושה. כל בני הקהילה היהודית בתימן היו נכונים להתגייס למשימת הצלת היתומים. הם התגאו בחלקם במעשי ההצלה הנועזים, ובכך שהצליחו למנוע מהמוסלמים לגזול ילדים יהודים לשמד.
השמועה על חטיפת ילד יתום ממחוז חג'ה הרעידה את לב היהודים. הילד נלכד ונשלח לצנעא. בדרך כלל נשלחו היתומים לאימוץ למשפחות תימניות מוסלמיות. במקרה הזה הילד סירב בכל תוקף לאכול מאכלים אסורים, והסתפק בלחם ומים בלבד. בעקבות זאת הוחלט להעבירו למסגרת אחרת, עם ילדים בני גילו, בנים של שיח'ים מוסלמים. הנערים הללו היו למעשה ערֵבים שאבותיהם ילכו בתלם ולא יתנגדו למשטר האימאם.
הילדים שהו בבית הסוהר 'אלקלעה' בצנעא, שהיה למעשה מבצר מסוגר. הם שוכנו באגף מיוחד, שהיו בו פנימייה ובית ספר. היתום היהודי הוסיף להתעקש ואכל לחם בלבד. הוא קרא פרקי תהילים וקטעי תפילה שזכר על־פה על אף האיומים שהופנו כלפיו. מנות הבושה שספג מחבריו פעלו את ההפך מכוונת שוביו – הן חישלו את רצונו להיאבק ולהישאר יהודי.
מפעם לפעם היו המדריכים מוציאים את הילדים לטיול. במהלכו ערכו סיור קניות בשוק, בליווי שמירה הדוקה. יום אחד נכנסו לחנותו של עזר חבשוש.
חבשוש היה בן למשפחה ידועה בתימן, שבניה מילאו תפקידים חשובים בקהילה היהודית במדינה. לפרנסתו החזיק חנות לממכר בדים וצעצועי ילדים. החנות הייתה בשוק אלמלח, הסמוך לבית הסוהר.
זה היה בימי צום הרמדאן. בלילות הוצאו הילדים לסיור קניות, ובו קנו להם מוצרי חג שונים, לשמחָם. קבוצת הילדים נכנסה לחנותו של עזר, לקנות צעצועים. חבשוש הבחין בילד שתווי פניו היו שונים משאר חברי הקבוצה. הוא ראה שמעיני הילד ניגרות דמעות.
הדבר עורר את תשומת ליבו. "נראה לי שהילד הזה משלנו", לחש חבשוש למוכר. "גש אליו ונסה להבין אם הוא יתום יהודי". המוכר הבין מייד את חשיבות המשימה שהוטלה עליו. חבשוש שיגר מוכר שני להעסיק את שאר הילדים, ואילו הוא עצמו פנה לשוחח עם השומרים, בניסיון להסיח את תשומת ליבם.
"איך קוראים לך?", שאל המוכר את הילד. הילד, שידע כי החנות בבעלות יהודים, הביט לצדדים והשיב בלחישה: "אני יהודי. הצילו אותי!". ארבע המילים שיצאו מפיו זעזעו את המוכר. חבשוש הורה לו למסור לילד שישתדל לבקר בחנות תכופות, ושיסמוך על ישועת ה' שיעזור למהר את הצלתו.
דמעות הילד היהודי לא נתנו מנוח לחבשוש וחבריו, והם רקמו תכנית לחילוץ הילד, על אף הסכנה שבדבר.
זה קרה בביקורה השלישי של הקבוצה בחנות. חבשוש פנה להעסיק את השומרים, ובתוך כך ניגש המוכר אל הילד היהודי וביקשו לצאת מהחנות ולשוב אליה בהמשך בדרך צדדית. באותו רגע הכריז חבשוש כי הוא מעוניין להעניק מתנות לכל הילדים ולשומרים. "מאחר שהשעה מאוחרת ועליי לסגור את החנות, נצא כולנו החוצה ונעשה את החלוקה בצורה מסודרת". הילדים והשומרים התרכזו מחוץ לחנות, וחבשוש העניק לכל אחד מהם מתנה קטנה.
בחסות ההמולה חמק היתום היהודי בחזרה לחנות. הדלתות הוגפו מייד. יהודי, שהמתין בחנות, ניגש אליו. "באנו להציל אותך", לחש באוזנו. הוא הלבישו בבגדי ילדה ערבייה, ויחד יצאו דרך חלון מסורג, שאותו השיבו למקומו אחרי צאתם. השניים צעדו במהירות לעבר הרובע היהודי.
כאשר שבו הילדים לפנימייה גילו שהילד היתום חסר. הדבר עורר בהלה גדולה, והילדים ביקשו לחזור לחנות ולאתרו, אך המדריכים מנעו זאת, מאחר שראו כי הוא יצא כמו כולם מהחנות החוצה.
תרגיל ההסחה הצליח. שבוע ימים הוסתר הילד באחד מהבתים, ובהמשך הוברח לעדן. השמחה על הצלתו הייתה גדולה, והיהודים הודו לה' על שהצליחו להחזיר נפש יקרה אל חיק העם היהודי.
(על־פי 'משפחת חבשוש')
