בית המשפט העליון מעביר ביקורת חריפה על התנהלות המדינה בתביעה לפתוח קבר בפרשת ילדי תימן, מזרח ובלקן

כמו רבים ממשפחות ילדי תימן, מזרח ובלקן, הוריו של עוזיאל חורי, מיכאל וכמיסא חורי, קיבלו הודעה על מותו באופן מפתיע, מבלי שיראו להם גופה, מקום קבורה או הסבר רפואי מניח את הדעת. עוזיאל היה בן שנה וחודשיים כאשר נלקח מהוריו בשנת 1953. 

בימים אלו אחותו של עוזיאל, מזל ברקו, דורשת מהמדינה לפתוח את קברו של אחיה על מנת לבדוק האם אכן הוא נקבר בבית הקברות סגולה בפתח תקווה, כפי שנמסר למשפחה.  את ההליכים המשפטיים מנהלת עו"ד רחל דותן. 

בית המשפט העליון העביר בשבוע שעבר ביקורת חריפה ביותר על התנהלות המדינה בתיק זה. לאחר שכבר התקבלה החלטה לפתוח את הקבר, המדינה סיכלה את ביצועו של פסק הדין, ולא חדלה להגיש בקשות וערעורים, תוך שהיא מעלה טיעונים שבית המשפט העליון דחה: "הסיכוי נמוך למצוא ולהפיק דנ"א, יש תזוזה באדמה ואולי העצמות נסחפו, האדמה רטובה וצריך לחכות, קיימת חובה לפנות לפחות ל-9 משפחות הקבורים מסביב."

יש לציין כי חלפו 3.5 שנים (!) מאז שהמשפחה התחילה את התהליך. מזל ברקו ומשפחתה מודים שלא פעם התייאשו, אך הודות לעבודתה ועקשנותה של עו"ד רחל דותן המייצגת אותם בתביעה שחיזקה אותם לאורך כל ההליך, מזמן היו מרימים ידיים, כלכלית ונפשית. 

כאמור, שופטת בית המשפט העליון, דפנה ברק-ארז, דחתה את בקשת רשות הערעור של המדינה, קבעה שיש לתאם תוך 60 יום מועד לפתיחת הקבר בהתאם להחלטות שכבר נקבעו ואף שהמדינה תישא בהוצאות כספיות של 5,000 שקלים למזל ברקו, בגין ההליכים המיותרים שנוהלו בתיק. כך כתבה השופטת ברק-ארז בהחלטה.

בשולי הדברים, אך לא בשולי חשיבותם, מצאתי לנכון להעיר על ההתנהלות הדיונית בתיק זה. נדמה כי לא היה מקום לכך שההסתייגויות ביחס לפתיחת הקבר יועלו זמן רב לאחר שניתנה ההסכמה לכך, ולאחר שכבר התקבלה החלטה עקרונית המקבלת את הבקשה, ובעקבותיה שתי החלטות משלימות שעוסקות בהיבטים היישומיים שלה. כמו כן הימנעותה של המדינה מביצוע החלטותיו של בית המשפט לענייני משפחה שבהן נקבעו מועדים ברורים מעוררת קושי.

בנוסף, ומעבר להיבט המשפטי, ההיבטים האנושיים הרגישים של הפרשה וגילה המתקדם של המשיבה הצדיקו התנהלות דיונית אחרת. ניתן לצפות שהלקחים הנדרשים מכך יופקו.