לקראת יומא דהילולא של האי תנא ירושלמאה זקן המקובלים הגה"ק רבינו מרדכי שרעבי זצוק"ל – חושף באורח נדיר תלמידו המובהק הגאון חכם רחמים עטיה שליט"א, מזקני המקובלים רסיסי אורה וגרגירי קדושה מאורחות יושרו ומעשה תוקפו והנהגתו
חיים טריקי
מאז היותו נער, גדל הגאון הצדיק חכם רחמים עטיה שליט"א, מזקני המקובלים, על ברכיו של זקן המקובלים הגאון הקדוש רבי מרדכי שרעבי זצוק"ל, הילך בין האילנות – בין קדושים אשר בארץ המה, אשר אחרי ה' יילכו ולא ייעפו לאהבה ולדבקה בו, להתחקות אחר מעשיהם של צדיקים המקדשים אורחותיהם ומטהרים את דרכם ואת קדוש ישראל יעריצו.
חסד ורחמים
לקראת יומא דהילולא, הסכים מו"ר חכם רחמים שליט"א, להמתיק שיח מימי הזיו וזוהר שבו זרחה שמשו של רבו המובהק, מר קשישא, חסידא קדישא ופרישא, הגה"ק חכם מרדכי שרעבי זצוק"ל, אשר יצא כנוגה צדקו ובמאמרו מעריב ערבים וכל דבריו היו נשמעים למרחקים.
"מורינו ורבינו רבי מרדכי שרעבי, חסידא קדישא ופרישא, היה גדול בתורה, ענק שבענקים, כל רז לא אניס ליה. בקיא עצום בתורת הנגלה והנסתר. העמיד תלמידים הרבה ורבים השיב מעוון". פתחי את דבריו מו"ר שליט"א.
עד היכן גודלו?
"הוא היה מרא דכולא תלמודא. גאון עצום. חריף ובקיא בכל מכמני התורה. כאשר היה מוסר שיעורים, היה עושה זאת בעל פה ולא מתוך הכתב. בהן בשיעורי הפשט והן בשיעורי הקבלה. אחד התלמידים היה קורא מתוך ספר, והוא בעל פה מתקן אותו ומבקש להצביע בדף כזה וכזה. לפעמים היה מבקש לחזור מהתלמיד על השורות שקרא ולדקדק בהם, ואז גילה התלמיד את הטעות. וכל זה מזיכרונו כשהוא אינו אוחז בידו דבר. גם כאשר היה קורא הזוהר הקדוש, היה גורס על פה. זה ממש פלא עצום".
"בכל בוקר לאחר תפילת שחרית בנץ החמה בישיבת 'נהר שלום', תפילה שהייתה בצוותא חדא עם כל החברים על פי הכוונות בסידור הרש"ש כנהוג בישיבה הקדושה, וסדר הכוונות כפי שהעביר רבנו לתלמידים בשפה ברורה ונעימה, היה מוסר שיעור ברמב"ם, וטור ובית יוסף, וגמרא. בשעות הערב היה מוסר שיעור בספר בן איש חי. בשפה קולחת ובטוב טעם ודעת. דבריו היו ברורים, חדים כתער ונשמעים. והכל היה בעל פה, לא מתוך הכתב, לא מתוך מחברת ולא מתוך ספר".
קדמו עיני אשמורות
"וכל הידע העצום שהיה בו, שהיה בר גוברין דבי עילאה, באו מתוך עמלה של תורה. שנים רבות זיכנו להסתופף בצילו, וחסינו בו שלא פסיק פומיה מגרסה. בערב היה נח מעט, ולאחר מכן חצות לילה אקום להודות לך. היה אומר תיקון חצות בבכייה ואנחה, ומתאונן מרה על גלות השכינה. לאחר מכן היה קם לומר תיקון לאה בנעימה, והיה יושב ולומד עד אור הבוקר, ובעלות השחר היה מגיע להתפלל בישיבה עם הנץ החמה".
מסורת שנשמרת אף היום בכותלי הישיבה?
"למעשה, תמיד היו לומדים בישיבה. יום ולילה לא ישבותו. כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה. בשלב מאוחר יותר, הוקם כולל חצות שבו לומדים עד אור הבוקר. מסורת שנמשכת עד היום הזה על ידי ראש הישיבה רבי בניהו שמואלי שליט"א, וכפי שקיבל מאביו ראש הישיבה הקדושה יידינו חכם שלום שמואלי שליט"א, שהיינו לומדים יחדיו רבות בשנים ושומעים תורה מפי רבנו זצוק"ל".
"קומי רוני בלילה לראש אשמורות. כל חייו, עמד רבנו על חשיבות לימוד התורה בלילה, וכך חינך את תלמידיו ושומעי לקחו. תמיד היה מעורר בשיעוריו להשתדל לקום אחר חצות ולעסוק בתורה, וגם עמלי כפיים היה מבקש מהם להקדים את שנתם בשעות הערב המוקדמות, בכדי שיהיה להם כח לעסוק בתורה באשמורת הבוקר ולעורר את השחר.
עמל התורה בכל עת, זה מה שעמד לנגד עיניו. ואף שהעמיד דור של בעלי קבלה, היה מצניע את מעשיו, וכל שאיפתו הייתה להגביר חיילים לתורה. לקיים תורה בישראל".
מחול על הקודש
"בכל מוצאי שבת קודש, היה מוסר רבינו שיעור בספר הקדוש 'ראשית חכמה'. ראשית חכמה יראת ה' כשמו כן הוא. מי שרוצה לזכות ליראת שמים, שיהגה באוצר יקר זה. השיעור היה מתחיל בסיום סעודה שלישית, ונמשך זמן רב כדי לאחר את יציאת השבת ולהוסיף מחול על הקודש. מלבד בימי ספירת העומר שהיה מקפיד להתפלל בזמן בחול ובשבת, והיה מזהיר שלא לאחר את זמן הספירה כדי שלא לתת אחיזה לחיצונים לשלוט.
ודברי המוסר שלו היו מעוררים וחודרי בטן. אפילו הנשים והנערות היו מצטופפות במטבח בכדי לשמוע את שיעור ב'ראשית חכמה'. כך היה מנהגו במשך שנים רבות".
ואימתי הורה בתורת הסוד בפני התלמידים והחכמים?
"בשעות מאוחרות במשך היום, לאחר שמסר את השיעור ברמב"ם ובית יוסף. הוא היה בוחר את התלמידים שהיו ראויים לכך. לא כל אדם ידו משגת לבוא בתורת הסוד. כבוד ה' הסתר דבר. יש כמה תנאים ובראשם זה לאחר שמילא כרסו ש"ס ופוסקים".
וכאן מתרפק בערגה על השיעור היומי של רבנו זצוק"ל בו הסבו מסביב השולחן גאוני עולם ומצוקי ארץ, קדושי עליון שהטביעו את חותמם על הדור האחרון.
"רבנו היה יושב בראש השולחן, ומסביב לו גדולי החכמים. רבי ציון ברכה זצ"ל, רבי בן ציון אטון זצ"ל, אביו של חכם שבתאי זצ"ל, מחכמי 'פורת יוסף'. רבי מאיר לוי זצ"ל, חכם אליהו חמד זצ"ל, ועוד. וייבדל לחיים רבי אורי נורי, חכם דוד הכהן עראב, וחכם שלום שמואלי שליט"א. רבינו יצחק כדורי זצ"ל, היה תמיד יושב בצד ועמל בתורה. כל הזמן לומד בצנעה. מחזה משובב כל נפש שתמיד עומד לנגד עינינו.
השיעורים היו בספר 'עץ חיים' לרבנו מהרח"ו, ורבנו מסביר לעומק כל מילה ומילה. ממש חכמה עילאה. זכורני שתקופה לימד את סדר הכוונות באמירת הקדיש, ולאחר מכן עמדו התלמידים לומר את הקדיש ביראה וחרדה".
וכאן נזכר בנו רבי יעקב, כי ראה ראה את כל חכמי הישיבה מתפללים בכוונות מתוך סידור הרש"ש, אף אביו שליט"א, היה מעלה את הכוונות על כתב בסידור רגיל בכדי שלא יכירו בגדלותו, ואילו רבנו התפילה מאד ממידת ענווה זו.
בשלום פדה נפשי
"כל התיקונים בישיבה, בין אם זה תיקון השובבי"ם, או משמרה של ערב ראש חודש, או פדיון נפש, ואפילו התיקונים בעת מלחמות וגזירות על עם ישראל ר"ל, היו כולם באימה ויראה כרשפי אש מעוררים את הלבבות לעבוד בהתלהבות רבה את הבורא יתברך זה עבודת ה' שאין לתאר אותה במילים. שוויתי ה' לנגדי תמיד".
ברבות השנים, היה רבנו עורך סדר פדיון נפש לכל מבקשי ה' ששחרו לפתחו וביקשו את עצתו וברכתו, בשנים האחרונות לחייו, הורה לתלמידו ייבדל לחיים חכם רחמים שליט"א, לקיים 'פדיון נפש' להמון העם, ואף גדולים וצדיקים, התייצבו לפניו וביקשו שיערוך עבורם 'פדיון נפש', על פי סדר הכוונות שקיבל מרבו. וכך השיב מרוב ענוותנותו.
"בתחילה, שלח אלי רבנו והורה לי לעשות 'פדיון נפש' וסירבתי, מי אני שראוי לכך, אך הפציר בי והייתי עושה כסדר שלימד אותנו עם מספר המטבעות והכוונות כפי שקבלתי ממנו, וגם מה שמרן שלח אלי לקים פדיון נפש, לא יכולתי לסרב, ואינני כעת עוסק בכך".
כנתינתה מסיני
"ארבעים שנה זכיתי לקרוא בתורה אצל רבנו זצוק"ל, ואפילו בערוב ימיו שכבדה עליו השמיעה, בקשתי שמאם שהוא יחליף אותי, אך הוא סירב. הוא היה דקדקן גדול. מדקדק על קוצו של יוד בהיגוי האותיות, וגם בזה היה נותן טעם על פי הסוד.
בתקופה מסוימת, היינו הולכים לקרוא אף בבית כנסת 'סטהון' ליד 'מחנה יהודה' בית כנסת שגדולי החכמים קבעו את מקומם בו לתפילה, ואף ישיבת 'פורת יוסף', הייתה בבית מדרש זה לאחר חורבנה בעיר העתיקה".
וכאן מוסיף בנו רבי יעקב, כי בשנותיו האחרונות כאשר חשבו לקרוא לבעל קורא אחר אשר יגביה את קולו בפני רבנו, סירב בתוקף ואמר: "רק חכם רחמים לבדו יקרא, שקריאתו כנתינתה מסיני". ואף מרן זי"ע, התבטא כמה פעמים בשבח הדקדוק אצל אבא שליט"א.
החכם הנהן בראשו למשמע הדברים, כמי שאומר אין תועלת בזה לעלותם על הכתב…
אתהלך בארצות החיים
חכם רחמים, חושף צוהר מירושלים של מעלה מאותם ימי הזוהר בהם זכה לצקת מים חיים מידיהם של מצוקי ארץ, וללקט ריחות ניחוחים בעצם ראייתם אשר האצילה והשפיעה חכמה ויראה טהורה.
"רבנו ייסד את ישיבת 'נהר שלום' לאחר שנחרבה הישיבה הקדושה 'בית אל' בידי המוסלמים ימ"ש, מפני שהוא רצה שתהיה המשכיות לתורת הרש"ש. בתחילה הוקמה הישיבה בבית הכנסת 'בנא' סמוך מאד ל'נהר שלום', ולאחר מכן רכש חדר במקום הישיבה בה נמצא כעת, והוא התגורר בקומה למטה, ולאט לאט הייתה אבן זו לראש פינה.
פה אשב כי אוותיה. במקום זה קבעו גדולי עולם את משכנם לתורה ולתפילה. אני זוכר את חכם נתן סאלם זצ"ל, אביו של ייבדל לחיים הגאון רבי אברהם סלים שליט"א ראש ישיבת 'מאור התורה', שהיה חסידא קדישא. כיצד היה מתפלל, לומד בחשק והתלהבות, מדקדק במצוות. פניו היו מאירים ומזהירים כמלאך ה'.
הוא היה החזן הקבוע בפרט בימים נוראים בבית הכנסת 'עדס', ואז היו מקפידים שהחכם השלם יעבור לפני התיבה ולא רק מי שקולו ערב, והיה מעורר את כולם בתפילתו הזכה שהייתה יוצאת מלב טהור".
חכם אפרים מלאך אלוקים
"עוד מימי חורפי, זכינו לשמוע את דרשותיו של הגאון הקדוש חכם אפרים כהן זצוק"ל. אביו של גדול הדור מרן ראש הישיבה שליט"א. הוא היה בא לדרוש בבית הכנסת 'אהל רחל' והיה ממש מלאך אלוקים. רק המחזה באור פניו הייתה מחדירה יראת שמים. ואני ממש התפעלתי מהדרשות שלו שהיו חוצבי להבות. אין יהודי שלא הרהר בתשובה שלימה באותם רגעים. עליו נאמר, כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא".
זכורני שהאדמו"ר מבעלזא שליט"א, היה לומד קבלה עם רבנו, וכיצד שהיו נפגשים, היה אחד מנשק את ידי השני. כבוד גדול רחשו זה לזה, ואמר לי רבנו שהאדמו"ר 'קולט מהאוויר', וגאון הוא בתורת הסוד.
רבנו אף בירכו בפרי בטן לאחר שנים שלא זכה להן, וב"ה בברכתו עשתה פירות. וכן מצינו להרבה גדולים שהיו באים ללמוד עימו קבלה. ואף ראשי ישיבת 'פורת יוסף' חכם יהודה צדקה זצ"ל, וחכם בן ציון אבא שאול זצ"ל, ששניהם גם היו עוסקים בתורת הנסתר, היו נועדים עימו.
בא נביא את המשיח
על השר של רבנו עם סידנא בבא סאלי זי"ע הוא מספר:
"הצדיק בבא סאלי מאד העריך את רבנו, ואף הסתלק לישיבה של מעלה חודשיים אחריו, ופעם אחת שהגיע הבבא סאלי לדירתו בירושלים, הלך רבנו עם רבי ניסים עזראן זצ"ל, לבקרו בביתו. ואז פנה הבבא סאלי לרבנו ואמר לו, בא נסעד יחידו ונביא את המשיח.. רבנו סירב בנימוס, שמא לא הייתה השעה כשרה לכך.
באחת הפעמים, שלח הבבא סאלי לרבנו שאלה נדירה, ושאל אותו גלגול של מי הוא, השיב רבנו ואמר 'של חזקיה מלך יהודה'.
"רבנו היה כל כולו זיכוי הרבים. הרבצת תורה ואהבת ישראל. פעם רבנו והרבנית נסעו לבני ברק לחזון איש לבקש ממנו ברכה לזרע של קיימא וזה לאחר שאספה הרבנית שש לירות בכדי שיכולו לתת אותם בידו ויתפלל עליהם. אמר להם ה'חזון איש' אתם באתם עלול אך ורק בכדי לזכות את הרבים.
דעת מרן קודמת
"אהבה עזה שררה בינו לבין מרן חכם עובדיה זי"ע. אהבו זה את זה, וכיבדו זה את זה. בשנים קודמות, היה מרן בא ללמוד עם רבנו בכל יום שישי קבלה, אומרים עשר שנים לפחות, והיו עמלים בתורת הסוד. איני יודע בדיוק מה למדו, אבל לימוד זה היה ממש בעומק תורת הנסתר.
רבנו, על אף שהיה מבוגר בשנים ממרן, היה מכבדו עד מאד ומבטל דעתו מפניו. יום אחד שמע מרן שהרבנית מוסרת שיעורים, ואומרת לתלמידותיה לברך לאחר הדלקת נרות שבת כפי שפסק הבן איש חי, המחלוקת הידועה. שמע זאת מרן, והביא בפני רבנו את תשובתו והפסק שהוציא מדוע יש לברך לפני ההדלקה, ומתי מקבלת עליה שבת וכ'ו. שמע זאת רבנו ואמר, על אף שכל הליכותינו הם לפי הבן איש חי שהיה חסיד גדול, אך מכיוון שכך הכריע מרן חכם עובדיה זי"ע, הורה לרבנית ולכל שומעי לקחו לברך לפני ההדלקה.
פעמים רבות היה מגיע מרן ל'נהר שלום' לשירת הבקשות שהיה מקיים רבנו בכדי לקרב את המון העם, ומרן היה מדבר דברי כיבושין.
רבנו היה אומר כי שירת הבקשות, שהיא שירה למלך מלכי המלכים, צריכה להיות בהתעוררות גדולה והתלהבות רבה ולא בקלות ראש חלילה, ופעם אחת היה מי שדילג על כמה בתים בפיוט 'אל מסתתר בשפריר חביון', והורה לו לחזור על כל הפיוט במלואו, היות והוא בנוי על עשר ספירות".
בכל פעם שהוציא מרן את ספר 'יביע אומר' היה שולח לרבנו עם שליח מיוחד ובהם דברי הקדשה מיוחדים.
חכם רחמים אף שופך אור, וממשיך לתאר את הקשר החם בין רבנו למרן שהביאו לידי שידוך שני בנותיו.
"הרבנית ע"ה, היא זו ששידכה בין ביתי הגדולה לבין חתני הרב שמעון מיג'אן. מי שסידר את הקידושין, היה מרן זי"ע שהיה עימנו בקשרי ידידות. בסיום החתונה, ביקשה הרבנית שרעבי ע"ה, לשדך לביתנו הקטנה יותר את בנו של מרן, ואמרנו שעדין יש זמן. המתינה שנה כמדומני וב"ה נישאה לחתני הראשון לציון הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א, שהוא מרביץ תורה לעדרים, ומפיץ את אור התורה וההלכה בכל קצוות ארץ, והולך בדרכו של אביו הגדול".
רבי ותלמידי
"רבנו היה מחבב מאד את ילדי ישראל. כולם היו בניו. היה מעודד אותם להתפלל ולברך בכוונה, לומר משניות ותהילים וללמוד תורה. כל ילד שהיה משכים לתפילה, היה ניגש אליו בסיום התפילה, היה ניגש אליו ומנשק את ידו, ומקבל לירה. וכך היה מעודד אותם להגיע לבית המדרש מידי יום ביומו. כל ילד זכה מנו לברכה חמה.
גם לילדי שיחיו' הוא היה מעניק סכום כסף על השתדלותם בתורה ובתפילה, ואת אותם פרוטות חסכנו ונתנו להם לפני חתונתם שיקנו קישוטי כלה לנשותיהם.
לעולם הוא לא קרה לילד בשמו, אלא תמיד היה מקדים את המילה 'רבי' לשמו. היה אומר 'רבי משה, רבי אברהם'. ומעודד אותם לשבת לשקוד על דלתות התורה ורבים מבינהם היום תלמדי חכמים גדולים.
לפני חמישים ושש שנה, בט"ו באב תשי"ט, ייסד רבנו את ארגון התהילים הראשון בשבת, וזאת מפני שהילדים היו גורמים לרעש בשיעור בקבלה בשבת שנמסר בבית המדרש, ובו במקום פנה לחתני רבי שמעון מיג'אן, מגבאי בית הכנסת 'מוסיוף', נתן לו סכום כסף בידיו, וביקש ממנו לארגן שיעור תהילים בכל שבת בבית הכנסת 'עדס'. ובאמת במסירות נפש בזמנים שבו היה גר בשכונת תלפיות, היה מגיע במיוחד עד לעדס כדי לארגן את התהילים כי כך ציווהו, ורבנו היה מוציא בכל שבוע סכום כסף מכיסו, בכדי לקיים את התהילים. אז, לא כמו היום, הייתה עניות גדולה, וכל פרוטה הייתה משמעות רבה. הרבנית ע"ה, הייתה מכינה מגש של ירקות ומביאה במו ידיה לחלק לילדים, והייתה התרגשות רבה. אלו היו חשובים ממיני מתיקה באותם זמנים.
שערי תשובה
על מלאכתו לקירוב לבבות, שח חכם רחמים:
"כשם שהיה רבנו גאון בתורת הנגלה והנסתר, כוחו בזיכוי הרבים וקירוב לבבות היה גדול מאד. פעל בכל מאודו לקרב את הרחוקים ולהכניסם תחת כנפי השכינה. כאשר היו עולים אליו לקבל ברכה, היה מנצל זאת לדבר איתם ולהיטיב אל ליבם על מנת שיקבלו על עצמם עול תורה ומצוות.
גם לאחר מלחמת יום כיפור, כאשר הגיעו אליו משפחות רבות וביקשו את ברכתו ושאלו אותו מה עלה בגורל בניהם, הוא ידע לקלוע אל האמת, והיה קידוש השם גדול, ואת אותם רגעים אלו הוא ניצל להשפיע עליהם לשוב את הדרך הישר.
כל יהודי היה מקבלו בחביבות ובמאור פנים, וכך השיב רבים מעוון.
שבת אחת, היה בחור צעיר נוסע באופנוע ליד רבנו, וכיון שעבר לידו, נעצר האופנוע ולא יכול לנסוע. ניסה בכל הכח להמשיך ולא יכול היה. יצא אליו רבנו בחיוך והפציר בו לשבות עימו. אותו בחור נכנס לביתו, וכל סעודות השבת סעד על שולחן שהיה מלא בדברי תורה ושירה. ובצאת השבת בחור שב לאופנוע, והנה לפלא כאילו לא הייתה אף תקלה. ואותו בחור לאחר מכן שב בתשובה שלימה.
הייתה לו הנהגה מיוחדת. יום אחד פנה לחכם יצחק ביג'ה ע"ה, שהיה כל הזמן גורס זוהר וידע את כל הזוהר הקדוש בעל פה על בוריו, עוד בהיותו רחוק מהתורה והמצוות, וביקש ממנו לבוא ולהתפלל בישיבה. בתחילה סירב בטענה שהוא עובד באותה שעה, ורבנו הציע לשלם לו את מלוא שכר העבודה ובלבד שיבוא להתפלל וללמוד בישיבה. לבסוף הסכים, וכך לאט לאט התקרב לתורה. רבנו הציע לו לקרוא הרבה זוהר, בירכו עד שעלה ונתעלה והזוהר הקדוש היה שגור על לשונו".
תנו לה מפרי ידיה
"גם הרבנית ע"ה, הייתה מקרבת את הנשים, והייתה מוסרת להם שיעורים ומשפיעה לשמור את מצוות התורה ובפרט להיזהר בענייני צניעות. זה היה כל עיסוקה.
כאשר נפטרה הרבנית, כמה שנים קודם רבנו, נכנסנו אני ואחי חכם ישועה עטיה ע"ה, לנחמו. אמרתי לו 'תנו לה מפרי ידיה', כאשר השאירה פירי פירות בעולם הזה של שנים שקיבלו על עצמם תשובה ומעשים טובים, ואורו עיניו של רבנו שקיבל תנחומין. זה הדבר היחיד שבו מצא נחמה.
ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל. תורתו, תלמידיו ותלמידי תלמידיו, ישיבתו הקדושה שב"ה הלכה וגדלה בראשותו של רבי בניהו שמואלי יאיר ה' ימיו בטוב, הם אלו פירותיו ופירי פירותיו. והעיקר, כפי שאמר רבנו להגדיל תורה ולהאדירה ולהפיצה בישראל".
