"העיר המצערה הזאת", כך פתח התייר רבי יעקב ספיר, בעל אבן ספיר, את תיאורו על רבה של העיר גרואח שבתימן, "לה רב גדול (בארצות האלה יקראו להרב מארי). הוא המורה, הוא הדיין והדורש, הוא השוחט והבודק, גם חזן ושמש. ומכל אלה אין לו מחיית נפשו לשליש ולרביע, גם במצער צרכי חייהם ופרנסתם. על כן גם המארי מסובל תחת עול המלאכה והעבודה, אם נקלה אם נכבד. הרב הזה מארי יוסף בן סעיד (סעדיה) יצ"ו מלא תורה, יראה וחכמה ורוח דעת. בקי במקרא וביאוריו עד להפליא, בקי בתלמוד, ברמב"ם ועד אחרונים כאחד המורים הגדולים בארצותינו, וידיו רב לו בחכמת הקבלה בשינון גדול. הזוהר וכתבי האר"י ז"ל למודים על לשונו בעליל, כל עלה ועמוד, וכוח זכרונו רב מאד. וחובר חיבורים בקבלה, ומפליא לעשות גם בקבלה מעשית ואצטגנינות כמעשה הראשונים. ויד לו גם בסגולות ורפואות וקמיעות וגורלות, עד כי הגויים באים לשאול בעצתו ולדרוש ממנו רפואות וסגולות וגורלות (כי יודע גם בכתב ערבי). ויצא שמו בכל הארץ, וגדול גם בעיני השרים ועבדי המלך. ועל כל אלה גדלה ענוותנותו ואהבת בני אדם, עם פנים שוחקות. מדברותיו נאוה בחלק שפתיו ומליצות אמריו, ודברי תורה וחכמה נוצצים בכל דבריו. והוא כבן ארבעים שנה. מהלכו, מנהגו ומלבושיו כמנהג המדינה, וזר הרואהו יחשבנו לאיכר או רועה צאן" (אבן ספיר דף נ ע"ב).
לא ידועים לנו התאריכים המדויקים של לידת ופטירת גאון וצדיק זה, רבי יוסף בן סעיד זצ"ל, אך זאת נדע ששנת לידתו הייתה בסביבות שנת תקע"ט, ופטירתו הייתה לאחר שנת תר"ן.
בשנת תשפ"א יצא לאור – על ידי מכון המאורות להוצאת כתבי רבותינו – חיבור נפלא פרי עטו של רבי יוסף סעיד, והוא פירוש מופלא על הפיוט הקדוש "בר יוחאי" מאת הרה"ק רבי שמעון לביא, אשר אמירתו התקבלה בקהילות קודש תימן בכל ערב שבת, בתוך סדר קבלת שבת. על הפירוש נכתב בהרחבה במבוא שהוקדם לפירוש, וכאן נעמוד על עניין אחד בפירושו שעורר את לב המעיינים:
כך כתב הגאון רבי יוסף סעיד, בפירוש פסקת "תעלומה ואין קורא לה" שבפיוט "בר יוחאי":
דע ידידי ואהובי, אתה המעיין בנחת, כי הכתר נקרא תעלומה על שם התעלמותו והעלמת אורו, ונקרא אין על שם שהמציא יש מאין, ומפני היותה נסתרת מכל הנבראים נקראת אי"ן. והסוד והחכמ"ה מאי"ן תמצא ואיזה מקום בינ"ה (על פי איוב כח, יב), הרי שלשתן מתאחדות באי"ן שהוא הכתר, וגם כן החכמ"ה והבינ"ה. ועוד, אל"ף של אי"ן הוא הכתר, ויו"ד היא החכמה, ונו"ן היא הבינה. ועוד, שהנו"ן פשוטה היא משפעת והולכת מספירה לספירה עד שמגעת למלכות, אבל אינה בסוד המלכות, כי המלכות נקראת נו"ן כפופה, כזה נ', והבן זה כי אין לי פנאי להאריך. ובאמת שזה הסוד עמוק עמוק מי ימצאנו, אבל מסרתי לך ראשי פרקים שעליהם יעמוד הבנין.
וצריך החזן לגרוס תעלומה ואין, ומפסיק מעט, ואחר כך אומר קוֹרָא לה (בקמץ תחת ריש של קוֹרָא). כלומר שהכתר נקרא בכנוי תעלומ"ה ובכנוי אי"ן. והמפסיק אחר תעלומה, ואחר כך אומר ואין קורא לה, באמת שהוא טועה טעות גדול, ואין לו דעת ולא תבונה, וכאלו בשכל האנושי הוא קורא.
עם הוצאת החיבור לאור, עוררו דברים אלו פולמוס מרתק בין תלמידי החכמים הצמאים לתורתם של גדולי הרבנים. זאת, לפי שהמנהג המקובל הוא להפסיק מעט לאחר תיבת "תעלומה", קודם "ואין קורא לה", ולא לאחר המילה "ואין". כך היא משמעות דברי מהרי"ץ, והדברים התבררו באריכות בשיעוריו השבועיים של הגר"י רצאבי שליט"א באותה תקופה. לעומת זאת, כשיטת הגאון רבי יוסף סעיד זצ"ל כך סבר גם הגר"ש קורח זצ"ל, כפי העולה ממעשה שהביא תלמידו הרה"ג רבי יהונתן אדמוני שליט"א במבואו לספר הגלגולים עם פירוש "מציץ מן החרכים".
אך כאמור, אין זה המנהג המקובל, וכבר הורחבה היריעה בשעתו מעל גבי במה זו, ושם הובא מאמר מקיף בעניין זה מאת הגאון רבי יוסף צברי שליט"א, רב ומו"ץ בעיר אלעד, בו עמד למצוא מקורות לדברי רבי יוסף סעיד.
מאמרו של הגר"י צברי נדפס לאחרונה בספרו החדש, שו"ת ויען יוסף חלק שני (סימן נא), והנה תוספת חשובה בעניין זה אנו מוצאים במכתב הברכה המופיע בראש הספר מאת הגאון רבי הלל יצחק הלוי שליט"א, אב"ד באלעד ומחבר הספרים "משפטי הלוי".
במכתבו הוא משבח ומפליא את מעלת הספר החדש, ומוסיף הערות והארות על כמה מן הנושאים הנידונים בו. ביניהם הוא מתייחס לדברי הרב המחבר בתשובה זו, בה כתב שנהגו להפסיק אחר מילת תעלומה ואחר כך ממשיכין ואין קורא לה, ועל כך כותב הגר"ה יצחק הלוי:
הנה מגירסא דינקותא זכרתי שאין מפסיקין, וביקשתי לחקור מה עשו גדולי תימן הידועים. ושמעתי מהרב י"ע שליט"א חתנו של מוהר"ר יחיא אלשיך זצ"ל, שהיה גם מתפלל אצל מוה"ר חיים כסאר זצ"ל, ואמר לי כי שני הרבנים נ"ע היו אומרים בהמשך אחד "תעלומה ואין קורא לה", מבלי להפסיק באמצע. וכן שמעתי מזקנים שהיה נוהג לומר מוהר"ר אלעזר קורח זצ"ל בבית הכנסת תפארת ישראל ברמת גן (בו התפללו רבים מזקני רבני צנעא), שהיה אומר מבלי הפסקה באמצע. וכך היה אומר סבי מה"ר משה בן הגאון רבי יחיא הלוי זצ"ל, אב"ד צנעא ורבה של תימן. וכן שמעתי שנוהגים היום בבתי כנסת חשובים בירושלים (אמנם יש מי שזוכר מי מהרבנים זצ"ל שהיו עושים כעין טפחא קלה אחר מילת תעלומה, אבל לא הפסק ממש).
ועתה, ביום י"ט שבט תשפ"ד, השמיעני הרב יוסף עראקי הכהן שליט"א הקלטה מרבו מוהר"ר הגאון יוסף צובירי זצ"ל, רבה של יהדות תימן בתל אביב, שאומר "תעלומה ואין קורא לה" מבלי הפסק כלל בין "תעלומה ואין".
לאחר העדויות החשובות מפי גדולי רבני תימן, מסכם הרב:
ונמצא בידינו עדות מגדולי הרבנים זצ"ל מאורי יהדות תימן הנזכרים לעיל, שאין הפסק של ממש באמירת "תעלומה ואין קורא לה".
בחתימת הדברים, יש מקום לבאר ולומר שאין בכך סתירה גמורה לדברי רבי יוסף סעיד ואשר עמו, שכן גם הוא לא כתב אלא שהחזן "מפסיק מעט", ואין זו אלא הפסקה קלה בניחותא, או הפסקה קלה מאוד בין המילים, אך אין זה הפסק של ממש, והם הם הדברים האמורים לעיל לגבי המנהג המקובל.
