אל תיבת הדוא"ל של בית ההוראה 'המאורות', הגיעה שאלתו של דוד כהן: "מה מנהג בני תימן בתשליך בר"ה שחל בשבת, האם אומרים ביום הראשון או ביום השני?".
להלן תשובת הגאון רבי אוריאל חוברה שליט"א – מרא דאתרא 'נחליאל' ומרבני בית ההוראה 'המאורות':
לכבוד השה"ט דוד כהן שיחי'
שלמא יסגי לעלמין מן קדם עתיק יומיןתשובה: עד שכבודו שואל לענין תשליך בר"ה שחל בשבת, יש לשאול אם בכלל נהגו בתימן לעשות תשליך. כידוע שהרמ"א (סימן תקפג סעיף ב) הביא שלושה מנהגים א. שלא לאכול אגוזים. ב. שהולכים אל הנהר דהיינו תשליך. ג. שלא לישן בר"ה. ורבנו מהרי"ץ בסדורו עץ חיים (דף עט עמוד א) הביא דברי הרמ"א והשמיט דבריו בעניין תשליך. אולם רבנו בעל השתילי זתים (סימן תקפג) הביא כל דברי הרמ"א. וזה שלא השמיטו כלל משמע שכך נהגו בתימן.
והעיד הגאון הרב יוסף צובירי זצ"ל שבעיר צנעא לא נהגו בתשליך אלא יחידי סגולה, וכמו שכתב בסידורו כנסת הגדולה (עמוד תכט). וכ"כ רבנו שלמה קורח בספרו עריכת שולחן (חלק ח סימן תקפג סעיף ח בהערה שם) שלא פשט מנהג זה כי אם למעטים. ובסביב לשולחנך הוסיף שבשאר מקומות רבים מהשאמי נהגו לעשות תשליך וכדברי הרמ"א, ושכן אמר לו רבנו עזריה בסיס זצ"ל, עיי"ש.
ומעיד אני עדות נאמנה כד הוינא טליא (כשהייתי ילד) זכורני לפני כ-60 שנה, כמעט כל הבתי כנסיות בראש העין היו יוצאים לירקון כדי לעשות תשליך בין מהשאמי ובין מהבלדי, וזה היה מחזה מרגש לראות מאות אנשים ואולי אלפים עושים תשליך. וזו המציאות שהייתה והמוחש לא יוכחש. וכידוע בראש העין היה מרכז של כל עולי תימן מכל המחוזות והכפרים. ונראה שבארץ ישראל השתרש מנהג זה בייתר שאת.
ולגוף שאלתך, במקרה זה קשה לקבוע מה היה מנהג בתימן, שהרי רק מעטים היו נוהגים במנהג זה. ולכן הלכה למעשה, יש בזה מחלוקת אם אפשר לעשותו בשבת כמבואר בשערי תשובה (סימן תקפ"ג ס"ק ג), עיי"ש. ויסוד המחלוקת שמא יבואו לידי חילול שבת אם עושים התשליך מחוץ לעיר ויש איסור הוצאה. אך פשוט שבמקום שאין חשש כזה עדיף לעשותו בשבת וכך נהגו בבית אל ההולכים ע"פ דברי האר"י ז"ל. וכן עיקר. וכ"כ בכף החיים (שם ס"ק לא וס"ק לב), עיי"ש. ואכמ"ל.
בברכת שנה טובה
אוריאל חוברה
