הילולת הצדיקים: על המקובל האלוקי הגאון הקדוש רבינו סעדיה בן אור זצ"ל • במלאות 24 שנים לפטירתו
מארי סעדיה בן אור זצוק”ל נולד ביום א' אדר א' בשנת ה'תרע"ד, במחוז חוגריה שבדרום תימן ביישוב חרף אל הייגה. לאביו רבי עובדיה בן שלום דורני ז”ל ואמו מרת חממה צבר ע"ה לבית משפחת סינואני.
בילדותו נחשב לעילוי וכבר בגיל שלוש ידע קרוא וכתוב. בגיל י”ג שנים הוסמך לרבנות על ידי מורו המובהק הגאון מארי חיים סינואני זצוק”ל. בסמוך למקום הולדתו הייתה עיר המקובלים מועצירה, שם חיו ופעלו דמויות המופת, גדולי הדור, מארי יעיש מוסא קורין זצוק”ל ( בעל "מחמדי שמיים", והסבא של רעייתו הרבנית רחל), ומארי יעיש חדאד זצוק”ל, מארי שלמה טביב זצוק”ל ועוד.
ואכן, רבינו הושפע רבות, והיתדבק בדמויות מופת אלו, כמו גם ממורו הגאון הקדוש מארי חיים סינואני זצוק”ל. כבר בילדותו היה הוגה ללא הרף בזוהר ובחשכה היה לומד בו לאור הלבנה. הוריו שחששו לו שכרו שומר שישגיח עליו.
אביו שחש בשקיקה העצומה של בנו ללימוד התורה, לא חסך מכספו והיה מקפיד לרכוש עבורו עוד ועוד ספרי קודש. בכל פעם שסוחר הספרים היה מגיע לכפר פעמיים בשנה. פעם תמה הסוחר אם אכן ראוי הילד בן ה-6 לספר כה יקר של 2 כרכים. משהגיע כעבור חצי שנה, בחן את הילד והופתע לגלות כי הלה ידע בעל פה את כל 2 הכרכים. הסוחר החזיר לאבי הילד את כל מחיר הספרים על אתר. משנחרבה עיר המקובלים מועצירה טרח אביו ורכש עבור בנו את כל הספרים שנותרו.
מארי סעדיה בן אור התעלה מעלה מעלה בנגלה ובנסתר, וכבר בצעירותו הנהיג את קהילת חרף אל הייגה. הרביץ תורה ברבים וכן לילדים צאן קדושים. שמעו וגדולתו אף הגיעו לערביי הסביבה אשר היו עולים אליו לבקש ברכה והצלה בעת מצוקה.
כדוגמא לכך, מספר אחיו ר' אברהם שלום שיבדל”א, בכל פעם כשהארבה היה עט על השדות היו הערבים רצים בהלה למארי סעדיה בן אור, והוא היה רושם שמות על פתקה ומתפלל, והארבה היה בורח ונעלם כלא היה.
בשנת ה'תש”י עלה רבינו לארץ הקודש, וכרבו (רבי חיים סינואני) סירב לקבל על עצמו משרה רבנית רשמית.
למחייתו עסק בגננות וגם בזמן עבודתו לא פסק מלעסוק בתורה ולחדש חידושים. במשך 30 שנה, לאחר פטירתו של מארי עובדיה בן חיים זצוק”ל, שימש כמארי של קהילת “נצח ישראל-אור לבנים” ברעננה, ו- 15 השנים האחרונות לחייו גם הנהיג את בית המדרש “לאה ורחל” מיסודו של אחיו המקובל מארי חיים שלום זצוק”ל.
הנהגותיו הייחודיות של מארי סעדיה בן אור היו מופת לרבים. כעובד ה’ אמיתי שקד על התורה יומם ולילה כשהוא פרוש מכל ענייני העולם הזה. כל הליכותיו היו בקדושה ובטהרה, עם שמירת העיניים ושמירת הלשון בצורה נפלאה. מרבית השנה היה בתעניות דיבור, ושיאן היה, מראשית חודש אלול ועד מוצאי יום כיפורים במשך 40 ימים ללא הפסקה.
על אף שהסתיר את גדולתו, רבים נהרו לביתו לקבל ברכות ועצות. רבים השיב מעוון רק מכך שראו את דמותו הטהורה והאצילית.
ענוותנותו הייתה למופת. כיבד קטן כגדול והקרין ממאור עיניו ועדינות נפשו שמחה ושלוות נפש על כל הסובבים אותו. לכל הפונים אליו לברכה ותפילה, היה אומר התפלל עלי ועל עצמך. לאחר מכן היה גוזר על עצמו תעניות מתפלל על הפרט והכלל ביום ובליל ומבקשיו היו נושעים (סיפורי נפלאותיו עדיין בכתב יד). היה אוהב ישראל מופלא ובכל הווייתו. ברבות השנים, עיריית רעננה העניקה לו תואר “יקיר העיר”.
קולו היה ערב והרבה לעבור לפני התיבה, ובתפילתו היה מתפלל מתוך דביקות וערגה ובכייה, וכל מי ששמע היה חש התעלות רוחנית עצומה.
בשנה שטרם פטירתו, אירעו אסונות כבדים במשפחתו: בית המדרש “לאה ורחל” עלה באש, אחיו מיסדו של בית המדרש, מארי חיים שלום זצוק”ל נפטר יחד עם רעייתו ברכה זצוק”ל, וכן מארי חיים תעיזי זצוק”ל ועוד מבני משפחה הלכו לבית עולמם. גם ביתו של רבינו, מרת שושנה ז”ל נפטרה בכ"ט בשבט התשנ”ז, וביום השביעי לפטירתה, יום המר והנמהר, ה’ באדר התשנ”ז, עלה רבינו הגדול בסערה השמיימה, בשנת פ”ד לחייו ונטמן בבית העלמין ברעננה. אלפים ליוו את מיטתו ונשואה על כתפיים. על פי צוואתו לא נשאו הספדים במהלך ההלוייה. על מצבתו נחקק אוהב ישראל. ציונו הקדוש שבמרכז רעננה, משמש אתר עלייה לתפילות ובקשות. עיריית רעננה קראה רחוב על שמו בסמוך לרחובה הראשי של העיר.
רבינו חיבר תשעה ספרים על כל חלקי התורה: ארזי אל, מחמדי אל, ערוגות הבושם, נתיבות החוכמה, קודש הילולים, נופת צופים, עצי בשמים, משנת חכמים, פאר מלכות.
תהא נשמתו הטהורה, למליץ יושר על הכלל ועל הפרט, לישועה ורחמים בגאולת עולמים, אכי"ר.
