חשיפה ראשונית ב'המאורות': גילויו של חכם תימני בלתי ידוע • לרגל יומא דהילולא

חשיפה ראשונית ב'המאורות': גילויו של חכם תימני בלתי ידוע • לרגל יומא דהילולא | הגאון רבינו שלום כסאר זצ"ל – מחכמי דמאר – ירושלים

כתב וערך: הרב יוסף צברי, מחבר הספרים 'ויען יוסף', 'שולחן מלכים' ועוד. ומתפרסם כעת לראשונה.

מצילום שנזדמן לידי מעיתון "החבצלת", שיצא לאור בירושלים שלפני מאה ועשרים שנה, מהתאריך כ"ז ניסן תרס"ג, נתגלה לפני חכם מחכמי תימן שלא נודעו פרטיו עד היום, והיה כנראה מחכמי תימן שעלו לירושלים באותם ימים, כנראה בשנות התר"נ.

הידיעה מתארת את רבי שלום כסאר כדיין ומורה צדק, מתמיד גדול ועובד ה' בענווה וביראה. כמו"כ הידיעה מתארת שלהלוויתו נאספו עם רב, מה שמוכיח כי אכן מדובר באחד מגדולי חכמי תימן שחיו בקהילת תימן בירושלים באותם ימים. 

הידיעה על הצדיק בעיתון התקופה 'חבצלת'

וזו לשון הידיעה: "וביום הששי ערב שבת קןדש שביעי של פסח, גווע וימת בבתי עזרת נידחים אשר לצלע הר הזיתים אצל כפר סילואן, איש צדיק תמים, חסיד ועניו יקר הערך והמציאות, מו"ה שלום אלכסאר זלה"ה, לפנים מ"ץ וד"ץ (מורה צדק ודיין צדק), בדמהר (היא הדורם) אשר בארץ התימן. סמל תלמיד חכם מדורות הראשונים היה המנוח ז"ל, ומעטים מאוד היו מכיריו, כי היה נחבא אל הכלים. עליו יאמר בצדק: לא פסיק פומיה מגירסא. כל ימי חייו עד כעשרה רגעים לפני מותו, ומה רוממה היתה עבודתו את השם, מה נשגבה צדקתו, ומה גדולה ענותנותו.

קהל ליווהו אל בית עולמו, ויותר משלוש שעות ארכה ההלוויה מביתו עד שדה הקברות אשר לאחינו הספרדים הי"ו בהר הזיתים. הדרך הקצרה נעשית ארוכה מפני ההמון הרב אשר התהלך אט ויקרא בקול גדול את שיר השירים. אחדים מחכמי התימנים הי"ו דרשו על מיטתו, ויטיפו אמרים חודרים כליות ולב, ובשעה השנייה אחר הצהריים נסתם הגולל על הצדיק הזה אשר לא הניח כמותו בעדתו, תנצב"ה". עד כאן לשון הידיעה.

עלייתו מתימן לירושלים

ככל הנראה, עלה רבי שלום כסאר בשנות התר"נ, ולא בעלייה הראשונה של בני תימן לירושלים שהחלה באלול שנת תרמ"א. את ההוכחה לכך נוכל לקבל מזה שברשימת עולי תימן משנת התרמ"ז (שפורסמה לראשונה ע"י פרופ' יוסף יובל טובי בספר "הקהילה התימנית בירושלים", הוצאת יד בן צבי, ירושלים תשנ"ד, עמ' 281 ואילך, ושנתיים לאחר מכן פוענחה ופורסמה בספר מבועי אפיקים, ת"א תשנ"ו, ע"י שלום מדינה מעמ' 493, מבלי לשים לב שכבר קדמוהו שפרסום הרשימה), לא רק שלא מופיע שמו, אלא שבכל הרשימה הזו לא מופיעים כלל עולים מהעיר דמאר (למרות שהיתה עיר גדולה). רוב העולים אז הם מצנעא, מתנעם, ומהישובים ג'הראן, קרית אלקאבל, אלמחבשה, חיימה, ג'בל עמר, ועוד.

ברשימה מאוחרת יותר, שהיא מיפקד בני הקהילה בירושלים בשנת תרס"ח (המובא בספר הקהילה התימנית בירושלים מעמ' 290 ואילך), אנו מוצאים לראשונה עולים מדמאר הנמצאים בירושלים (וכן מערים רבות אחרות), היא האלמנה סעידה סאלם ג'הראן מדמאר, כך שמסתבר שאותו חכם, רבי שלום כסאר, כנראה לא עלה מדמאר לבדו.

ככל הנראה, הצטרף רבי שלום לאחיו בני תימן שהשתכנו בשכונת השילוח – סילואן, אשר הבתים הראשונים בה נבנו עבורם בשנת תרמ"ג. באותם שנים תר"נ – תר"ס, כבר התחילו כמה מבני תימן לגור בשכונות נוספות בירושלים, אבל עדין עיקר ישוב בני תימן היה בשכונה זו, עד פרעות הערבים בשנת תרצ"ב, אז ננטשה השכונה.

ההבחנה בין רבי שלום כסאר הירושלמי לבין רבי שלום כסאר הנזכר

חשוב לציין ולהדגיש, כי יש להבדיל חכם זה מרבי שלום כסאר אחר שחי באותו זמן בירושלים, והוא רבי שלום כסאר שעלה בילדותו בגיל שש מצנעא לירושלים בשנת תרמ"א, וזכרונותיו מאותה עלייה פורסמו בקובץ הראל (תל-אביב תשכ"ב, מעמ' 236}. אביו של רבי שלום, רבי יחיא חזר לתימן לאחר ששהה בא"י כשנתיים, ואשתו לונא, נשארה לגדל את בנה שלום לבדה בירושלים לאחר מות בתה. ברשימת שנת תרמ"ז היא נזכרת כבת שלושים, ובשנת תרס"ח נזכר בנה ר' שלום כסופר סת"ם ונשוי ואב ל- 3 נפשות, 2 בנים ובת. חכם זה האריך ימים, ונודע כאחד מגדולי חכמי תימן בירושלים בדור האחרון, ממורינו הגר"ש קורח זצ"ל נמסר כי הוא אף מסר שיעור דף יומי באידיש בביכנ"ס הגר"א. רבי שלום כסאר זה נפטר בתמוז תשכ"ד בירושלים, למעלה משישים שנה אחרי חכם זה שנתגלה.   

זמן פטירתו – יום ההילולא

בידיעה נדירה זו, מובא גם תאריך פטירתו של רבי שלום כסאר, והוא כ' ניסן, ערב שביעי של פסח (שחל בשבת, בדיוק כפי שחל בשנה זו!). מעניין לראות כי בזמן הלוויתו אמרו את שיר השירים, דבר הנהוג רק ביהדות תימן, כידוע.

לחלק ב' של הכתבה והמשך – לחצו כאן