שר בית הזוהר: אם וכיצד למדו בתימן את ה'זוהר הקדוש'? • פרויקט מיוחד לרגל הילולת הרשב"י הקדוש זיע"א
יתקבצו החכמים ויתבוננו הנבונים אשר דרכיהם נתיבות יושר, בכל זאת ישכילו חסדי ה׳ אשר גמלנו, ותורתו הקדושה הנחילנו, עץ חיים לנפשותינו, ותקוה טובה לאחריתנו. היתה לנו עטרת תפארת, חקת עולם למשמרת. ברוך ה' אשר לא השבית גואל, וזאת התעודה בישראל, דור דור וחכמיו דורשים בנועם אמריה, אשר בחביון סתריה, דור דור ומנהיגיו מחזקים גדריה, בתקנות וסייגים ויושר אמרים. וגם פה בנפת תימן, ישראל לא אלמן, וחכמי הדורות אז כמלפנים, חיברו כמה ספרים, בחכמת התורה המאירה, באימה ויראה ואמונה טהורה. ורבני הזמנים קבעו ישיבות, ללמוד וללמד להבין ולהורות, בדבר הלכה ועומק כל שאלה, על דרך הנסתר והנגלה, ברוח נדיבה ושפה ברורה, באמונה שלימה זכה וברה. וכל בית דין קבוע בעירו, מנהיג את בני דורו, בדרך צדקה וארחות מישרים, ותוכחת מוסר במיטב אמרים. ועד אחרן עמד רועה לישראל, הרה"ג מו"ר שלמה בן כה"ר יוסף אלקארה, לראב"ד בצנעא וכל ערי תימן יע"א, בתומה וענווה. והוא שפט את ישראל ארבעים שנה:
ויהי היום, לפני מות ה"ר שלמה אלקארה הנזכר ורבנן קשישאי דעמיה, זכר כולם לברכה וזכותם תעמוד לנו, אמן כל יהי רצון. לימים בא איש נצרי מאיי הים ושמו קלאזר[א], והראה את עצמו כאלו הוא מחכמי ישראל. ותכף בבואו קבלו בביתו הראב"ד הנזכר בסבר פנים, בחשבו שזה חכם מחכמי ישראל, וישב אצלו משך חדש אחד, ובתוך הזמן התחיל מנטף מפיו דברי לעג על ספר הזוהר הקדוש ודברי אגדה שבתלמוד ושאר המדרשים. ומיד כששמע הרב דבריו אלה, הוציאו מביתו וילך לו, ונלוה עם האיש יחיא אלקאפח, וזה האחרון הסביר לו פנים וישב בחברתו כמו ששה חדשים. וכשהיה זה הנצרי מבזה ספר הזוהר הקדוש ומלעיג על דברי חכמים, היו דבריו נכנסים בלב האיש הזה ונהנה באפיקורוסותו. ובמשך אותם הששה חדשים נפל הספק בלב אנשים חכמי לב, ועמדו לחקור אחרי האיש קלאזר, עד שפעם אחת כשרצה לילך לבית המרחץ, והלכו אחריו אותם האנשים ומצאו אותו שהוא ערל, וידעו שהוא נצרי בודאי. אחר כך הלך לו אל ארצו:
אחר משך שתי שנים שלח שלשה ספרים לאהובו יחיה אלקאפח הנזכר, והם. האחד, קנאת אמת. והשני, ארי נוהם. והשלישי, שאגת אריה וקול סכל. וכלם חולקים על תורה שבעל פה כולה, ובפרט ספר הזוהר הקדוש. ויעמוד יחיא אלקאפח וילך אל מו"ר אב"ד סלי׳ אלקארה ומו"ר יחיא אלבדיחי[ב], והראה להם שלשת הספרים, וישבו שני הרבנים הנזכרים משך שבעה ימים לבדוק בענייניהם, ויצא דינם בשרפה מפני שהם מנגדים לאמונת ישראל ותורתם. והאיש הנזכר, כששמע דבר זה נתיירא מאד פן ישרפו אותם, וישב עד שהעלימו עיניהם ונתייאשו מהם, ולקחם והטמין אותם. והיה מסית בני אדם בסתר, עד שהסית ששה אנשים, והיו הולכים בכל לילה לעסוק בספרים אלו בסתר במקום שקורין מטב"ק[ג], מפני יראת בית דין הנזכר[ד]:
ובמשך הזמן נתקיים מאמר חז"ל[ה], כל העובר עבירה בסתר הקב"ה מגלה קלונו ברבים. ויצא הקול אל מ"ו אב"ד שלמה הנזכר, שזה האיש כבר הסית ששה אנשים, ומלפניו יצא כרוז לכל בתי כנסיות והזהיר את כל העם לאמר, אל תשמעו להם ולא תאבו להם ואל תדרשו שלומם כי מובדלים הם. וכן היה, קיימו וקבלו עליהם[ו] כל משך שהיה מ"ו אב"ד שלמה בחיים חיותו, והאיש הזה נדחת מפני השעה. ואחר שנאסף מ"ו שלמה הנזכר[ז], מיד נתחזק ונתאמץ ותיקן לו מקום ללמד בו, והיו הולכים ללמוד אצלו הרבה מישראל, והיה מסית כמה אנשים. ורבני וזקני הדור ההוא נאספו אל בית עולמם במצור[ח], זכר כולם לחיי העולם הבא. ואחר שנאסף לעולמו ה"ר חיים בן יחיא כ"ץ ז"ל[ט] מזרע הרשב"א[י], התחיל לבזות מנהגי בית הכנסת של הרשב"א. ורבני הדור נמשכים לתומם ללמוד אצלו, ובכללם מ"ו סעדיה אלעזירי יצ"ו, וכשהיה שומע איזה בזיון על דברי חכמים, היה עומד נגדו לסתור טענותיו. וגם האיש הנזכר נתן רשות לתלמידיו המוטעים לבזות בפומבי בשווקים וברחובות, את ספר הזוהר הקדוש ושאר ספרי המקובלים:
אחר כך נתן השם בלב מ"ו ראב"ד יחיא יצחק הלוי זלה"ה, ויקנא את קנאת ה׳ צבאות, ושלח אל עיני העדה שיבואו אצלו להימלך עמהם. ואמר להם, איככה נוכל וראינו, ועד מתי נתאפק לשמוע בזיון חכמינו ותורתנו הקדושה מפי נערים בוערים. ונועצו לב יחדיו, והסכימו לעמוד בפרץ אפילו עד מסירת נפש. והרב עמד והביא ספר תורה, ונשבעו על כך:
אחר כך חזר ושלח להם יום שני שיבואו אצלו, וכן עשו. ונתייעצו שילכו אל האיש הנזכר לדבר על לבו[יא], אולי ישוב מדרכו[יב], והלכו והרב עמהם. התחילו לדבר לו, הנה אנשים מבזים את הזוהר הקדוש ומדרשי רז"ל, מבקשים אנו ממך שתסכים עמנו, שנעשה באנשים ההם דין[יג]. השיב ופער את פיו ואמר, למה זה תעשו דין על דברים שהם בזויים, ואין דעתי נוטה להם, ובפרט ספר הזוהר ושאר ספרי המקובלים. ועמד מ"ו ראב"ד הנזכר בפרץ נגדו, עד שלא מצא מענה. והלכו להם הרב והאנשים:
ביום שלישי חזר הרב ושלח להם שיבואו אליו, וגם קרא לאיש הנזכר, והוסיף וקרא לכמו עשרים איש אחרים. ובאו ונאספו אל הרב, ונתווכחו עם האיש הנזכר, עד שהסכים לחתום עמהם שכל המבזה שום ספר מספרי ישראל התורניים, ספרי פוסקים או דרשנים וגם ספרי המקובלים חדשים עם ישנים, שיעשו בו דין. וחתמו על זה כל חכמי הדור, וגם הוא חתם עמהם. וכתב זה נמצא עד היום למשמרת עד היום, למשמרת לאות[יד]:
אחרי כל זה, העידו על שני אנשים מהכת של האיש הנזכר, שדברו דופי על ספר השלחן ערוך ועל מחברו מרן הקדוש ז"ל. ושלח להם מ"ו ראב"ד יחיא הנזכר, ועשה בהם דין. והאיש הנזכר, כששמע דבר זה בערה כאש חמתו, והלך והלשין אצל המלכות שכל ישראל עובדים עשרה אלוהות על פי הזוהר. והמלכות שלחה אל הראב"ד הנזכר ולעיני העדה אשר עמו שיבואו, ויאמר להם המלך להביא את ספר הזוהר, וקיבלו עליהם והביאוהו. וגם האיש הנזכר הביא עמו ספר[טו] שיש בו ציור עשר ספירות דקדושה ועשר ספירות דקליפה, ואמר לפני שר המלך שאלו הם עשרה האלוהות. ושאר עם בני ישראל כששמעו דברי מלשינות ולשון רמיה, ויחרדו איש אל אחיו לאמר, מה זאת עשה אלקים לנו[טז], להביא עלינו[יז] איש צר ואויב[יח] טופל שקר ומוציא דבה. ואז נאספו קטן וגדול אל בית החיים, וצעקו צעקה גדולה ומרה[יט], ועפרו בעפר. ותהלה לאל יתברך ששמע צעקתם וריחם עליהם:
ויהי ביום השני, חזרה המלכות לשלוח למ"ו ראב"ד הנזכר עם האנשים אשר עמו, וגם האיש הנזכר והכת שלו. ותאמר המלכות, טענו טענותיכם לפנינו. והשי"ת בלבל לשון אויבי עמו, ויאמרו שהם עשרה יועצים. ויען שר המלך ויאמר, אתמול אמרתם שהם אלוהות, והיום אמרתם שהם יועצים. שקרנים אתם. ותתקצף המלכות עליהם, והובילום אל בית הכלא, וענו בכבלים רגליהם[כ]:
ויהי אחר שיצאו מבית הכלא, בתנאי שלא להוציא לעז על ספרי חז"ל, היו יראים מלדבר בגלוי נגד ספרי חכמי ישראל. והאיש הנזכר היה שולח שאלות אל הרב סעדיה ן' יוסף אלעזירי הי"ו, וחבריו הרב יחיא אלערוסי הי"ו והרב נתנאל אלשיך הלוי נ"ע, והיו משיבים אותו על כל דבר ודבר. עוד שאלוהו בשאלות העומדות נגד דעתו, ונתעכבו אצלו שאלותיהם כמו ששה חדשים. ושלחו לו הרבנים הנזכרים, או יחזור בו מטעותו, או ישיב שאלותיהם. ולא מצא מענה, והחזיר אותן שאלות בלי תשובות:
ויהי אחרי כן, יצא הקול בשערי עיר קדשנו ותפארתנו ירושלים תובב"א, ונשתוממו על זאת השערוריה, ולבשו קנאה לכבוד ה׳ ותורתו. ושלחו חרמות שמתות ונידויים בגזירת בית דין של מעלה ושמותיו יתברך, וברשות ספר תורה וברשות כל הקהל, בחתימת כל רבני ירושלים תבנה ותכונן, גדוליה ונכבדיה, וכולם אל ראש האיש הנזכר וגונדא דיליה:
אחרי כן פתח את פיהו, וכיון דפקר פקר[כא], ויקלל את ספרי הקדש עם שמותיו יתברך, עד שנגע בכבוד אלהים. ויחבר לו את השאלות ואת התשובות של הרבנים הנזכרים, וחיבר הרבה מהם והוסיף עליהם, ועשה מה שעשה נגדן לעצמו דברי ריקות וכסילות, וקרא אותן ספר מלחמות ה'. הקורא בו תסמר שערות ראשו על חלול השם ובזיון החכמה:
ואנחנו בשם אלהינו נדגול[כב], עזרנו בשם ה'[כג] לכונן מענה לשוננו להשיב על כל שקריו, ולטהר מערכי רעיוננו לגלות את קלון זיופיו. ובתחלה אודיעך קורא נעים עד היכן הגיעה דעתו של האיש הנזכר, שבקש לפתוח בתי ספר ללמד עם בני ישראל תורת אומות העולם. ושמע תחילת דבריו בהקדמת ספרו הנזכר, שהוא מתאונן על שלא הניחוהו להימשך עוד שנים רבות וביטלוהו[כד]:
[א] גלזר, לפי הכתיב האשכנזי:
[ב] ובספר רבינו יחיא אלשיך חלק מעשיהם של צדיקים דף ס' מבואר, כי כבר הוא הכיר בטיבו והזהיר אודותיו:
[ג] כעין בור המשמש למחסן, עיין בספר התימנים דף קנ"ה:
[ד] היינו אב בית הדין, שכן בית דין מתפרש גם בלשון יחיד, עיין איש ימיני חלק ב' דף נ"ב הערה ז':
[ה] סוטה ג' ע"א, אדם עובר עבירה בסתר והקב"ה מכריז עליו בגלוי:
[ו] אסתר ט', כ"ז:
[ז] בשנת ה'תרמ"ט:
[ח] חוזת אלנפר, בשנת ה'תרס"ה:
[ט] בשנת ה'תרס"ט:
[י] הוא מהר"ר שלום ב"ר אהרן עראקי זצ"ל, המכונה אלאוסטא:
[יא] על פי שופטים י"ט, ג':
[יב] על פי ירמיה כ"ו, ג', אולי ישמעו וישובו איש מדרכו הרעה:
[יג] כלומר, לנדותם:
[יד] במדבר י"ז, כ"ה:
[טו] על פי הנכתב בספר שני המאורות חלק ב' דף פ"ו, נראה שהכוונה לספר פרשה כת"י מהר"י גזפאן:
[טז] בראשית מ"ב, כ"ח:
[יז] דניאל ט', י"ב. וסיומא דקרא, רעה גדולה אשר לא נעשתה תחת כל השמים כאשר נעשתה בירושלים:
[יח] אסתר ז', ו':
[יט] בראשית כ"ז, ל"ד:
[כ] על פי תהלים ק"ה, י"ח:
[כא] על פי סנהדרין ל"ח ע"ב:
[כב] על פי תהלים כ', ו', ח':
[כג] שם קכ"ד, ח':
[כד] כאן החלה העתקת לשון הספר:
