כשהבחור במטבח עזב את העופות וצעק: "הבנתי את התוספות!" * המשך סיפורה המדהים של הישיבה שנולדה יש מאין, והפכה למרכז תורני משפיע * נזר ישראל – בית היוצר שהפך מאות יהודים רחוקים לאברכים המדקדקים בקלה כבחמורה. עובדות היסטוריות וסיפורים מרגשים: כך נולדת ישיבה
בכתבה הקודמת, הראשונה מתוך סידרת 'קרוב אליך' על עולם התשובה בעירנו הקדושה, תיארנו מעט מחבלי הלידה של ישיבת 'נזר ישראל'. בדברים שלהלן נשוב עוד לאחור, כשרעיון הישיבה אך החל לקרום עוד וגידים, ונספר מתי הוא עלה לראשונה, וכיצד החל להתפתח.
כמו כל הרעיונות הגדולים, גם הרעיון של "נזר ישראל" נולד כמעט באקראי. ראש הישיבה הרב מנשה עוזרי שליט"א, תלמיד ישיבת פונביז' ולאחר מכן אברך בכולל פונביז', מעולם לא העלה על דעתו שיפתח ישיבה, ועוד לבעלי תשובה. כאברך מן המנין בכולל ש"ס בבני ברק, פעילות ציבורית לכל סוגיה היתה ממנו והלאה. אלא שאז נפטר בן דודו, והותיר אחריו שני בחורים צעירים. הרב דאג לכל צרכיהם, ובין היתר הציע להם ללמוד עימו גמרא פעמיים בשבוע.
כשהם נענו להצעתו בפעם הראשונה, לא הוא ולא הם חלמו שזהו רגע דרמטי, בו נולדה ישיבה העתידה להחזיר מאות ואלפים לאביהם שבשמים; אך זה היה השורש הראשון, שממנו התפתח הכל. כשהנערים הביאו חברים הוציא השורש עלה ראשון, וכשהם התרבו עד שהיה צורך להעביר את השיעור לבית הכנסת אורייתא בבני ברק, צמח אותו עלה והפך לשתיל רך. ארבעה מבני אותו שיעור היוו את הקבוצה הראשונה בישיבה, ומשם והלאה התגלגלו הדברים כמעט מעצמם.
אז כמו היום, סבר הרב שהעיקר בקירוב הוא לימוד הגמרא. בהזדמנות סיפר, כיצד אחד משומעי השיעור הרבה להפציר באחיו שיגיע גם הוא. "האח הגיב באדישות, עד שפעם אחת אמר: בסדר, אני בא, אבל אשאר שפוי, אין לי שום כוונה להגרר לתוך הדברים האלה. הוא בא עם עגילים והכל, חשב שיתחילו דיונים על אמונה, פילוסופיה… אבל אנחנו למדנו אז את פרק חזקת הבתים בבבא בתרא, ואמרתי לו: בא קודם כל נראה שיש לך מוח בכלל… התחלנו ללמוד, והוא שאל, התעניין, נשבה בקסם של הגמרא. אחרי השיעור הוא התקשר לאחיו, ואמר לו: מתי השיעור הבא, אני כבר לא יכול לחכות… אחר כך הוא הלך והתחזק, והיום אנחנו מחותנים… כשהכל התחיל משיעור גמרא אחד".
"האורחים הגיעו עם המיטות…"
כאמור, הישיבה התחילה להתפתח בשיטת 'חבר מביא חבר', וללא כל בסיס תקציבי או ארגוני, אך עם סייעתא דשמיא מופלאה. כך לדוגמה מספר הרב אהרן ק, אחד מבוגרי הישיבה הראשונים: "זכור לי סיפור מעניין המלווה בהשגחה פרטית מיוחדת, שאירע כמה חודשים לאחר פתיחת הישיבה. ראש הישיבה רצה שנעשה שבת ונביא חברים, שיראו את המקום. לא היה לנו איך לארח אותם, אבל הוא אמר ויהי… הזמנו בחורים, ובדיוק אז מוסד כלשהו שסגר את שעריו החליט לתרום לישיבה חלק מהציוד שהיה ברשותו, מיטות, סטנדרים. לא היה לנו מושג איך נביא את זה אלינו, אבל אז התברר שאחד הבחורים שהוזמנו נוהג במשאית. כך קרה שהאורחים הגיעו ביחד עם המיטות שלהם…"
באותם ימי בראשית, היו הבחורים מבשלים את האוכל בעצמם; אך כה גדולה היתה שקיעותם בתורה, שניתן היה לראותם תוך כדי העיסוק במטבח משננים את הסוגיות בהן עסקו. סיפר אחד מבוגרי הישיבה: "עד היום אני זוכר, כיצד שניים מהבחורים שהגיעו בקיץ הראשון עמדו למטה וטיפלו בעופות לארוחת צהריים, ותוך כדי כך אחד מהם הסביר לשני את התוספות. זה היה תוספות בתחילת מסכת מכות. כשהבין את החשבון פתאום הוא הניח הכל, חיבק את השני, וצעק בהתרגשות: הבנתי, הבנתי!…"
ימין ושמאל תפרוצי
במשך שלש שנים שכנה הישיבה ברחוב שדי חמד, בהן היא הלכה והתרחבה, הלכה וגדלה, עד שמנתה כשבעים בחורים. בשלב זה היה המקום צר מהכיל את כל הבאים, ונוצר צורך לחפש מקום חדש. לאחר מאמצים נמצא מקום מתאים ברחוב שער המלך, שם שהתה הישיבה בשנים הבאות. קצב הצמיחה החל להיות מואץ, וכחלוף זמן קצר מנתה הישיבה כמאה בחורים!
מכיון שגם המבנה בשער המלך לא הכיל את כולם, לנו בחורים רבים במבנים מאולתרים, אותם בנו בכוחות עצמם בעשר אצבעות. למותר לציין כיצד נראו המגורים במקום… ושוב היתה הסביבה עדה למחזה המרהיב: בחורים שהכירו את מיטב תפנוקי העולם הזה, ובאו ללון תחת כנפי השכינה, בזים להבלי העולם החולף ודבוקים בלימוד התורה.
כחלוף אחת עשרה שנים, עברה הישיבה לבנין 'בית אבא' ברחוב אור החיים, מקום משכנה כיום. מאז ועוד היום היא לא פסקה מלצמוח ולשגשג, מוציאה פירות הילולים שהתאגדו סביבה בכוללים, תלמוד תורה, מדרשיה לנשים ועוד; ועל כך בכתבה הבאה אי"ה.
