פרשיית ילדי תימן: מיצג של קרטוני החלב | צפו
לאחר גילוי ופרסום המיצג, כתב עוה"ד ניסים עגור:
אין ספק. ייתכן ואני משוחד… אבל אם זה היה תלוי בי, המיצג הזה היה זוכה במקום הראשון בכל תחרות אפשרית ופותח כל מהדורת חדשות במשך מספר ימים.
מה זה המיצג הזה? זו ספרייה ענקית של אלפי קרטוני חלב. כל אחד מהם מתאר את החיפוש הבלתי נגמר אחרי כל אחד ואחת מילדי תימן, ברקן והמזרח שנעלמו בשנות החמישים. יש כאן כל כך הרבה מוטיבים שאי אפשר שלא לשים לב אליהם…
נתחיל? 1. בארצות הברית מקפידים לפרסם תמונות של ילדים נעדרים על קרטוני חלב. הניגוד מטורף. כי במקרה שלנו התיעוד הגרפי היחיד הוא זעקת כאב של משפט אחד שאומרת האם: "לא שאלו אותנו" "לא ראינו גופה" ועוד.
2. קרטוני החלב שנבחרו הם של חברת תנובה שמייצגת נאמנה את ארץ ישראל הראשונה. הילדים האבודים הם הם רסיסים אבודים של ישראל השנייה שקולם לא נשמע. מהמם.
3. עוד מימד שחייבים להתייחס אליו. הבחירה בקרטוני החלב ליצירת ספרייה ענק. קרטון חלב זה מוצר צריכה דבר יומיומי. סוג של מפגש שגרתי עם הקפה, סוכר והבוקר טוב. כל כך ישראלי. וזה כל העניין. בכל בוקר כשאתם שותים חלב, יש סבתא תימנייה שחושבת על תינוק שאיבדה. לפני 70 שנה. יום יום. כל יום. כואב הלב.
4. מוטיב הספרייה – זה פוצץ לי את הבטן. הספרייה מצטיירת כסביבה, תרבותית, נאורה. ודווקא כאן מסתתר אסון נורא. אין מה להוסיף. התרבות המערבית, דרך הספרייה מתגלה במלוא כיעורה.
5. מוטיב – פג תוקף. ניסיון מתמשך לייתר את הפרשייה הזאת כמו חוסר החשיבות של קרטון חלב ששהה כמה שעות מחוץ למקרר… הטיעון של פג תוקף / התיישנות מנסה לאייד את השיח הציבורי ולהתעלם מהכאב של שנים רבות.
6. עניין שישי ואחרון שאני מעריך שאוצר התערוכה לא היה מודע אליו, מיקום התערוכה בבניין בצלאל. רקע: בצלאל זה מבנה ענק בן 8 עד 10 קומות, תלוי איך סופרים. התערוכה של הבוגרים מפוזרת בכל המבנה הענק הזה. כל בוגר מקבל חדר כזה או אחר לטובת התערוכה אישית שלו. המיצג של ספריית קרטוני החלב של ילדי תימן נמצא ממש בפינה. בצד. בחדרון צר נטול חלונות. עם כניסה אחת ויציאה אחת.
ללמדך שהנושא הזה לא באמת מעניין אף אחד. ושתי הדלתות הן כמו "נכנס באוזן האחת ויוצא מהשנייה". פצצה לבטן. בקיצור, אנחנו לבד בסיפור הזה. פגי תוקף. נטולי פנים והכאב – רק שלנו. חובה לבקר. חובה לבקר ולהכיר.
עכשיו, ואולי החלק הכי חשוב, מי שעומד מאחורי העבודה הנפלאה הזאת זה / זאת קשת כהן. אין לי מושג מי זה/ זאת ואני חייב שתשתפו את הפוסט הזה עד שנגיע אליו / אליה. ההברקה הזאת, המודעות ההיסטורית שלה/ שלו והיכולת להעביר מסר כל כך ברור וחד ראויים לכל הערכה. כפיים.
נ.ב. מצאתי את קרטון החלב של דודה שלי שלא זכיתי להכיר רק מהסיפורים של סבתא. צילמתי את קרטון החלב ושלחתי אותו לכלל חברי המשפחה בפרטי. עצוב. לילה טוב.
