חיים טריקי
אבל כבד בעם היהודי עם הסתלקותו של האי גברא רבא אחד יחיד ומיוחד, הגאון העצום אשר יגע כל חייו בעשר אצבעותיו בתורה, הרביץ תורה לעדרים ורבים השיב מעוון, שייף עייל שייף נפיק ולא מחזיק טיבותא לנפשיה, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, דאגתו בליבו וצהלתו על פניו, מקים עולה של תורה שליחם וחביבם של גדולי ישראל הגאון רבי אריה גמליאל שליט"א, ראש ישיבת שדרות ומזקני רבני תימן, אשר הישיב את נשמתו טהורה לבוראו לאחר שהזדכך ביסורים קשים ומרים וקיבלם באהבה ובדומיה והוא בן ע"א שנים בפטירתו.
מתולדותיו
הגר"א גמליאל זצ"ל, נולד לאביו רבי יחיאל גמליאל ז"ל, ולאמו מרת ורדה שתחי', בבחרותו למד בישיבת הנגב במחיצת רבנים וגדולי תורה, שהאירו את האי דרא בתורתם, ועוד משחר נעוריו, ניכרו בו כישרונותיו, וכמיהתו העזה לשקוד על דלתות התורה.
השקדנות המופלאה שאינה אופיינית כלל לבני גילו. כל רגע ניצל ללימוד עוד דף גמרא ושינון עוד פרק משנה. בהיותו בישיבה, ניכר היה בשקדנותו המופלאה בסדרים ומעבר להם עד השעות הקטנות של הלילה, והחכים את רבותיו בידיעותיו המפליגות בהבנה מעמיקה של סוגיות סבוכות בתלמוד.
לאחר נישואיו קבע את מגוריו בעיר שדרות, והיה מבין הראשונים שהפריחו את השממה הרוחנית בעיר זו.
העמיד תורה בקרן אורה
הוא שקד על תלמודו בכולל אותו ייסד לראשונה בעיר שדרות, וכיתת את רגליו במבואות העיר בכדי להביא אברכים שילמדו בכולל ובכך יפריחו את השממה הרוחנית וקולו של יעקב יצפצף בעיר הדרומית.
במשך היום, מסר שיעורים עיוניים לאברכים והפליא עצה ותושיה בתורתו המובהקת אותה מסר לאברכים ובני עליה.
במקביל, ייסד את ישיבת שדרות, ישיבה אשר ברבות השנים הצמיח מתוכה מאות בחורים שהקימו בתים של תורה והפכו לאברכים חשובים ומרביצי תורה. וכל זאת אודות להנהגתו בקודש כשהיה מקבל כל בחור בחביבות ובמאור פנים, ופורש עליהם את חסותו.
כארי יתגבר לייסד בתי מדרשיות בעיר שדרות ובכל רחבי הדרום, מתוך מטרה להריח את השממה הרוחנית וליישב את העיר במשפחות בני תורה.
דעתו הייתה מעורבת עם הבריות, ונתן את עיניו וליבו על העזובה הרבה בקרב ילדי השכונות, צעירים המסתובבים ברחובות בריקנות כצאן אשר אין להן רועה מחמת שמתחנכים בחינוך קלוקל, וייסד עבורם מדרשיות לנוער בתוך בתי כנסיות. הוא עצמו אף היה קובע זמן ללמוד עם הנערים את ערכי יסודות היהדות ואף משנה וגמרא, ופועל בכל כוחו להעבירם לישיבות הקדושות.
משימת קודש
וכך, אבן אחר אבן הפך בכדי להשלים את משימת הקודש להציב גבולות זהות יהודית ומסורת ישראל בכל יתד ופינה.
הכל רחשו בפניו כבוד ויראה של ממש, עד כי נוטרי מסורת ישראל מיהרו לעשות כל אשר תבע מהם. חיבה יתירה הייתה לו לתלמידיו, ואף בימי חוליו כאשר התייסר בייסורים נוראיים, לא וויתר על ההזדמנות בה הוא ראה צו השעה וחובה קדושה, למסור את השיעורים תמידין כסדרן ולא להפסיק בהם ולו ליום אחד. לא בימות החמה, ולא בימות הגשמים. בבין הזמנים, בערבי חגים ובחולו של מועד להרביץ תורה בתלמידים ולהתעניין לשלומם בכדי לראותם צומחים בערוגות בושם של תורה.
ידע היטב את מעלת זיכוי הרבים, ומסר נפש עליה בכל זמן ובכל הזדמנות, וכל תלמידיו ושמעי לקחו, השתוקקו לשמוע מנועם אמרותיו.
שליח מצווה
כאשר ייסד מרן הגר"ע יוסף את תנועת ש"ס, הורה לו מרן זי"ע לעמוד ברשימת ש"ס לכנסת לכהן בה כחבר כנסת, וזאת מפני חכמתו, תבונתו, פקחותו וחריפותו, תורה ויראת שמים שהייתה יוקדת בליבו.
בין תפקידיו הרבים, כיהן כחבר כנסת, סגן שר השיכון וסגן שר הדתות. בכל תפקידיו הרבים פעל ביתר שאת לביצור חומות היהדות, וכל רצונו היה לעמוד על משמר חומות היהדות הנאמנה, לפעול למען משפחות בני התורה ולהגדיל תורה ולהאדירה.
למרות תפקידיו הציבוריים, הוא לא נטש את על התורה, ובכל רגע פנוי שהיה לו עמל בתורה ומרבה לחדש חידושים לכל הנמצאים בקרבתו.
במקביל, פעל להמשיך את הישיבה הקדושה, וייחס חשיבות רבה ועצומה לכל בחור מתוך חיבה ואהבה, עד שכלל לא הרגישו בתפקידו הבכירים.
תפארת המידות
הרב זצ"ל הוכתר במידות ונימוסין, וכל חייו היו יראת ה' בטהרה, עבודת הקודש בסילודין ועבודת המידות. מעולם לא גבה ליבו ולא רמו עיניו, ולא הרים את קולו על איש הלתו על פניו בהארת פנים מיוחדת ולבבית, ומשיב שלום לכל אדם. כל מעשיו והליכותיו היו קודש בהכנעה רבה ולשם שמים.
כל חייו היו בצנעא תוך כדי הסתפקות במועט, ונזהר עד מאד מדיני ממונות כשהוא מחשב פרוטה לפרוטה בדקדקנות עצומה לבל יעלה בידיו סרך של גזל.
על אף גדלותו העצומה בתורה, כיתת את רגליו להרביץ תורה לעדרים והעמיד תלמידים הרבה. הוא פעל אף בשנים האחרונות בכדי להביא בחורים ובני עליה לישיבה הקדוש בה הוא ראה את משימת חייו.
התנהג כל חייו במידת ענווה שאין למעלה ממנה. לא רגל על לשונו, לא דיבר סרה באיש, עד שקדיש שם שמים בקרב חברי הכנסת מכל המפלגות עימהם בא בדברים לצורך חיזוק מפעליו הכבירים ומשנתו הסדורה. דבק במידת האמת ולא יסטה ממנה בכי הוא זה, כחסידים הראשונים שהייתה האמת נר לרגלם.
נודע שמו בשערים כגאון עצום בכל חלקי התורה, ומסר שיעורים עיונים ברמב"ם. חיבר ספרים וקונטרסים רבים, ובין חיבר את ספר 'מעשה אורג' ו'בית גמליאל'.
פעל בכל כוחו לחזק את מורשת יהדות תימן המפואר ומסורת אבות.
בתקופה האחרונה נחלש באופן ממשי, ומינה את בנו הרה"ג רבי חננאל גמליאל שליט"א, לעמוד בראש ישיבת שדרות ולהמשיך את מסורת העמדת תלמידים ומשפחות בני תורה. בימים האחרונים מצבו התרד והוא אושפז בבית החולים תל השומר. בליל שישי השיב את נשמתו טהורה לבוראו למגינת ליבם של בני משפחתו ששהו סביב מיטתו.
חדוות לימוד התורה
דבר פטירתו, התפשט במהרה בתוגה, הכול ביכו את האבידה הגדולה שאין לה תמורה.
מו"ר הראש"ל הגאון הגדול רבי יצחק יוסף שליט"א, פרסם הודעת אבל ובה נאמר: "שמעתי בצער רב על הסתלקותו מאתנו של ידידנו ראש ישיבת ׳שדרות׳ הגאון רבי אריה גמליאל זצ"ל. הרב זצ"ל זכה וזיכה את הרבים, גידל דורות של תלמידים, היה חריף ובקי, לן בעומקה של תורה בדרך לימוד ישרה ונלחם ליישב את דרכו של מרן האדמו"ר זצ"ל".
"זכורני כי עוד לפני כיובל שנים בעת לימודנו בחברותא בישיבת הנגב גם בזמן ההפסקות, ניכר כי עדיו לגדולות שקדנותו וחריפותו וחדוות לימוד התורה שבו היו לסמל ולמופת, עולם התורה יחסר את אחד מטובי בניו. תנחומי למשפחתו הכבודה ותלמידיו הרבים".
יו"ר ש"ס ח"כ אריה דרעי, שיגר אף הודעת אבל טרם צאתו ללוויה: "בצער רב קיבלתי את הבשורה הקשה על פטירתו לאחר שנזדכך בייסורים של ידידי ורעי חברי ושותפי לדרך, ראש ישיבת שדרות הגאון הרב אריה גמליאל זצ"ל אשר מסר נפשו עשרות בשנים להקמת עולה של תורה, זכה הגאון זצ"ל ויחד עם רעייתו הרבנית שתחי' הפריח את השממה בעיר שדרות, זיכה את הרבים והקים והנהיג קהילות קודש ברחבי הדרום".
בהלוויה רוויית יגון ותוגה שיצאה מבית העלמין בשדרות, ספדו לו חבר מועצת חכמי התורה הגאון הגדול רבי דוד יוסף שליט"א, אשר עמד על הרבצת תורתו והחיבה היתירה של מרן אביו זצ"ל, אליו. יו"ר תנועת ש"ס השר הרב אריה דרעי שמנה בבכייה את מידותיו הרמות והנעלות וכינהו 'שריד לדור דעה', הרה"ג רבי שמעון בר יוחאי שליט"א, בנו ראש הישיבה הרה"ג רבי חננאל שליט"א, רבני קהילות וראשי כוללים שדמעו בהספדיהם כי פרח לו איש האמת.
