האם צריך למנות דיינים לכל עדה בפני עצמה?
שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים תִּתֵּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ (ט"ז, י"ח).
דבר מפליא דקדק הגאון רבי יחיא קורח זצ"ל בספרו 'משכיל דורש', כי מלשון הפסוק "תתן לך בכל שעריך", יש ללמוד כי בכל שבט ושבט יש חיוב למנות שופטים ודיינים מבני אותו השבט, ולא ישפטו בית דין של שבט אחד את בני השבט האחר.
דבריו הנפלאים חשובים במיוחד בימינו, בעת קיבוץ הגלויות בארץ ישראל בדורות האחרונים, שכל עדה ועדה תמנה לה את רבניה ומנהיגיה ולאורם ילכו, נהרא נהרא ופשטיה, ולא תהא עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה.
והנה, בטעם הדבר, ביאר הגאון זצ"ל במתק לשונו: "ציוה השי"ת למנות שופטים לכל שבט לבדו בכל שעריו, ואם תהיה עיר אחת לשני שבטים, יעמידו בה שני בתי דינים, ולא יוכל ב"ד של שבט אחד לכוף אנשי שבט אחר, אלא הסנהדרין של שבעים ואחת, וגם היא היתה מכל השבטים.
ולעניות דעתי נראה, שהטעם, מפני שכל שבט ושבט, שורש בפני עצמו כידוע, לכן צריכים להיות להם דיינים לכל שבט משבטו, לפי שבהיותם משורש אחד, בעלי דינין והדיין, אז ידע הדיין דעות הבעלי דינין בכיוון, וישפוט אותם משפט צדק, להיותם מין במינו. אבל אם לא יהיו בעלי דינין והדיין משורש אחד, לא ישתוו דעותיהן, ולא יבין הדיין כוונת טענותיהם, ואז יצא משפט מעוקל, להיותם מין בשאינו מינו.
וגם זה מוסכם לפי הטבע גם כן, שהנה האנשים הבאים מארץ ישראל וכיוצא למקומינו {תימן}, אין אנו יכולים לסבול דעותיהם, והם כמו כן לא יוכלו לסבול דעותינו, ואנחנו נחשוב אותם סכלים, וכן היינו בעיניהם. והטעם אפשר, שמפני שינוי האויר, ישתנו המזגים וישתנו המדות. ולכן הצריכה התורה, שיהיו הדיינין של כל מקום מאנשי אותו מקום, זולת הסנהדרין שבבהמ"ק שהם דנין לכל ישראל, לפי שהם מזגם ומדותיהם שוות לכל, שמקום מושבם היה מציון, משתיתו של עולם (ואמצעיתו, לכן גם כוחם היה לסבול כל הדעות), ואוירה של ירושלים כולל אויר כל המקומות. ולזה נסמך לה פרשת "לא תטע לך אשרה כל עץ, אצל מזבח ה'", אפילו לשם שמים, שזהו כמו כן מטעם חיבור מין בשאינו מינו". עד כאן דבריו המאירים.
