הצוואה: עשרת הדברות והכללים של מרן הגר"ש קורח זצ"ל – לחיי היום יום
את אחי אנכי מבקש לבא אליכם בתחנונים ליתן על ליבכם המצב הרוחני הירוד, אשר ניכר יותר בצעירים שעדיין יצר הרע בוער בקרבם.
ראשית לכל, האוירה בבית בין ההורים. אם היא אוירה עכורה, וההורים רבים בקטנוניות זה גהינום לילדים אין להם מנוחה בבית והם בעגמת נפש. דבר זה גורם לילדים להיגרר אחר שטיפת המוח של כלי התקשורת בכתב ובעל פה והמכשירים השליליים. וחלק מהילדים נופלים בגלל סיבה זו.
אנא ידידי חוסו על עצמיכם ועל בניכם. והנני לפרט לכבודכם כללי הנהגה, אשר לכל הורה יפה כוחם.
כלל ראשון – נקיות השפה, השפה, לא להוציא מהפה מילות כיעור. הילד והילדה לא ישמעו בבית חלילה שפת בוז או קללה אלא רק עדינות ומענה רך לכל אחד, וזה מה שיקשר את הילד לבית.
כלל שני – שפת גוף. לעדן עצמו, לא להפגין כוחניות מגוחכת, או עיניים מזרות ח"ו כעס ואימה.
כלל שלישי – קיום מצוות בנחת ושלוה. במיתון ולא בפזיזות, בהדרגה ולא בקפיצות, כל שכן בהתלהבות מעושה, כי דבר שבא בפרץ אינו אלא מעושה, כי איך היו בלבו פתיתי קרח והיום פתאום גחלי אש?! זה יהיה מגוחך בעיני הכל. יותר טובה לו השתיקה.
כלל רביעי – אם זכית לשוב בתשובה אל תעשה מהעבר שלך כלי גבורה. זכור דברי דוד המלך שאמר "וחטאתי נגדי תמיד". הענוה תהיה תפארתך ולא להיות ראש המדברים. תמיד תזכור שיש אנשים גדולים ממך, זקנים שעמלו, [הפלא שרק בתורה לא מתביישים… אדם שיהיה ליד פרופסורים הוא יתבייש לדבר הוא ירגיש כלום, ואילו ליד חכמי תורה הוא מרגיש שווה להם…] אדרבא, גדלותך בענוה וצניעות והיא מועילה ומשפיעה יותר מאשר לספר על העבר. בעל תשובה צריך להיות במצב לא להכחיש ולא לפרסם. אם יוודע מעשיך מהעבר, תאמר לילדיך: אני מצטער על מה שעשיתי ולכן אני שומר עליכם שלא תעשו שטויות.
לצערינו יש אנשים שלא השתחררו מ'הסלנג' של הרחוב, וכבר נאמר "בצאת ישראל ממצרים בית יעקב מעם לועז". בני ישראל יצאו ממצרים שתי יציאות: א. היציאה הפיזית. ב. היציאה מ'מעם לועז' היינו מהמנטליות הגויית. אדם שמתחזק צריך לצאת מהמנטליות הקודמת.
כלל חמישי – השלום והשלוה בין ההורים הם יסוד ההצלחה בחינוך הילדים. אשתך נמשלה לשכינה, בעלך נמשל למלך! ומובא בחז"ל, מעשה בחסיד אחד שהכניס בתו לחופה שאמר לבתו, 'רצונך שיהיה בעל עבד לך, היי שפחה לו'.
כלל שישי – עשה לך רב שהוא תלמיד חכם גדול עם נסיון מוכח בחייו. וכל עצה שיתן לך, קבל אותה בלי הרהור, כי אין לו נגיעות בעצותיו. אני מודיע לכם שהיה לי רב שהתייעצתי איתו עד היותי בגיל שישים עד שהלך לעולמו. ופעמים שאכלתי עצמי ועשיתי כעצתו נגד רצוני, וזה הציל אותי הרבה בחיים. מו"ז מוהר"ר עמרם זלה"ה היה רב ראשי בדור האחרון לגולת תימן והיו באים להתייעץ איתו גם כן סוחרים האם לחתוך עיסקה וכן בשידוכים.
כלל שביעי – שום מכות לא יועילו בחינוך, אלא האמת שתקרינו היא סוד ההצלחה. אם הילד יראה שההורים אמיתיים אף אחד לא יזיז אותו. אבל אם הוא מוצא בקעים בהשקפת הבית הוא בורח.
כלל שמיני – תהיה ביישן, רחמן, וותרן, איש צדקה וחסד, נעים סבר. ולצערינו אלו מידות שרומסים אותן היום ברחוב ברשעות, למי שביישן קוראים 'מופנם' לרחמן הם קוראים 'נחנח', לותרן ולבעל חסד הם קוראים 'פרייאר'. על כן אנו צריכים להיות דוקא הפוך מאנשי הרחוב.
כלל תשיעי – כל קבוצה מאפיינת עצמה בסגנון לבושה. כמו בצבאות – כל חיל יש לו מדים וכובע מיוחד ועל ידי זה יודעים למה הוא שייך, כך הלבוש בזמנינו מציין שייכות האדם, [משא"כ בתימן כולם לבשו אותו דבר] לכן אל תתלבש באופן שהחיצוניות תסתיר את פנימיותך. ולא בבגדי התרסה. וכל שכן בת ישראל צריכה לדקדק בלבושה. יש כאלה שבבגדיהם מדגישים מרד לעשות מוסכמות אנשי הרחוב, ולא של אבותינו, ולצערינו אנשים נגררים, הנה לאחרונה ראיתי אדם לבוש עם מכנס מצויר עליו אריות, יש לו 'רב' בפריז שקובע לו מה האופנה ומה ללבוש.
אני תמיד אומר לצעירים, זכור! מה שאתה זורע אתה תקצור, איך שאתה משמש דוגמה כך ילכו הילדים והנכדים שלך.
כלל עשירי – קביעת עתים לתורה יום יום. וכבר כתוב "מסיר אזנו משמוע תורה גם תפילתו תועבה", כי לימוד התורה הוא השמן על הפתילה של מילות התורה. התורה מנחה את האדם לא רק בעולם הבא אלא גם בעולם הזה, התורה נותנת לאדם חיים יותר שקטים, יותר מאורגנים ולא חיי הפקרות.
(מתוך שיעורו השבועי ביום ראשון של מרן זצ"ל)
