הילולת הצדיקים: שביבי נוגה מדמותו של גאון התנ"ך והתלמוד מתימן לישראל

הילולת הצדיקים: שביבי נוגה מדמותו של גאון התנ"ך והתלמוד מתימן לישראל | הגאון רבינו יחיא אלשיך זצוק"ל

נכתב ונערך ע"י הרה"ג רבי אביחי שרעבי שליט"א, ויישר כוחו.

להלן כמה עובדות ששמעתי מהגאון רבי איתמר חיים הכהן שליט"א על מוהר"ר יחיא ב"ר נתנאל אלשיך זלה"ה | כ"א מרחשון תשפ"ב –25 שנה לפטירתו (כ"א מרחשוון תשנ"ז)

גדלותו בתורה

א] שקיעותו בתורה, היתה גם בלכתו בדרך, כשהיה פוגש אותו אדם ברחוב ואומר לו שלום, היה מארי יחיא נעמד מביט בו ושפתיו ממלמלות ומסיים במחשבתו את הענין שעסק בו, ורק אז היה אומר לו שלום עליכם בלבביות.

ב] דרכו היתה כאשר דיברו איתו בדברי תורה ורצה להעיר איזה ענין היה אומר, שמא כתוב במקום פלוני כך וכך, או נראה לי שממקום פלוני ניתן להוכיח כך וכך.  והעומד מולו יבין מאליו מהי מסקנת הדברים.

ג] מלבד פעם אחת שיצא מגדרו ללחום מלחמתה של תורה, היה זה כאשר השתתף ביום שכולו תורה לזכרו של מוהר"ר שלום יצחק הלוי זלה"ה, בין הנואמים היה ת"ח אחד שמסר שיעור הלכתי אודות ה'ביסבאס' אם הוא חייב בתרו"מ (שכידוע נחלקו בזה רבותינו, הרשי"ה סבר שהוא פטור. ומוהר"ח כסאר סבר שהוא חייב) ואותו ת"ח הרבה להקשות בזה על שיטת הרשי"ה. רבינו ישב והאזין בדומיה לדברים, לפתע עצר את מוסר השיעור ואמר, על ראיה זו יש להשיב כך וקושיא זו יש ליישב כך, והאריך בראיות מוכחות ובסברות מוצקות ליישב דברי הרשי"ה, בסוף דבריו התנצל ואמר 'אני עושה את זה רק לכבודו של מארי סאלם' וחזר להתעטף בשתיקתו עד סוף השיעור.

ד] גם היתה תקופה שהשתתף רבינו ב'חוג' תנ"ך של פרופסורים ואישים מפורסמים, כל ביאתו לשם, לא היתה אלא לקדש שם שמים, להשיב על טענות ההבל שהיו מעלים על דברי חז"ל. באותם התכנסויות גליא לדרעיא והיה מוכיח להם מגוף המקראות איך מוכרחים דברי חז"ל גם בפשוטו של מקרא, והיו נאלמים דומיה. עד שראה שאין לזה תכלית, ואינם שבים מדרכם הרעה, הפסיק להשתתף עימם.

ה] כבר מילדותו היה ידוע כבעל זכרון פלאי, פעם התגאו בפניו קבוצת ילדים שהם בקיאים בשביעי הארוך של פרשת בהעלתך 'ויאמר משה לחובב', רבינו שהיה אז ילד קטן ממש אמר להם, רק שביעי אתם יודעים תשאלו אותי בכל התנ"ך, ולא עוד אלא שאני יכול לומר לכם שלשה תיבות מכל פסוק ופסוק ברצף. פעם שאל אותו מארי סאלם טייבי זלה"ה, איך אתה זוכר כל כך, אמר, אני רואה את זה כתוב לפני.

ו] גם בערוב ימיו לאחר שנחלה וגבר עליו שר השכחה, עדיין היתה מתגלית גבורתו וגדולתו בתורה. כשנה לאחר חליו, התקיים כנס לזכרו של מהרי"ץ, משהזמינוהו לדרוש, עמד ודרש בספר קהלת ועל כל פסוק ופסוק שהביא, היה שונה ומבאר את דברי חז"ל על אותו פסוק כלשונם, עד שהגיע לפסוק אחד ונעצר, ואמר כעת איני זוכר מה דרשו רבותינו בפסוק זה. גדולי התורה שהיו באותו מעמד ניסו להזכיר לו כמה דרשות, אך רבינו נתכוון למדרש אחר ולא עלה בזכרונו באותה העת, ולכן המשיך לבאר את הפסוקים שלאחריו. לפתע נעצר ואמר, על הפסוק שאמרנו קודם, דרשו עליו כך וכך, והחל בשטף נמרץ לומר ולבאר אותו המדרש.

גם בלווית אחד מזקני תימן בירושלים שהתקיימה לאחר שכבר נחלש ביקשו ממנו שיספיד, אמר תזכירו לי מאמר אחד מדברי חז"ל בענין הייסורין וממנו אזכר לדרוש עוד בזה.

כח תפילותיו

ז] פעם התבטא 'בתימן הייתי מתפלל ונענה, היום לא תמיד'. וידוע כי בצעירותו כשנצרך לאיזה ענין היה נכנס לבית הכנסת בשעה שאין שם איש פותח את ארון הקודש ושופן צקון ליבו לפני השי"ת.

ח] סיפר לי רבי חיים עוזירי מזקני בי"כ בדיחי בירושלים, כי בעת שנחטף מטוס עם נוסעים יהודים לאנטבה, כינס רבינו את הציבור במוצאי שבת לאחר התפילה וסידר להם סדר תפילה שיתפללו, והוא עצמו נכנס וטמן ראשו בארון הקודש ושמעוהו שוטח טענותיו לפני בורא עולם, לפתע הוציא ראשו מארון הקודש ואמר, נתבטלה הגזירה, שובו לבתיכם ונשמע בשורות טובות. ואכן באמצע הלילה, הודיעו ששוחררו כל חטופי המטוס.

סוד ה' ליריאיו

ט] באשכבתיה דרבי בעוד הציבור ממתינים לטהרה שנעשתה בבי"ח שבסנהדריה (מתחילה חשבו לקברו שם, אך מאיזו סיבה קברוהו לבסוף בהר המנוחות), סיפר לי הרב יוסף קלזאן זצ"ל כי לפרנסתו עסק תקופה יחד עם רבינו בהגהת ספרי תורה מטעם משרד הדתות וביניהם גם ספרי תורה המיועדים לשלחם לחו"ל. יום אחד הגיע רבינו בריצה וביקש לעכב את אחד הס"ת שיהיו מוכנים לשליחה, באמרו כי חלם בלילה שיש טעות במקום פלוני בס"ת זה. ואכן פתחו וראו כי משמים שמרוהו שלא תבוא תקלה על ידו.

י] ואכן מעשים כאלו ידועים על רבינו, בזמן עלילת הבנות הידועה שהיתה בצנעא סמוך לעליה לאה"ק, התעורר ממנוחת הצהרים הקלה שלו בשבת ושח לרעיתו הרבנית תבלחט"א, כי חלם ועומדת להתרגש גזירה על ישראל, שיעלמו בנות ערביות ויחשדו ביהודים ויַצֵרו להם בעבור כך. ואכן כמה שעות לאחר מכן התפרסם הדבר בעיר.

סגולת תרופותיו של רבינו

יא] רבינו שנתן על ליבו צרות בני ישראל, היה מכין מרקחות לרפואה ע"פ מה שידע והכיר מספרי הרפואה העתיקים שהיו בתימן, ולא רק בגופו טרח על זה אלא אף בממונו והיה שולח אנשים לחו"ל לרכוש לו צמחי רפואה נדירים, לרפא בהם חולי ישראל, אך לא לקח על זה פרוטה כל ימיו. וגם כשפתח את הכולל שעמד בראשות חתנו, לא היה מבקש אלא אומר תתנו תרומה לכולל בעד זה.

יב] ואכן לא רק רוקח מרקחת היה, אלא כמה פעמים ראיתי אותו מכין את התרופות, היה טוחן בבלנדר ותוך כדי שפתותיו ממלמלות, וכששופך את המרקחת היה ג"כ ממלמל, ואיני יודע מה אמר. לעיתים ראיתי שהחזיר שוב לבלנדר ושפך חזרה כנראה הרגיש שלא כיון היטיב בתחילה, ובסוד קדושים מי יעמוד. [כך גם אומרים בשם הגאון בעל אור לציון זצ"ל שאמר, לא התרופות של רבי יחיא עוזרות אלא התפילות שלו פעולות. אבש"ר].

יג] בכאבו את המחלה הנוראה המשתוללת בדורנו רח"ל, חקר ודרש עד שמצא מרקחת לרפואה עבודה. משנשאל, הלא מקובל בשם החזו"א שיש עימו רפואה למחלה זו, אבל אינו רוצה לפרסמה, כי אז יביא הקב"ה מחלה אחרת קשה הימנה, אמר, אני חושב שכעת כבר הגיע הזמן לגלות רפואה זו. וכשנשאל מדוע הקב"ה הביא מחלה זו לעולם השיב 'והﭏהים עשה שיראו מלפניו'.

יד] פעם כשהתגוררתי ברחוב אבן גבירול היתה לנו שכנה עיראקית לא דתיה שבתה חלתה, לקחנו אותה למארי יחיא והתקין לה תרופה. משנתרפאה באה להודות למארי יחיא ורצה לנשק לו, מארי יחיא הזדעזע הניח ידיו על פניו ואמר בעדינות רק זה לא.

לא מחזיק טיבותיה לנפשיה

טו] פעם קיבל חליפות מחו"ל לחלקם לבני ישיבות, באותו הזמן נכנס אליו בחור ישיבה צעיר שרבינו הכיר היטיב וחיבב את משפחתו, משראהו נזכר רבינו ואמר, יש לי חליפה שממש טובה עבור אביך, חבש כובעו ולבש מעילו, נטל החליפה בידו והלך עם אותו בחור עד לבית המשפחה שם מסר לאביו את החליפה.

טז] בחור ישיבה הגיע להתייעץ עם רבינו באיזה ענין, משסיים, שאל את רבינו איך מגיעים מכאן לתחנה מרכזית, רבינו לא השיב, אלא חבש כובעו ולבש מעילו ויצא להראות לפניו הדרך מביתו בשכונת גאולה עד לתחנה מרכזית.