מתכוננים: כיצד היו נראים ימי החנוכה בתימן? | כל מה שרציתם לדעת
שמונת ימי החנוכה לא היו ימים מיוחדים כמו שאר החגים ולא נקרא חנוכה בשם "עיד" (חג) אלא בשם חנוכה בלבד.
אף החנוכיה הייתה נקראת "חנוכה" שהיתה עשויה מאבן בהט וצורתה עיגולית קעורה או מאורכת קעורה שזרבוביות חרוצות בה לאורכה או סביב עיגולה. את ה"חנוכה" היו מדליקים בשמן בלבד ע"י פתיל פשתים או צמר גפן והיו מניחים אותה בקומה התחתונה על יד פתח הבית.
ימי החנוכה מתבטאים בבית הכנסת בהזכרת "על הניסים" בתפילת העמידה וכן בקריאת ההלל בברכה תחילה וסוף וכן באמירת המזמור של חנוכה "מזמור שיר חנוכתה בית" והקריאה בספר תורה בפרשת הנשיאים בספר במדבר (ו', כ"ב).
ישנם הנוהגים ללמוד אם ילדיהם את מגילת בני חשמונאי (מגילת אנטיוכוס) המספרת את נס החנוכה. ימי החנוכה היו מורגשים מאד גם בקרב הילדים והנוער משום שהלימודים בימים אלו היו מסתיימים מוקדם מהרגיל והיו עורכים מדי יום כמעין סעודה כמו שנוהגים הבוגרים. ובמשך כל ימי החנוכה היו שרים במנגינה של הפזמון "מפי אל" את השיר "יא חנוכה חנכיני/דק עמראן ואפתחי לי", והפירוש: חנוכה (חנוכייה), השרי עלי שמחת חנוכה! התדפק עמראן בשער הבית, פתחי לי! וכך חוזרים ושונים.
(נוסח תימן)
