במבצע מיוחד נסע לתימן הרב ישראל מאיר גבאי, מי שדואג בשנים האחרונות לשמר את קבריהם של קדמונינו במקומות רבים בעולם ובעיקר בארצות אירופה, כדי להקים מצבה על קברו של הגה"ק רבי שלום שבזי זיע"א, ממנהיגי יהדות תימן.
הפעם זה היה קשה יותר מן הרגיל ועם חששות רבים, שכן לישראלים אסורה הכניסה לתימן, ועקב כך היה צורך בנסיעה עם חניות ביניים רבות בין ישראל לצנעה בירת תימן ובטשטוש כל פרט המזהה את מקום מוצאו ישראל. באיסטנבול, תחנתו האחרונה טרם המריא לצנעא, הבחין הרי"מ גבאי שבכיסיו מסמכים שונים היכולים להסגיר את מוצאו, והוא הפקירם בטרמינל המקומי.
וכך המשיך במסעו שכולו מלא תפילה שיצליח לעמוד במשימתו החשובה, הפעם לשפץ ולשמר את קברו ראש רבני תימן, המקובל הנודע רבי שלום שבזי זיע"א, אבל בכל זאת, בצנעא עלה חשש אצל שוטרי משמר הגבול כי מדובר בישראלי, והם עשו כל שביכולתם בבדיקות מרובות מתוך חשד שאכן הוא ישראלי. בשלב זה- הוא עוכב, דרכונו נבדק פעמים אין ספור וכך גם כרטיסו, בעודם מחפשים את המילה תל-אביב. במשך כל אותו הזמן שפתיו רחשו תפילה להצלחת המשימה החשובה, להקים את המציבה על ציונו של אותו צדיק, ולאחר שלוש שעות הורשה להמשיך במסעו.
'מקום מנוחת איש האלוקים'
בהגיעו לעיר תעיז, הנמצאת מצפון-מערב לעדן, השוכנת הגובה 1,400 מטרים מעל פני הים, שם מקום קבורתו של הגה"ק רבי שלום שבזי זיע"דא, החל מיד בהקמת המצבה, לשם כך הכין מלט שקנה מאנשי המקום, כאשר תוך כדי ההכנה התאספו במקום יהודים רבים כשפאותיהם על לחייהם וגם סתם תושבים לא יהודים, ובהתרגשות רבה מתבוננים על הרב גבאי שגם הוא עם בגדו-החליפה הארוכה כשממנה מבצבצות ציציותיו ופאותיו הארוכות מתנוססות בגאווה יהודית ובידו המעדר, ובהתלהבות רבה הכין את המלט.
לאחר היציקה הוציא את השלט שהוכן מבעוד מועד בישראל, כשהוא עטוף, כשהסובבים מביטים בסקרנות, וכך כשהוא מתכופף את הקרקע בדחילו ורחימו קבע את השלט ההדור והקים מצבה על קברו, שבה נאמר באותיות גדולות: 'מקום מנוחת איש האלוקים מאורה של יהדות תימן אבא שלום שבזי זיע"א', ומיד אח"כ גם הם נותנים את ידם לעבודה לחיזוק קביעת השלט לרגלי המצבה.
מיד לאחר מכן קרא פרקי תהילים בשמחה על הזכות הגדולה שהצליח לשמר עוד קבר של צדיק, כשאליו מצטרפים גם שאר היהודים הנוכחים.
גאון רבני תימן
רבי שלום שבזי נולד בשנת השע"ט (1619). לגבי מקום הולדתו נחלקו הדעות: שרעב או צנעא. הוא נתייתם מאביו בגיל צעיר, 16 לערך, והוצרך לעזוב את אמו ולנדוד ולחפש מקור פרנסה לביתו, שכן עול הפרנסה הוטל עליו מאז פטירת אביו, הוא עבד לפרנסתו ולפרנסת ביתו כאורג, אחרי שנים מועטות מפטירת אביו, נתייתם גם מאמו. או אז הקים בית בישראל ונולדו לו שלושה ילדים- שני בנים ובת אחת.
תקופתו הייתה מן הקשות בתולדות יהודי תימן, אמצע המאה ה-17. בתקופה זו נגזרו עליהם הגזירות הקשות ביותר בתולדותיהם-גזירת העטרות (הסרת הכובעים) בשנת תכ"ז (1667) והגירוש למדבר מוזע בשנת תל"ט-ת"מ (1679-1680). לעת כזאת מצאו יהודי תימן בשירתו נוחם לנפשם הדואבת, וממנה שאבו עידוד לשאת בייסורי הגלות.
דמותו של רבי שלום שבזי הייתה ידועה ומפורסמת יותר כמשורר, אך הוא היה דמות ענקית של תלמיד חכם עצום הן בתורת הפשט, ובפרט בתורת הנסתר, כפי שמוכח מחיבוריו, שאחד מהם והידוע ביותר הוא "חמדת ימים על התורה" –ביאור פסוקי התורה ע"ד הפרדס. לא לחינם נקרא הר"ש שבזי בפי יהודי תימן "אבא שלום שבזי" – כיון שאכן כך ראו את היחס בינם לבינו, מפני שבשיריו הפיח ר"ש שבזי רוח חדשה בעם אשר בדיוק באותו זמן חווה חוויות נוראות – הנוראה מכולם היא גלותם בצווי המלך למקום בקצה תימן- כאשר יכלו לשאת לצרכי מחייתם דברים מינימלים בלבד. ר"ש בשיריו שיקם אותה והחייה אותה, כידוע ולא רק בשיריו אלא גם בניסים שנעשו להם בעקבותיו.
רבי שלום שבזי היה מכונה בפי כל "גאון בני תימן" ובקי בכל רזי התורה והקבלה, גדול הפייטנים על אדמת תימן, וידוע בשם "אבא שלם שבזי". הוא נולד בשנת שע"ט (1619) לאביו רבי יוסף אביגד, בעיר שבז שבמחוז שרעב בדרום תימן.
עקב השתוקקותו לתורה ולחכמה הירבה לעלות לצנעא בירת תימן, שם היה רגיל לשאת ולתת עם חכמי העיר בתורה. ידועה ידידותו הרבה עם ראש רבני צנעא, הרב סעדיה דריין (שחיבר פירוש על משנה תורה לרמב"ם שרובו אבד), בזמן האחרון נתגלה סידור מכתיבת ידו שדיין לא יצא לאור, ומושפע מאוד מהרמב"ם הן בנוסחאותיו והן בהוראותיו, כמו כן נתגלה פירוש של הרב שבזי על הלכות אבל לרמב"ם.
אבא שלום שבזי
עד עתה נתגלו למעלה מ-730 שירים שחיבר, ושירים חדשים ממשיכים להתגלות, כשהמפורסם מביניהם הוא "אם ננעלו דלתי נדיבים דלתי מרום לא ננעלו". השירה מילאה את כל ישותו, וחזיונות הגאולה לא משו מנגד עיניו. דומה שלא היה רגע שבו לא התנגן בו השיר.
התמונות באדיבות אתר אהלי צדיקים
