נולד בעיירה סנואן (סמוך לעיר תעז) בערב יום הכיפורים ה'תרנ"ח. אמו נהגה להניח את עריסתו בסמוך לקיר הבית שמצדו השני היה בית המדרש על מנת שמינקות יכנסו לאוזניו דברי התורה ומילדותו שקד על לימוד התורה.
קיבל סמיכה לרבנות בגיל 17 על ידי הרב שלמה בן יוסף טביב ולמד עמו קבלה. הוא קיבל מרבו מסורות בעל פה בתורת האר"י. לרבו המובהק נחשב הרב יעיש מוסא קורין מ"כפר המקובלים" מועציירה, שלימדו גם קבלה מעשית. ובגיל 23 מונה לרב ואב"ד בעיירת מגוריו.
רבנותו בתימן
בגיל שמונה עשרה נשא אישה, וזמן קצר אחר כך הציעו לו רבותיו משרת דיינות, אך הוא סירב לקבלה. בשנת תרפ"א הוצע לו, לאחר מות רבותיו, לכהן כרבה של סנואן וסביבותיה, והוא קיבל את ההצעה.
בהיותו רב של מחוז בשרעב, נהג להסתובב בעיירות ובכפרים ללמד ולפקח על הדיינים והשוחטים. חיבר פיוטים וספרים. לאחר שסבל משבר לא היה יכול יותר להסתובב בין הקהילות במחוז ולכן עבר לעדן. רבני העיר, הרב סאלם יעקב מנחם והרב יחיא אברהם, מינו אותו לחבר בית הדין שם.
בשנת ה'תש"ו הוקם ליד עדן מחנה עולים בשם "גאולה" (מחנה חאשד) בעזרת הג'וינט והסוכנות היהודית שבארץ ישראל. הרב סינואני עבר לשם ומונה לנציג יהודי שרעב במועצת הפליטים.
אם תוציא יקר מזולל
בדרכי נדודיו נתן רבי חיים סנואני את עיניו ולבו גם על תינוקות של בית רבן שיהיו שתולים בבית ה' ומתחנכים ברוח ישראל סבא.
באחד ממסעותיו בין העיירות הנדחות שבמחוז שרעב, פגש רבי חיים על אם הדרך תלמיד חכם זקן המהלך בלוית חמורו ומאחוריו משתרך נער צנום כבן תשע שנים. הנער אחז בידו האחת מקל להנהיג בו את הבהמה ובידו השנייה החזיק בספר ממנו למד דברי תורה.
התנהגות זו משכה את תשומת לבו של רבי חיים וגרמה לו התרגשות מרובה. שקדנות עצומה כזו לא חזה מימיו! הוא עצר את הזקן והתענין מיהו הילד המהלך לצדו.
"נער זה"- הייתה התשובה- "מרדכי שמו, והוא בנו של מארי יהודה ז"ל שנפטר לפני כשנה. יתום הנער ואני לקחתיו אל ביתי לגדלו על ברכי התורה והיראה."
עבר רבי חיים בדרכו ובחן בעיניו הזכות את הילד טוב המראה, והחל תוהה על קנקנו. לשמחתו הרבה גילה שהוא מלא וגדוש בתורה ובחכמה כקנקן חדש מלא ישן.
שמח רבי חיים על ילד יניק וחכים זה ונפשו נקשרה בנפשו. מיד חילה את פני הזקן שיואל בטובו להרשות לילד להלוות אליו בדרכו והוא ערב ללמדו תורה ולחנכו ליראת שמים.
נענה הזקן להצעה והנער מרדכי הפך לבן לויתו של רבי חיים סנואני בדרכו.
ברבות הימים נודע שמו בשערים ונעשה לרבן של ישראל, הלא הוא המקובל הצדיק רבי מרדכי שרעבי זצוק"ל.
במשך שנתיים תמימות, זכה הרב שרעבי ליצוק מים על ידיו של הראב"ד, ר' חיים סנואני, ולדלות מים חיים מבאר תורתו. הוא שהיה יניק וחכים, בינתו עמוקה ושכלו בהיר, שימש כנער שעשועים בלימוד התורה את רבנו חיים, ושאב ממנו מלוא חפנים תורה ויראה. תקופת מה לאחר פרידתם זה מזה, פגש הרב סנואני שוב ברב שרעבי, אולם, הפעם לא היה בודד כבראשונה, אלא כמארי המוקף בתלמידים וספר תורה בידיו.
העלייה לארץ הקודש
הרב סינואני עלה בשנת תש"ט (1949) וסירב לכהן כרב. התגורר ביהוד, שם התפרסם כפועל ישועות ולימד בביתו תלמידים.
הליכותיו בקודש
פרש מתענוגות העולם, אכל מעט ובשבתות וימים טובים בלבד אכל בשר.
חי בצניעות ולא רצה במשרת רבנות, פעל לחיזוק החינוך על טהרת הקודש. תלמידו – המקובל מרדכי שרעבי זצוק"ל- אמר כי הרב סינואני הינו גדול הדור בקבלה ונהירין לו שבילי דרקיעא כשבילי דארעא.
אחרי מלחמת יום הכיפורים הוא ביקש את שמות החללים, התפלל על כל אחד מהם ובכה, תוך שהוא שואל מה נקבל תמורתם.
מתלמידיו הצדיקים זי"ע
הרב מרדכי שרעבי, הרב סעדיה בן אור, הרב עוזי משולם, הרב יוסף וולטוך, הרב יוסף שלמה דיין, הרב יששכר דוב ספרין מקומרנא, הרב יוסף שני, הרב זכריה חומרי. זיע"א.
