פוסק הדור: מבוא לסדרת הכתבות על בעל 'עריכת שולחן' מרן רבינו שלמה קורח זצוק"ל – דרכי הפסיקה בקהילות תימן, ועוד
לאור בקשת רבים, יצאנו למסע מיוחד של סדרת כתבות מרתקות ומועילות במיוחד, אודות בעל 'עריכת שולחן' זקן וראש רבני תימן בדור האחרון, מרן רבינו שלמה קורח זצוק"ל, אשר כיהן מזה קרוב ליובל שנים כרבה הראשי של עיר התורה בני ברק. בסדרת כתבות אלו נעלה ונביא לפני הקוראים היקרים הצצה מרתקת לדמותו, ארחות חייו, דרכי כתיבת ספריו בהלכה ובמנהג, ובפרט סדרת ספריו 'עריכת שולחן' אשר בכל הארץ יצא קוום ובקצה תבל מליהם.
בפרק הראשון בסדרה נסקור בקצרה ממש, על תולדותיו ועמלו הרב בתורה של מרן זצ"ל, והואיל וכבר באתר המאורות סקרנו רבות על דמותו ופעלו ההיסטוריים עשרות בשנים, לא ראינו להאריך בזה אלא להביא מן החדש ובקיצור נמרץ.
סיפר בנו של רבינו זצ"ל, הרה"ג רבי עמרם קורח שליט"א: מו"ר אבי זצ"ל היה לומד במרץ רב, הזריזות והעמל בתורתנו הקדושה היו אצלו כמו שלושה אנשים. לא היה מבזבז אף רגע לריק, כל רגע, כל דקה, כל שעה אצלו, היו מנוצלים עד תום. פעמים רבות הייתי מתקשר לאבא, ואומר לו, "רוצה אני לבוא לבקר אותך". אך הוא היה משיב לי בטלפון, "אל תבוא, חבל על כל רגע, נסיעה הלוך שעה וחצי וחזור שעה וחצי, ניתן להספיק המון בזמנים אלו". גם בשיחות טלפון היה מקצר מאד ולא מאריך, אין זמן לדבר, אני צריך להספיק ללמוד ולכתוב.
אחד מנכדי רבינו סיפר, כי פעמים שהיה אחי רבינו זצ"ל מתקשר אליו ומעמידו במבחן אם יזהה כי הוא אחי זקנו, או שיחשוד שהוא הוא המתקשר. אך תמיד היה מזהה הנכד על אתר כי אין זה סבא. סבא איננו מאריך בדברים, רק שואל בשלומו וכיצד הולך בישיבה. שהרי צריך להספיק ואי זמן לנהל שיחות טלפון.
עוד מספרים על רבינו זצ"ל, שבהיותו בישיבה היה נוהג ללמוד לפעמים כשלשה חודשים רצופים בתענית דיבור [זמן קיץ שלם]!
סיפרה הרבנית תליט"א לאחר שרבינו זצ"ל נחלה, לשאלת אחד הנכדים כיצד הצליח רבינו זצ"ל לכתוב ספרים כה רבים ועצומים, וכן ללמוד את הש"ס עשרות פעמים וכו', אז השיבה הרבנית ואמרה, כי רבינו בכל השנים היה עמל בתורה ללא הפוגות כלל, וגם עתה שכבר נחלש עמל הוא בתורה משעות הבוקר המוקדמות [ארבע בבוקר…], ועד שעות הלילה המאוחרות. אלא שבתקופה שהוא אינו חש בטוב, אזי במקום ללמוד בהתמדה בכל שעות היום הוא לומד 'ברוב' שעות היום.
עוד שמענו מנכד רבינו זצ"ל, מה ששמע מבנותיו, אשר שחו בהתפעלות עצומה, כי בצעירותו היו לרבינו כאבי ראש קשים מאד, עד כדי כך שנתקשה ללמוד ולישן כדבעי, אף תרופות לא עזרו לכך, אך שלא ללמוד בהתמדה כדרכו בקודש, לא יכול היה להרשות לעצמו. לפיכך היה לוקח מגבות לחות וקרות מאד, והיה קושרם סביב למצחו ולראשו, וכך היה לומד בהתמדה שעות רבות כאילו אינו חש בכלום…
*
ולסיום המבוא, חשוב לציין ולעלות כאן את דבריו הכואבים של הרב דוד צדוק שליט"א, מח"ס תכלאל עץ חיים החדש ושא"ס, כפי שהעלה בהקדמתו לקונטרסו 'הקונדריס' כשנה לאחר פטירתו. וזה לשונו שם:
עדיין נמצאים אנו תוך שנים עשר חודש לפטירתו של זקן רבני תימן ורבה של העיר בני־ברק, מורינו הגאון הגדול רבי שלמה קורח ז"ל. וככל שעובר וחולף הזמן, חשים אנו יותר ויותר את ההפסד הגדול לעדתינו בפרט ולכל בית ישראל בכלל, בהילקחו מאיתנו. ובמאד חסרים אנו את עידודו הרב על כל צעד ושעל, ואת מאור פניו האציליות. אין אנו עתה, אלא בבחינת 'פנה הודה, פנה זיוה, פנה הדרה'.
הוא הראשון מבני ורבני תימן כאן בארצינו הקדושה, אשר שינס מתניו לחבר ספר הלכות מיוחד לבני עדתינו – הכי קרא שמו "עריכת שולחן" על שלושת חלקיו, בתקופות קשות וסוערות מבית ומחוץ, ובעוד שיהדות תימן היתה בשפל המדריגה מבחינה רוחנית וגשמית, והמטבע בכיס עוד לא היתה מצויה, ועל כולנה תנאי הדפוס הקשים אשר היו בימים ההם.
לו ואך ורק לו שמורה זכות ראשונים זו, וכל ספרי ההלכות אשר נתחברו אחריו, מכוחו וכח כוחו הם באים, יען כי הוא גרם לכך שקנאת סופרים תרבה חכמה.
ובכח בינתו להבין ולהשכיל על דבר בני הדור החדש, לא שקד על שמריו, אלא חידש כנשר נעוריו אף בימי זקנותו, ושוב ערך את ספרו זה מחדש, והוסיף עליו כהנה וכהנה כיד ה' הטובה עליו, בהוצאה חדשה ובדפוס משובח.
לא זו בלבד, אלא עוד עודד תמך וסעד את בני התורה ושאר עמך בית ישראל ובפרט מבני עדתינו, לכתוב לומר ולחבר חיבורים בכל מקצועות התורה, במקרא במשנה בתלמוד בהלכה וכו'. ואף שלא תמיד הסכימו הם עם שיטתו ועם דבריו בספריו, לגודל ענוותנותו, לא שת לבו לזאת, ועוד כיבדם ברוב עוז והדר.
שכן, כבר אמרו רבותינו ז"ל, 'כשם שפרצופיהם שונים כן דעותיהם שונות'. ולא כאותם מחברים, אשר כל מאווים הוא, שכולם יעקמו ויעוותו פרצופיהם ודעותיהם כפי פרצופם ודעתם הם, ולא רק שאינם מכבדים דעות זולתם, עוד הם מזלזלים בהם משמיצים אותם ומלעיזים עליהם בכל הזדמנות הנקראת לידם. ואמנם, אין זו דרכה של תורה, ואין רוח חכמים נוחה בהם ומהם.
ואמנם, מורינו הגרש"ק ז"ל, היה מכבד כל אדם ואפילו לצעירים וקטנים ממנו בעשרות שנים, על כן זכה שכולם החזירו לו כבוד והערכה, כנאמר באבות (פ"ד מ"ד) 'איזהו מכובד – המכבד את הבריות'. ישמע חכם ויוסף לקח. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים, אמן. עד כאן לשונו שם.
בפרקים הבאים נעלה כאמור, על דרכי פסיקתו בהלכה, כיצד ואיך לגשת ללימוד ההלכה למעשה, כיצד להתייחס למנהגי הקהילות השונות בתימן, ומהו מנהג תימן ויסודו ושרשו ועל דרכי הפסק וההנהגה.
לסדרת הכתבות 'פוסק הדור' על מרן בעל 'עריכת שולחן' – הקליקו כאן >>>
