על יהודי צפון תימן: פרק מבוא לסדרת הכתבות על מאפייניה החברתיים והתרבותיים
סדרת כתבות אלו רואים אור עולם באדיבותם הנכבדה של ד"ר רבי אהרן בן דוד הי"ו, חוקר והיסטוריון ומחבר סדרת הספרים על יהודי צפון תימן וחכמיה, ובאדיבותו של בנו הגאון רבי יוסף בן דוד שליט"א רבה של קרית עקרון. ויישר כוחם על כך.
חטיבה נפרדת
יהודי צפון תימן מהוים חטיבה נפרדת ומיוחדת בתוך שאר חטיבות יהודי תימן. וכשם שיש לכל אחת משלוש החטיבות (יהודי עדן, יהודי דרום תימן ויהודי מרכז תימן) מאפיינים יחודיים משלה, כך יש לחטיבה הצפונית מאפיינים משלה.
ראשית בואם לצפון תימן
ראשית בואם של היהודים לצפון תימן, בין השאר לעיר צעדה שהיא בירת מחוז צפון תימן, נעוצה לפני כאלפיים שנה, וראשוני הבאים מהווים מה שקרוי "ראש גלות", ומאז הגיעם לשם כבר החלה כמיהתם לשוב לציון.
מיעוט וסגירות
היהודים בצפון תימן מהווים, כמו בתימן כולה, מיעוט בתוך האוכלוסייה המוסלמית, ובמאות השנים האחרונות הם היוו כשני אחוזים מכלל האוכלוסייה. הם חיו בסגירות בתוך סגירות. תימן עצמה, עד סוף המאה התשע עשרה, הייתה סגורה ביחס לארצות חוץ, ויהודי ארבע החטיבות היו סגורים זה ביחס לזה. לא הרי יהודי מרכז תימן (צנעא ובנותיה) כהרי יהודי דרום תימן (שרעב, חבאן…), ולא הרי אלה כהרי יהודי עדן, ולא הרי כל אלה כהרי יהודי הצפון על אזוריהם השונים. אף יהודי הצפון עצמם התגוררו בארבעה תת אזורים שהיו סגורים במידת מה זה ביחס לזה, וניתן לחלקם לארבעה אזורים השונים זה מזה במאפיינים שונים. לא הרי יהודי צעדה כיהודי ברט, ולא הרי יהודי ברט כיהודי חידאן, ולא הרי אלה כיהודי ראזח. והסגירויות הללו איפשרו שימור של הליכות ומנהגים קדומים האופייניים לכל אזור.
פזורים בישובים רבים
יהודי הצפון היו פזורים בישובים רבים, מהם בריכוזים גבוהים יחסית, מהם פעמים במספרים מעטים, ופעמים רק משפחה אחת בישוב אחד. רשימת הישובים בצפון תימן בהם התגוררו יהודים במחצית השנייה של המאה התשע עשרה וראשית המאה העשרים ארוכה, ומדובר בלמעלה ממאה ישובים. בראשית המאה העשרים התגוררו בצפון תימן כאלף וחמש מאות יהודים, הפזורים בישובים המנויים להלן. כאשר נוציא מן החשבון את היהודים שהתגוררו בריכוזים גדולים, כמו בצעדה, במאדאן ובאלהגר, יתברר שהפזורה – יחסית למספר היהודים – היתה רבה מאד, ולעובדה זו ישנן השלכות לגבי קיום חיים יהודיים ומצב החינוך כולל האפשרות להקים בתי ספר ביישובים הללו.
ואלה הם הישובים אשר התגוררו בהם יהודי הצפון, יש ישובים שהתגוררו בהם בקביעות, ויש ישובים שהתגוררו בהם באופן ארעי, בעת שהגיעו לשם לצורכי עשיית מלאכה למוסלמים תושבי המקום.
אֲבַּא-סְּעוּד, אֲבּוּ-גֻ'בַּאר, אִבְּן הֲמַאש, אִבְּן חְנֵיש, אִבּן תַ'אמִר, אַל חְמֵידַּאתּ, אַל מַעְמַל, אַל שְעֵיבּ, אַלְבּוּרְקַהּ, אַלְבְּזַאוַהּ, אַלְגַּאז, אַלְגָּאף, אַלְגָּאף אֲלַעְלַא, אַלגּוּרְבַּהּ, אַלְגְּזַאר, אַלגִּזְע, אַלגֵ'יל, אַלְגַּעְדַּבּ, אַלגֲ'רִיסַהּ, אַלְגֲּרֲשַהּ, אַלדְּקַאְיִק, אַלדַּרְבּ, אַלְהֲגַּר, אַלְהִגְּרַהּ, אַלְּוַא, אַלזַּאהִר, אַלזְּבֵּירַאתּ, אַלזַּוְמַהּ, אַלזִּרְדַּהּ, אַלְחַאמְצַ'הּ, אַלְחֲדַּבּ, אַלְחוּצן, אַלְחֵיט, אַלְחִירַהּ, אַלְחִלְף, אַלְחְמַאְטִי, אַלחְמֵידַּאתּ, אַלְחֲצִ'ירַהּ, אַלְחֲצַ'ן, אַלטֲּוִילַהּ, אלחלח, אַלטְּלֵיחַהּ, אַלְכְ'יַאם, אַלְכֵ'יס, אַלְכֲ'נַק, אַלְמָאפֲ'גַּהּ, אַלְמַגְ'סַל, אַלְמַדַּאְגִ'ר, אַלְמַזְרַק, אַלְמִחְתֲּוִיַּהּ, אַלְמֲטַמַּהּ, אַלמְלַאְחַהּ, אַלְמִקבַּאבּ, אַלְמְרַאטַהּ, אַלְמַרְוַאן, אַלְמַרְפַגּ אַלנֲּצִ'יר, אַלסַּארִע, אַלסּוּדַּהּ, אַלסַּרְו, אַלסַּרְעַהּ, אַלְעַבְּדִּיִּין, אַלְעְבֵּידִּי, אַלְעוּטְפַ'הּ, אַלְעוּנְקַאדּ, אַלְעוּקְדַּהּ, אַלעוּקְלַהּ, אַלְעְלַא, אַלְעְלַיֵּין, אַלְעֲמִידַּהּ, אַלְעֲקִיק, אַלְעַקְלֵין, אַלְעַרְו, אַלְעְשַאש, אַלְפַ'גְּרַהּ, אַלְפַ'קְוַּהּ, אַלצַּחְן, אַלצַּנְגַּא, אַלְקַאבִּל, אַלְקִדּ, אַלְקַדְּרֵין, אַלְקַוְלַהּ, אַלְקְטַאט, אַלְקֵיבַּהּ, אַלְקֵיף, אַלְקַלְעַהּ, אַלְקְעַאדּ, אַלְקַפְ'לַהּ, אַלְקֲצֲבַּהּ, אַלרּוּס, אַלרֻּצַ'אע, אַלשֲּוַּאְכִּין, אַלשַּט, אַלְשֲלִיל, אַלשְּעַאף, אַלְשְעֵיבּ, אַלשַּעְרַא, אַלשְּקַאבּ, אַלשַּרְגּ, אַלְתּ אַלזְּבֵּיר, אַלְתּ-אַלחַארִת', אַלְתְּחְסֵין, אַלתְ'לִת', אַמְלַח, אַרְחַאבּ, בֵּיתּ אַל-עְלַאְבִּי, בֵּיתּ אַלְפֲ'קִיהּ, בּלַאדּ אֲלִזְקוּל, בְּלַאדּ כָ'אלַאן, בְּלַאדּ סִפְ'יַאן, גֲּבַּל בֲּנִי עְוֵיר, גְּדֵירַהּ, גְּזִר, גֲּלִהּ, גִּמְעַתּ בִּן פַ'צְ'ל, גַּמְעַתּ בִּן פַ'צְ'ל, גַּמְעַתּ בֲּנִי בַּחְרִי, גַּעְדַּבּ, גֲ'רִיר, ד'וּ חְנֵיש, דַּחְצַ'הּ, דַּמַּאגּ, וַאדִּי אַלְכֲ'וַאלִּדּ, וַאדִּי אַלצַּאפְ'יַהּ, וַאדִּי בֲּנִי סַעְדּ, וַאדִּי נַעְמַאן, וַאדִּי סִפְ'יַאן, וֲטַן אַלְמֲקַאש, זַאוְיַתּ שַעְבַּאן, זְבֵּירַהּ, זִחְלוּל, חְבַּאְגִּר, חוּצְן אִבְּן סַעְדּ, חִזְם אַלְבֲּשַר, חֵידַּאן, חַפְ'צַהּ, חֲצַ'ן, יְהַארַא, כַ'בּ, כְּעוּבּ, כְּתַּאף, כְּתֵּיפַ'הּ, לַחְמַאן, מָאדַּאן, מַגְּז, מַגְּעֲלַהּ, מֲדַּאגִ'ר, מֲדַּקַּהּ, מְחִיט, מַסְעֲדַּהּ, מְעַאְבִּל, מְרַר, נַגְּרַאן, נַוַּאש, נַעְמַאן, נְשוּר, סַאקֵין, סֲבַּהְלַהּ, סְוַּאר, סוּק אַלְעְנַאן, סוּרְמַהּ, סִרְעַהּ, עַאְרְצַ'תּ סִפְ'יַאן, עוּצְ'לַהּ, עֲלַאף, עֲצַ'אדּ, עֲקִיק, עְרַאמַהּ, פָ'אט, פַ'לַּהּ, צַאגִ'ר, צ'וּלַאם, צַחְוַהּ, צַ'חְיַאן, צְ'לַאם, צַמְרַהּ, צַעְדַּהּ, קַרְחַאו, קַרְחַאוּ, קַרְיַתּ אַל אַלְחַארִף, קַרְיַתּ אַלְבַּדַ'הּ, קַרְיַתּ אַלְבֲּיַע, קַרְיַתּ אַלְחֲצִ'ירַהּ, קַרְיַתּ אַלְכֲ'מִיס, קַרְיַתּ אַלְעְלַאבִּי, רַאזִח, רָאנַהּ, רָאְצַ'הּ, רַאשִדּ-גְּרוּבַּהּ, רַגְּוַאן, רֲגּוּזַהּ, רְהֵימַאתּ, רַחְבַּאן, רֲחוּבּ, שַעְבַּאן, שֲרֲמַאתּ, תְּגִ'יל, תְּהַאמַהּ, תֻּרְגּוּם, תִּשְדַּאן.
הריכוזים הגדולים היו בצַעְדַּהּ (כשלוש מאות נפשות) במָאדַּאן (כמאה וחמשים נפשות), ברֲגּוּזַהּ (כמאה וחמשים נפשות) ובאַלְהֲגַּר (למעלה ממאה נפשות). בשאר היישובים התגוררו היהודים כעשרים נפשות בכל יישוב בממוצע.
לפיזור הגדול של יהודי הצפון בישובים הרבים הללו הייתה השלכה בכל הקשור לתחומים שונים, וביניהם לעבודת השם. היהודי הצפוני הוא עובד השם, והוא עשה כל מאמץ לעבדו בקהל, שהרי חלק מעבודת השם יכלה להתקיים רק במנין, מכיון שרק בעשרה מותר לומר דברים שבקדושה.
עד כאן לפרק המבוא על יהודי צפון תימן וחכמיה. בפרק הבא נעמיק יותר על סדר יומו של היהודי התימני הצפוני, על כך ועוד בפרקים הבאים אי"ה.
לסדרת הכתבות המרתקת על יהודי צפון תימן וחכמיה – הקליקו כאן >>
