כבה אורו של עולם: מרן הגאון רבי גרשון אדלשטיין ראש ישיבת פוניבז' הלך לעולמו | פרופיל מרתק לזכרו מתוך 'דרשו'
בב' אייר תרפ"ג זרח אורו של מרן ראש הישיבה הגאון רבי ירחמיאל גרשון אדלשטיין זצ"ל, בעיירה שומיאץ הסמוכה לסמולנסק, בברית המועצות. לאביו הגאון רבי צבי יהודה אדלשטיין זצ"ל, רב העיר ובנו של הגאון רבי ירחמיאל גרשון אדלשטיין זצ"ל, בעל "בן אריה" על הש"ס, ולאמו הרבנית מרים ע"ה, בתו של הגאון רבי מרדכי שלמה מובשוביץ זצ"ל, רבה של מלסטובה.
בילדותו דאגה אמו הרבנית ע"ה במסירות נפש להשיג עבורו ועבור אחיו תעודות לידה מזויפות עם תאריך לידה מוקדם, כך שיהיו רשומים כצעירים בשלוש שנים מגילם האמיתי, כך שלא ילמדו בבית ספר בפיקוח היבסקציה.
בילדותו למד תורה מפי הרב זלמן לייב אסטולין, בתמורה לכך שאביו הרב צבי יהודה לימדו תורה. בעקבות מחלתה של אמו ע"ה בטיפוס, נשלח עם אחיו הצעיר הגאון רבי יעקב אדלשטיין זצ"ל רבה של רמת השרון לדודתו, הרבנית רבקה צביה פז, בעיירה קלימוביץ', בה התגוררו עשרות מחסידי חב"ד, שם גדלו האחים בבית הרב החב"די המקומי הרב משה אקסלרוד רב בערים ברוסיה וארץ ישראל שדאג ללימודם בסתר אצל הרב מרדכי אליהו שניאור. בקלימוביץ' קיבלו האחים את הבשורה על פטירת אמם ע"ה.
בשיחה שקיים אחיו של רבי גרשון, הגאון רבי יעקב אדלשטיין זצ"ל רבה של רמת השרון, סיפר את עובדת הסתלקות של אמם: "…הגיע מברק. המברק הגיע עם שתי מילים. אני לא ידעתי רוסית, אחי גרשון אמר שהגיע מברק והדוד והדודה אמרו שאמא שלנו נפטרה. אז הדוד לקח סכין, עשה לנו קריעה על החולצה. לא ישבנו 'שבעה' כילדים, לא כל-כך הקפידו עלינו".
בחסדי ד' בחודש ניסן תרצ"ד, הצליח אביו להשיג רישיון יציאה לארץ ישראל, וביקש מבניו לחזור לביתם בשומיאץ. באותה התקופה ניהלה סבתו הרבנית רייזל ע"ה את משק הבית ודאגה לגידול הילדים, כדי שאביהם, רב העיירה, יוכל לשקוד על התורה ועל העבודה ולאת בעול הרבנות. חודש לאחר מכן, בתחילת חודש אייר תרצ"ד עלו בני המשפחה באנייה "נובו רוסייסק" בהפלגה מאודסה לארץ ישראל. ובל"ג בעומר הגיעה המשפחה לארץ ישראל. עם הגיעה לארה"ק נסעה המשפחה לירושלים, שם עלו להקביל את פני ביקרו את הגרא"ז מלצר זצ"ל בעל האבן האזל ואת הראי"ה קוק זצ"ל שהכיר את הסב הגאון רבי ירחמיאל גרשון אדלשטיין זצ"ל, בעל "בן אריה" מתקופת לימודיו בישיבת וולוז'ין.
לאחר מספר חודשים של נדודים בין קרובי משפחה, באלול תרצ"ד, קבע אביהם את מושבם ברמת השרון. שכשנה לאחר מכן הוכתר לרבה של המושבה. בביתם ידעה המשפחה מחסור גדול, כשאף לא ריהוט מינימלי היה בביתם. האחים רבי יעקב ורבי גרשון ישנו על הרצפה. ומכיוון שברמת השרון לא היה בית ספר דתי, האב למד עם בניו בביתם, כשהם ישובים על ארגזי תפוזים.
לימים סיפרו האחים את צורת לימודם עם אביהם, כשהם למדו את גמרא עם מפרשי הרא"ש והרי"ף על הסדר, ובחלק מהמסכתות גם טור ובית יוסף. בשבתות למדו רמב"ם לפי נושאי המסכת אותה למדו בימות החול. האחים למדו גם דקדוק, חשבון ואנגלית, שהייתה אז בתקופת שלטון המנדט הבריטי, השפה הרשמית, ולשם כך אף נלקח לביתם מורה מיוחד.
בעקבות הפצרותיו של הנער רבי גרשון, נשלחו הבנים לישיבת לומז'ה שבפ"ת. את הדרך מביתם לישיבה הם עשו באופן רגלי, משהגיעו לישיבה נוכחו לראות שהזמן התחיל יום קודם לכן. המשגיח דלומז'א הגה"צ רבי אברהם אבא גרוסברד זצ"ל אמר להם שלצערו עליו להשיב פניהם ריקם מחוסר מיטות בישיבה. אלא שאז מזכיר הישיבה, הרב שלמה זלמן מוזס, לימים מזכיר מועצג"ת ואביו של חה"כ לשעבר הרב מנחם אליעזר מוזס, הציע להם לישון בביתו, עד שימצאו להם מיטות בישיבה. ואכן בראשית חודש חשוון תש"ו החלו ללמוד בישיבה כתלמידים מן המניין כשבהוראת אביהם הצטרפו לחבורתו של הגאון רבי שמואל רוזובסקי זצ"ל, אז מהבחורים המבוגרים בישיבה, ולימים ראש ישיבת פוניבז'.
שנה לאחר מכן נישא אביו זיוו"ש לרבנית רחל ע"ה, כשהוא מבקש מהם לשוב לביתם, בנימוק שמעתה עול הבית מוטל על כתפי הרבנית והם לא יצטרכו לבטל תורה בענייני הבית. האחים שבו לסדר לימודם עם אביהם.
עם הקמתה של ישיבת פוניבז', בחורף תש"ד, הגיע ראש הישיבה הגאון רבי שמואל רוזובסקי זצ"ל, לבקש מאביהם שיצטרפו לקבוצת מייסדי הישיבה. האחים הגרי"ג והגר"י נמנו על ששת התלמידים הראשונים בישיבה, ששכנה אז בבית הכנסת הליגמן בבני ברק, כששני האחים הצעירים משתכנים בביתו של הגרמ"י ליפקוביץ זצ"ל.
בהגיעו לפרקו בפרק האיש מקדש, בשנת תש"ח, נישא הגרי"ג לרעייתו הרבנית הניא רחל ע"ה, בתו של הגאון רבי יהושע זליג דיסקין זצ"ל, רבה של פרדס חנה. בערב חג הסוכות תשס"ב נפטרה רעייתו הרבנית ע"ה.
תקופה מוקדמת לכן מונה על ידי מרן הרב מפוניבז' הגאון רבי יוסף שלמה כהנמן זצ"ל להכשיר תלמידים מפליטי השואה שהגיעו למוסד היתומים "בתי אבות", לקראת לימודם בישיבת פוניבז'. לאחר מכן החל למסור שיעורים תמידין כסדרן לתלמידי הישיבה. ובשנת תש"ס, עם היחלשותם והסתלקותם של ראשי הישיבה זצ"ל, החל לשמש כראש הישיבה, במסירת שיחות ושיעורים כללים.
במהלך כל השנים לא החסיר הגרי"ג יום אחד ממסירת השיעור כשהוא אינו מוותר בשום מצב בעולם. ביום בו קם מה'שבעה' על אחיו הגאון רבי יעקב, כבר מסר בשעה 12 את השיעור הקבוע, כשאף בימי ה'שבעה' ביקש מידידו הגדול רעו לראשות הישיבה שיבלחט"א הגרב"ד פוברסקי, שימלא את מקומו באמירת השיעורים.
החברותא שלו עשרות בשנים הגר"י לפין מספר כי פעם מרן זצ"ל לקח ממנו את המשקפיים שלו והרכיב אותם ונוכח לראות כי הן משפרות את ראייתו באופן משמעותי. לשאלתו מדוע אינו מרכיב משקפיים באופן קבוע השיב מרן זצ"ל תשובה מאלפת: כשאני עולה לישיבה יש בחורים שיוצאים באמצע או באים באיחור, אינני רוצה לדעת מי הם….
בשנות תש"ס אף הרחיב את שיעוריו היומיים גם לימי הבין הזמנים, ומאז אותם הוא מסר בביתו מדי יום ביומו. והשיעור נמשך עם כל משתתפיו מדי יום, אפילו ביום בדיקת חמץ. כמידי שבוע בימי שלישי הוא מסר שיחת חיזוק לתלמידיו בביתו, השיחה מודפסת בכ-20,000 עותקים בעלון "דרכי החיזוק" שיוצא מדי שבוע.
בישיבת פוניבז' שימש הגרי"ג כבעל תוקע למעלה משבעים שנה, כשאף בשנה האחרונה שימש כבעל תקיעה. כשאלפים היו נוהרים לשמוע את התקיעות המהודרת. הגרי"ג אף תקע שנה אחת אצל החזו"א אצלו היה מקורב מאוד.
משנחלש מרן ראש הישיבה הגרא"מ שך זצ"ל בעל האבי עזרי, ביקש מהגרי"ג כי יאות להגיד במקומו את "הקדיש דרבנן" השמור בישיבה אך ורק לראשי הישיבה.
לאחר פטירת אביו, ב-כ' בחשוון ה'תשי"א, התלבט האם ליטול עליו את תפקיד רבה של רמת השרון, אך סבר כי מאחר שכבר היה בעל תפקיד בישיבה ולאור סירובה של אשתו לעקור מבני ברק, הוטל התפקיד על אחיו הגאון רבי יעקב אדלשטיין זצ"ל.
במהלך כל השנים מיעט מרן הגרי"ג לעסוק בענייני ציבור, אך היה משיב לרבים בענייני חינוך ושלום בית. הגרי"ג נודע במשנתו החינוכית בדרך הלימוד בישיבות. אותה דאג להנחיל בשיטתיות ובעקביות, בשיעוריו ובשיחותיו.
בשנת תשס"ג צורף למועצת גדולי התורה של מפלגת דגל התורה יחד עם הגר"י שיינר, הגר"ב רוזנברג, הגרנ"צ פינקל הגר"נ טולידנו זצ"ל ויבלחט"א הגרמ"צ ברגמן. מיני אז החל לעסוק בענייני ציבור ואף בשיחותיו היה מתייחס לנושאים אקטואליים שדרשו את התייחסותו.
עם פטירת מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל מונה הגרי"ג לשמש כנשיא מועצת גדולי התורה של דגל התורה, לצדו של מרן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל. כשאלפים בהם גדולי ישראל וראשי ישיבות מכל החוגים והעדות, נבחרי ציבור, מהמגזר החרדי ומחוצה לו, פוקדים את ביתו לעצה וברכה.
בשנים האחרונות, עם גילו המופלג, מיעט הגרי"ג לצאת מביתו, כאשר רוב ההתכנסויות של גדולי ישראל התקיימו במעונו, כמו גם משאותיו למעמדות של עולם התורה נמסרו ממעונו, כשדבריו מועברים בשידור חי.
הגרי"ג הותיר אחריו דור ישרים מבורך, בנין וחתנין רבנן, המכהנים כבוד בממלכת עולם התורה בארה"ק, בניו הם הגאון רבי צבי יהודה מראשי ישיבת אורחות תורה בבני ברק, הגאון רבי בצלאל הוא ראש ישיבת "אהבת אהרן", הגאון רבי ישראל ר"מ בישיבת בית מדרש עליון בבני ברק וחתניו הגאון רבי דוד לוי, ר"מ בישיבת פוניבז', הגאון רבי אברהם ישעיהו אדלר, ר"מ בישיבת רבנו חיים עוזר והגאון רבי איתמר גרבוז, ראש ישיבת אורחות תורה. בן נוסף הוא הגאון רבי שמעון יוסף אדלשטיין זצ"ל שנפטר על פניו בשנת תשע"ח.
חידושי תורתו יוצאו לאור במהלך השנים במספר דרכים בעיקרם על ידי תלמידיו, בהם הספר "ממגד גרש ירחים" על תלמוד בבלי שנערך על ידי תלמידיו משיעוריו על סדר תלמוד בבלי, הערות וביאורים על סדר הרמב"ם, הערות וביאורים על הש"ס, שיעורי רבי גרשון ושיעורי הגרי"ג על הש"ס, "אסיפת שמועות" מאמרים ושיעורים בענייני המועדים קונטרס דרכה של תורה – בענייני דרך הלימוד. ועוד עשרות ספרים וקונטרסים מתורתו ומשנתו החינוכית.
