שאלה:
השאלה שלי היא בעניין נוסח התפילה: במסורת המשפחה שלנו אנו כל השנה מתפללים בנוסח שאמי, ואילו בימים נוראים חלק מהתפילה אנו דומים לנוסח הבלדי, היינו – בראש השנה תפילת המוסף היא תפילה אחת [הציבור יחד עם הש"ץ], וביום כיפור הסליחות אחר התפילה הם פיוטים כנוסח הבלדי ולא סליחות כנוסח השאמי. ומחמת הבלבול הזה, אני אישית בתור בחור ועד עתה שאני ב"ה נשוי ואב לילדים, עברתי להתפלל כל השנה בנוסח הבלדי. ולאחרונה התחילו להתעורר בי תהיות, כיון שבמקום בו אני מתגורר המנין התימני הוא כנוסח 'כנסת הגדולה', והחיבור שלנו לקהילה הזו הוא מאוד חזק ובפרט של הילדים, וכיון שכן גם בימים נוראים אנו מתפללים שם וכנוסח שלהם. וכעת שאלתי, האם להרגיל ולחנך את הילדים שנוסח 'כנסת הגדולה' [שהוא די דומה לשאמי] הוא הנוסח שבו יתפללו כולל ימים נוראים? ועוד, האם בכלל נהגתי נכון שאני אישית בזמנו כשהייתי בחור שיניתי לגמרי לנוסח הבלדי, והאם עלי לשנות שוב לנוסח השאמי?
אשמח מאד שכבוד הרב יפשוט לי את ספקותי, כיון שהדבר הזה מאוד מטריד ומבלבל אותי.
תשובת הגאון רבי יצחק מועלם שליט"א:
לדעתי, בעניני תפילה – מה שאדם מרגיש השתפכות זה העיקר.
ודאי שאדם צריך להחזיק במנהג אבותיו, ואין ספק שמשמים גלגלו להביאך לנוסח שאבותיך נהגו, ולכן יש להנהיג את ילדיך לנוסח אחיד במשך השנה. ואם בימים נוראים אתה הולך להתפלל עם בלדי כמנהג אבותיך, גם ילדיך ינהגו כך. והעיקר לעורר בליבם את ההשתפכות לה'.
*
שאלה:
אני לומד ב'מכינה לישיבה' אשכנזית, שכמובן מתפללים בנוסח אשכנז, ובתפילת מנחה אומרים "אנא ה' אלקינו ואלקי אבותינו״ (תחנון) וכן "עלינו לשבח" – האם גם אני צריך לומר כמותם?
תשובת הגאון רבי חיים צדוק שליט"א:
הלל אומר במשנה, "אל תפרוש מן הציבור". לא יפה שכולם יאמרו תחנון והוא לא. וכן לגבי עלינו לשבח. ולכן, או שיאמר עמהם או שרק יעמוד בזמן שכולם עומדים וישב כשכולם יושבים, ובזמן הזה יכול לומר מזמורי תהילים וכו' – וכל זה בתנאי שלא ניכר שהוא שונה מהם. אמנם "עלינו לשבח" זהו שבח נורא וחשוב, ואין "איסור" לאומרו יחד איתם אע"פ שאין מנהגנו לאומרו. ולגבי הוידוי – רק אם התפילה הסתיימה סמוך לשקיעה ממש יש בעיה לאומרו, אך אם זה לא סמוך ממש יכול לאומרו עמהם.
*
שאלה:
האם למנהגנו מותר לשתות או לאכול בין מנחה לערבית?
תשובת הגאון רבי חיים צדוק שליט"א:
אין בעיה לאכול אחרי מנחה, יש בעיה לאכול סמוך לערבית – שמא ייטרד בסעודה ולא יתפלל חלילה. אך אם זה יותר מחצי שעה לפני זמן ערבית – מותר. וכן אם אוכלים יחד בין מנחה לערבית ואין חשש שישכח – מותר, וכן אם יש לו זמן קבוע לערבית או ששם לו שומר שיזכירו – מותר.
*
שאלה:
במידה ואנו יושבים כמה חברים לאכול יחדיו, האם צפייה בשיעור תורה יכול להיחשב לנו כדברי תורה שנאמרו על השולחן?
תשובת הגאון רבי איתמר נגר שליט"א:
לענ"ד נחשב כדברי תורה על השולחן.
*
שאלה:
אדם שאכל ביצה מהחמין הבשרי (רק את הביצה), צריך להרחיק 6 שעות לאכילת חלבי?
תשובת הגאון רבי ארז רמתי שליט"א:
ביצה מהחמין חשובה כתבשיל של בשר, ולכן יש להמתין 6 שעות כמו מי ששתה מרק.
*
שאלה:
שמעתי לאחרונה כי ת"ח גדול פוסל את ה'גוויל' הקיים כיום באופן נחרץ (הרב הנ"ל עוסק רבות בתחום הסת"ם, חיבר סט ספרים ובעל מכון מוכר להסמכת מקצועות הסת"ם, כך שאני מתייחס ברצינות לדבריו).
מה דעת הרבנים בענין?
תשובת הגאון רבי ארז רמתי שליט"א:
מו"ח הגר"ע בסיס זצ"ל בדק את ה'גויל' אצל משה צארום, ואמר שהוא בסדר. כמו כן הגר"פ קורח שליט"א אמר שה'גויל' בסדר.
*
שאלה:
האם סעודת פדיון הבן נחשבת 'סעודת מצוה'?
תשובת הגאון רבי חיים צדוק שליט"א:
כן. יש אומרים שמעלת סעודה זו גדולה ששקולה כאילו התענה פ"ד יום, ולמדו זאת מזה שכתוב "ולקחת את כסף הפדיום" – פ"ד יום.
*
שאלה:
אדם לוה מפלוני סכום כסף במטבע חוץ. כשהגיע זמן הפירעון שער אותו מטבע עלה. האם הלווה צריך להחזיר את אותו סכום, או להפחית את העלייה מחשש ריבית? והאם גם אם ממיר את הכסף לשקלים הוא הדין?
תשובת הגאון רבי אוריאל חוברה שליט"א:
יחזיר באותו מטבע שלווה. ואם יחזיר בשקל לפי התעריף של היום – נחשב ריבית.
*
שאלה:
אם אני קונה לחבר שוקולד שעולה 5.5 שקלים, והחבר מחזיר לי 6 שקלים או 5 – יש בעיה של ריבית?
תשובת הגאון רבי חיים צדוק שליט"א:
אפשר אם התוספת תהיה במתנה – לדעת השו"ע להביא את התוספת בנפרד מהתשלום, ולדעת הרמב"ם אפשר גם שיהיה ביחד ויגיד שהתוספת במתנה.
