ביום שני האחרון, ליוו רבים וטובים את הרב הצדיק מארי רפאל גרשי זצ"ל, למנוחת עולמים בעיר אלעד.
מארי רפאל זצ"ל, משרידי דור דעה, נולד בי"ט אלול ה'תשי"א לאביו מארי חיים גרשי זצ"ל – שהיה 'גדול הדור' בשתיקה וכאשר יסופר – ולאמו מרת יונה ע"ה בעיר פרדס חנה.
בימים ההם, לא היה שם כי אם חינוך ממ"ד פשרני. המנוח זצ"ל שינס מותניו ואזר כגבר חלציו, וגלה למקום תורה – הלא היא 'קרית צאנז' בנתניה, שם עלה ונתעלה בלימוד התורה ובדרכי החסידות, והתדבק והתקרב מאד לכ"ק אדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג זי"ע, שחיבבו מאד. גם את אחיו הרב יהודה שיבלחט"א לקח עמו ל'קרית צאנז', ואת אחיותיו רשם לסמינר 'אור החיים' בבני ברק, וכך התחנכו כולם בדרך ישראל סבא.
לא קלה היתה עבורו החלטה זו. הוא היה מתאר ומספר את הגעגועים לביתו ולהוריו שנותרו לבדם בפרס חנה, ואת הלעג והכינויים שהיה סופג מ'חבריו' כשהיה מגיע לביקורים – אך הוא חיזק עצמו כנגדם ותשב באיתן קשתו, ולא בוש מפני המלעיגים עליו, על לבושו ועל פאותיו.
בהגיעו לפרקו, דובר בו נכבדות להשתדך עם רעיתו שעבדה כגננת בקרית צאנז (במשך 41 שנה!), וההורים משני הצדדים הכירו עוד מהיותם בתימן (בחמיר). הם נפגשו, ולמרות שכמעט ולא החליפו מילה ביניהם מביישנותם ושתקנותם – נסגר השידוך, והקימו בית לתפארת.
לאחר נישואיו המשיך את חוק לימודיו בכולל של 'קרית צאנז', ולאחר כמה שנים שהוזקק לעשות גם לביתו היה יושב במשך חצי יום (בלבד) לכתוב סת"ם, בדקדוק ובהידור. עד סוף ימיו היה מתבטל ביטול גמור כחסיד בפני רבו לאדמו"ר מצאנז שליט"א, ומגיש לו קוויטלא'ך, למרות שלמדו יחד בישיבה והיותם בני אותו גיל.
כאמור, על אביו מארי חיים זצ"ל מעידים שהיה שתקן גדול – עד כדי כך שפעם אחת השתתף באירוע ולאחר שיצא שאלו הנוכחים מי הוא ה'חרש-אילם' הלזה… וגם בנו המנוח זצ"ל הלך בדרכיו ואחז בפלך השתיקה, והתנזר לא רק מדיבורים אסורים אלא גם מדיבורים מיותרים שאין בהם טעם ותועלת. מעולם לא דיבר בשעת התפילה(!), חסם פיו גם כשביזו וביישו אותו, ונזהר מאד והזהיר גם אחרים מלשון הרע.
כל חייו היו קודש לה', לעבודתו ולתורתו. בזמנים קשים ובשעות מתאגרות, גילה תעצומות נפש אדירות של קרבת ה' ואהבתו. איש ספר היה, כפשוטו, ובכל עת מצוא ישב עם ספר ולמד – כהרגלו בקודש עוד מימי בחרותו ב'קרית צאנז', היה משכים קום לפנות בוקר, טובל במקוה ולומד עד שעת התפלה.
אגב, הוא זה שהקים את מנין ה'נץ' הספרדי המפורסם והמיתולוגי ב'קרית צאנז', שפועל מאז ועד היום, ומסר נפשו על כך. היה קם בשעת מוקדמת מאד, ודופק על חלונות בתיהם של התושבים להעירם משנתם. גם את בניו היה לוקח עמו לתפילה, ואת ספר התורה שקוראים בו כתב בעצמו. בענין זה היה רגיל לספר על המשגיח הגרא"א דסלר זצ"ל בעל ה'מכתב מאליהו', שבערוב ימיו החל לקום ב'נץ', וכששאלוהו לפשר הדבר שהרי התפילה בישיבה מתקיימת בשעה מאוחרת יותר, השיב ואמר כי מתיירא הוא שכאשר יבוא לפני בית דין של מעלה ייתפס בקלקלתו שעבר על הסעיף הראשון בשלחן ערוך: "שיהא הוא מעורר השחר"…
לעת זקנתו, עבר להתגורר בסמוך לילדיו בעיר אלעד. בתקופה האחרונה הלך ונחלש, אך המשיך בשגרת יומו ולימודיו. בליל שני עלה על יצועו, כרגיל וללא סימנים מדאיגים, ובבוקרו של יום, י"ב בשבט, נודע כי השיב את נשמתו ליוצרה במיתת נשיקה, והוא בן ע"ב שנים בפטירתו.
הלוויתו יצאה מביתו שברח' הרי"ף 8 באלעד, דרך בית הכנסת 'כנסת שלום' לבית החיים בעיר.
יושבים שבעה בביתו, עד יום ראשון י"ח בשבט הבעל"ט.
הותיר אחריו זרע קדש ברך ה', דורות ישרים מבורכים, כולם עוסקים בתורה ובמצוות:
חתנו הרב מנחם גורי – מג"ש בשיכון ה' ב"ב, חתנו הרב חגי מחפוד – אב"י במודיעין עילית, חתנו הרב אביחי ג'רפי – אב"י בבני ברק, בנו הרב אבישלום – אב"י באלעד, בנו הרב דוד – אב"י בבני ברק, בנו ר' משה – אב"י באלעד, בנו ר' שלמה – אב"י באלעד, חתנו ר' עוז עוזרי – אב"י בפתח תקוה, נכדים ונינים.
תנצב"ה.
בברית לניניו – לפני כחודש וחצי (א' טבת התשפ"ד) | באדיבות המצלם
בחתונת נכדתו לפני כשנתיים (ד' כסלו התשפ"ב) | באדיבות המשפחה
דברי הספד ופרידה / חתנו הרה"ג רבי חגי מחפוד שליט"א
