בין ריבוי המנהגים העתיקים והייחודיים ליהודי תימן בחג הפסח, אנו מוצאים אזכור מנהג מעניין של עלייה לקברי צדיקים, או יותר נכון – לקבר צדיק, הלא הוא קברו המקודש של רבנו שלום שבזי זיע"א.
מנהג זה מוזכר בדרך אגב בדברים שכתב שליח אירופאי שהגיע לתימן בשנת תר"ע, יום־טוב צמח שמו. בדבריו המובאים בספר 'מתימן לציון' שנדפס בתל־אביב בשנת תרח"ץ (עמ' 166, ושם נכתב יעקב צמח), אנו מוצאים את הציטוט הבא:
התימנים הקדושים מושכים אליהם את קהל המבקרים. המפורסם בין הקדושים האלה הוא מארי סאלם אלשבזי […] במשך כל השנה, ובפרט בפסח, מתאספים שם יהודים לרבבות מכל קצוי תימן יחד עם נשיהם וילדיהם, כדי להתפלל על יד קברו. טובלים במקוה, ונודרים נדרים. החולים מבריאים בן־רגע, החלשים שבים לאיתנם. חוזרים הביתה באומץ לב דרך הנתיבות הזקופות מעל ההרים מתעז למדבר בצפון ובמזרח, מהלך עשרים עד שלושים יום. ומי ששב הביתה ומרגיש עצמו חולה כמקדם, מטיל את האשמה בעצמו וחושב שלא זכה לחסדו של שבזי.
כמובן, כידוע לא נהגו יהודי תימן לפקוד את קברי הצדיקים מלבד יחידי סגולה, והידועים שבהם הגאונים הקדושים רבנו שלום שבזי ורבנו שלום פנחס הכהן זיע"א.
מכל מקום, למדים אנו על הנהגת רבים, שהיו פוקדים את ציונו של רבנו שלום שבזי בפרט בחג הפסח.
נוסיף ונאמר שמעניין לחקור אחר שורש ויסוד הנהגתם זו, האם יש לה טעם מיוחד או שמא בימים אלו היו היהודים פנויים יותר מטרדות המחיה והכלכלה. ואמנם היה מקום לומר שדברי השליח הנ"ל אינם מוסמכים, ויתכן שהמדובר הוא בימים שלפני חג הפסח אלא שהוא לא דקדק בדבריו, כי הרי בחול־המועד אין עולים לקברים. אמנם הפוסקים כתבו שאין חשש לעלות בחול המועד לקברי צדיקים, ומי לנו גדול וצדיק כרבנו אבא שלום זיע"א אשר ציונו הקדוש שימש מקום תפילה ותחינה לאלפי יהודים שנדדו בדרכים לבוא ולהישען על צדקותו וחסידותו, וזכו לישועה ומזור ככל אשר שאלה נפשם.
