שאלה מצויה בספרי הפוסקים היא בעניין השוכח לספור את ספירת העומר יום אחד, אך הוא שליח ציבור קבוע להוציא את הרבים – כגון רב הקהילה, האם יכול להמשיך ולספור בברכה מפני כבוד התורה או שכבר אינו יכול להוציא את הרבים ידי חובה.
רבים מהפוסקים האחרונים דנו בשאלה זו בהרחבה, הלוא המה בספרת"ם. כאן נציין שאריכות דברים בסוגיה זו מובאת בשו"ת דודאי אשר (חלק ו סימן ה), ובסוף הסימן מובאת דעתו של הגאון האדיר רבי שמעון בעדני זצ"ל, המזכיר בתוך דבריו את מנהג תימן ומעלה ממנו ארוכה לספק המדובר.
הרב המחבר כותב שהציג את הדברים בפני הגאון זצ"ל, "ואמר לי שלדעתו, אם אכן יכוון להוציא אדם אחד מהקהל שלא בירך והוא יברך בעבורו, מותר. ועוד אמר, דבעדת יוצאי תימן שהמנהג הוא שהשליח ציבור מברך לבד וכל הקהל רק סופרים ללא ברכה – רשאי לברך אף לכתחילה, בהצטרף כל הסברות הנזכרות לעיל".
כלומר, לפי המנהג ששליח הציבור מוציא את כל הקהל בברכתו, והם אינם מברכים – הרי שמי ששכח לספור יום אחד ומשמש כשליח ציבור קבוע יכול להמשיך ולספור בברכה, שכן ודאי עדיף ממי שמוציא אדם אחד בלבד שלא בירך.
ובעיקר המנהג, ראו עוד באריכות בשו"ת בית מתתיהו (חלק ו סימן מב) המרחיב על אודות המנהג ששליח הציבור מברך את ברכת ספירת העומר ומוציא את כולם בברכה, וכל אחד סופר לעצמו, ובתוך דבריו ציין לעדותו של הגר"ש בעדני הנ"ל.
תוספת טעם ושבח למנהג זה כתב בספר פאר התורה (עמ' 700), שבכך שרק שליח הציבור מברך יש תועלת שלא תיגרם ברכה לבטלה לאנשים שבאים לבית הכנסת רק בשבת או ביארצייט, ויכולים לברך עם הציבור למרות העובדה שלא ספרו בימים הקודמים. אך כעת, שהמנהג הוא שכל הציבור אינם מברכים, כך גם הם לא יעברו על ברכה לבטלה, וגם מי שיודע את ההלכה, שאם הפסיד יום מהספירה לא יברך – יוכל לספור עם הציבור ולא יתבייש בראותו שכולם מברכים מלבדו.
