מתי עמד רבה של בני ברק והתרים ממון עבור כולל אברכים? | הצוואה שציטט בפני תלמידי חכמים | האם רב הוא שופט או שוטר | ומה היתה הנהגתו של רבו הגדול בשתייה מכוס הקידוש
מי שהכיר את רבה הדגול של בני ברק, מרן הגאון רבי שלמה קורח זצ"ל, ידע שעם כל ידיעתו בעניינים נשגבים – לא הרבה הרב לעסוק בתחומים אלו, אלא עודד את צעירי הצאן לשקוד בעמקה של תורה והלכה. כיון שכן, נבין עד כמה המעשה המרתק שלהלן מעיד על יציאתו מגדרו, וכמה הייתה חשובה בעיניו המטרה המקודשת והנעלית של החזקת אברכים בני תורה.
וכך היה המעשה:
בחול המועד פסח תשס"ב, נערך כנס גדול בפתח תקווה לזכרו של הגאון רבי יוסף צובירי זצ"ל, עבור כולל אברכים תלמידי חכמים. המארגנים באו אל הגר"ש קורח זצ"ל וביקשו שינאם בכנס, ויהיה הדבר תועלת לחיזוק אברכים תלמידי חכמים. כמובן שהסכים לכך.
הוסיפו המארגנים ושאלוהו, "מה לעשות כדי להחזיק את הכולל"?
נהג בהם הרב בעין טובה, והביא להם את ספרו של אבי זקנו – "משכיל דורש" שאותו הדפיס בצעירותו, כדי שידפיסו את הספר מחדש ואת כל הרווחים יקחו עבור הכולל.
עוד יעץ להם: "יש לי מים מהמעיין הנמצא אצל קברו של המקובל הגאון אבא שלום שבזי זצ"ל, מים שקיבלתי מאיש נאמן ששאב בעצמו מים מהמעיין והביא לי. תמכרו את המים הללו, ובכסף זה תוכלו להחזיק את הכולל"!
ואכן, כך היה. חילקו את המים לבקבוקונים קטנים קודם החג, ובחול המועד – כאשר נערך הכנס, הגיע הרב זצ"ל ודיבר בשבחו של הגר"י צובירי זצ"ל, ואחר כך פתח בעצמו במגבית עבור הכולל. הוא נטל כמה בקבוקי מים קטנים, הסביר על סגולתם המיוחדת וסיפר שבהיותו נער בתימן הלך אף הוא לקברו של רבנו שלום שבזי. עוד הסביר הרב שאין לשתות מים אלו אלא להחזיק בהם כסגולה, או למרוח מהם על מקום חולי וכדומה, ואז הכריז בפומבי: "מי רוצה לזכות במים סגוליים אלו, ויזכה שכספו ילך לכולל אברכים"?!
כל כך הייתה חשובה בעיניו זכות זו, החזקת תורה ולומדיה, עד שתרם להם את המים הקדושים הללו ואף עמד והכריז על כך ברבים.
*
מעשה נפלא זה נכתב בהקדמת הספר החדש, "חיי שלמה" על מסכתות הש"ס, שחיבר הגר"ש קורח זצ"ל ולאחרונה נדפס חלקו הראשון על מסכתות ברכות, שבת ועירובין. בתחילת הספר מופיע מבוא נרחב מאת תלמידו, הרה"ג רבי יהונתן אדמוני שליט"א, ושם (עמ' לו) העלה סיפור זה לצד עובדות והנהגות שונות השזורות בדרכי חייו והליכותיו של הרב זצ"ל.
כך מסופר שם על רבותיו הגדולים שעיצבו את דמותו, והם זקנו הגאון רבי עמרם קורח, ראש ישיבת "מקור חיים" הגאון רבי ברוך יצחק לוין וראש ישיבת לייקווד הגאון רבי אהרן קוטלר, זכר צדיקים לברכה.
דרכי הנהגתו של הגר"ש קורח מתוארות בידי תלמידו הקרוב בעובדות ובאמרות המשרטטות את דמות דיוקנו הייחודית, ומסבירות את פעולותיו במקרים שונים שבאו לפתחו.
על אופן הדרכת תלמידי חכמים הנושאים בעול הציבור, מספר הרב אדמוני, היה הגר"ש זצ"ל מראה בהתפעלות לתלמידי חכמים את צוואת רבנו מהרי"ץ לבניו ומצביע על לשונו: "צריך שתדעו כי ישובה תלוי בנמיכת רוחכם לפני קהל ה'. ותעשו עצמכם כאסקופה הנדרסת. ותחשבו הקהילה לאדונים ואתם עבדים להם. ואפילו קטן שבציבור לפי מחשבתכם, דעו שהוא אדון לכם".
ועוד היה מדריך רבני קהילות, בפרט את הצעירים שבהם, בנועם ובתקיפות יחד: "זכור"! היה אומר, "אתה צריך את הציבור, אבל הציבור אינו צריך לך. תמיד יימצאו מחליפים לך. לכן דע את מקומך, ולא תשגה בהחלטותיך הפזיזות, שאז תמצא את עצמך בחוץ וגם ללא משכורת"…
"רב הוא שופט ולא שוטר", היה אומר, ומנחה שאין לרב להתערב במחלוקת ולהפריד בין הניצים, אלא כאשר באים אליו – יביע את דעתו בעניין ותו לא.
*
נוסיף כאן פנינה נאה שמצאנו בתוך הספר, השייכת לנדון ידוע בהלכה על אופן השתייה מכוס הקידוש, האם המקדש שותה מהכוס ומעבירה לסועדים או שקודם מוזג להם, וכל כיוצא בזה.
הנהגתו של הגאון זצ"ל שונה היתה ממנהג העולם המקובל. ומה טעם הדבר?
בספר החדש אנו מוצאים שעמד הרב זצ"ל על מנהג העולם, וציין שמנהגו עצמו הוא כמעשה רב של רבו הגדול, הגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל ראש ישיבת לייקווד. דבריו באים במסכת ברכות (דף נב ע"א), וכך הוא כותב:
וכשלמדתי אצל מ"ו הגר"א קוטלר זצ"ל, נהג לא לשתות מכוס עצמו אלא היה מוזג לכוסות קטנים. ואיני יודע מה טעמו, שהרי עשה כן אחר גמר כל ברכות הקידוש. ונראה משום אסטניסות, שלא ישתה אחד אחר השני מאותו כוס, ומענוותנותו כי רבה שתלמידיו לא ישתו אחריו. והמנהג שכל אחד שותה אחד אחר השני. ואני נוהג כמ"ו.
תגובה אחת
האם משמע שלא שתה בכלל? כנראה שמזג להם והוא בעצמו שתה ממה שנשאר(?)