הגאון הגדול רבי דוד צדוק הלוי זצ"ל נולד בה' באדר תרמ"ד בעיר אלהגר שבחידאן אלשאם, בצפון תימן. בגיל עשרים כבר התפרסם כרב ומורה צדק בעירו, והרביץ תורה והוראה לרבים. בגיל ארבעים הקדיש את עצמו ללימוד התורה ותורת הסוד, בלא לעסוק במלאכה כלל. מתוקף כהונתו כרב מחוז חידאן היו משחרים לפתחו יהודים רבים מכל רחבי צפון תימן, והוא שימש מורה דרך לרבים, והסמיך שוחטים ובודקים שלא על מנת לקבל פרס. לאחר פטירת הגאון רבי יעבץ זצ"ל אב"ד צעדה, היה הוא המוציא והמביא לכלל יהודי צפון תימן.
רבינו עסק רבות בתורת הסוד, והיה ידוע כמי שדורש שעות רבות מכתבי האר"י ז"ל בעל פה, ומפרש את דבריו. כמעט את כל כתבי הזוהר הקדוש ידע בעל פה, וכן שלט היטב במשנת חסידים ושאר חיבורי רבותינו המקובלים, ככתבם וכלשונם. כפי שהעיד תלמידו, הגאון רבי עובדיה יעבץ זצ"ל (יהודי צעדה וסביבותיה מעמ' טו), סיפר לו רבינו שפעם הראוהו בחלום את רבי שמעון בר יוחאי מאחוריו, ומאז נפתח לבו בקריאת מאמרי הזוהר הקדוש בעל פה. באחת הפעמים נסע לצנעא ושהה במשך כשבועיים במעונו של הראב"ד הגאון רבי יחיא יצחק הלוי זצ"ל, וכל זאת למען דעת צדקות ה' ועסקם בתורת הסוד.
בשנת תש"ד היה בין הראשונים שהחלו בעליה לארץ הקדש, יחד עם רבים מצאן מרעיתו. במשך כשנתיים נדדו בארץ תימן, כשתלאות רבות פקדו אותם בדרך, עד שהגיעו למחנה העליה חאשד שעל יד העיר עדן שבדרומה. גם במחנה שהו קרוב לשנתים ימים, עד שבשנת ה'תש"ט זכה רבינו להגיע לארץ ישראל בשלום.
תיאור נדודיו מחידאן לעדן, הובא באריכות מפי כתבוֹ בספר תימן ומחנה גאולה עמ' קמה ואילך. כפי שתיאר במכתב נוסף (מן המיצר עמ' רלב), יהודי חידאן אשאם רחוקים יותר מכל הנודדים מהלך שני חדשים, והם אף המתינו זמן רב בעדן עד העליה לארץ ישראל. עשרות מהם נפטרו מן הרעב, ובספר למען יהודי תימן עמ' תמ"ד נדפסה קינה על אחד מיהודי המחנה שנרצח, ובה ביקש שוב לסייעם ולהעלותם ארצה.
לאחר שבסופו של דבר הגיע לארץ ישראל, הכירו רבני הארץ בגדלותו, והוא התמנה כרבה של קרית עקרון. שם המשיך בהרבצת התורה לרבים, עד שנתבקש לבית עולמו בי' בסיון תשכ"ו. אחריו כיהן בתפקיד זה תלמידו הגר"ע יעבץ זצ"ל, ואחר פטירתו זכה נינו של רבינו, הגאון רבי יוסף בן דוד שליט"א, לשבת על כסא הרבנות בעיר ולמלא את מקומו של זקנו הדגול.
