חבר מועצת חכמי התורה, מרן הגאב"ד רבינו הגאון רבי שלמה מחפוד שליט"א התבטא הערב (א) בשיחה מיוחדת לאבי מימרן ברדיו 'קול חי', אודות הגזירות הנוראות שמרחפות על עולם התורה, בצל פסיקת בג"ץ לגיוס בני הישיבות: "הם יכולים לגזור גזירות, ועם ישראל כבר מלומד בגזירות ומלומד גם בניסים. לא איכפת להם שתישרף המדינה, הם רוצים את המשטר. הקנאה בוערת בקרבם, ואין גבול לקנאה הזאת. לא מעניין אותם לא חטופים, לא צבא, לא בחורי ישיבות, שום דבר – מעניין אותם השלטון, וזהו".
> האזינו לדבריו המלאים:
> התמליל המלא:
למה לא יוצאים לעצרת מחאה וזעקה, כל הציבור – לא חלק, כולם – חסידים, ליטאים, ספרדים ותימנים, כל היהודים, כולם יוצאים – מיליון איש לרחוב, וזועקים על הדבר הזה?
מרן שליט"א: הגזירות האלה הם לא חדשות, בכל דור ודור יש את הגזירות האלה, החל מפרעה והלאה הלאה -יוונים, המן, כולם רצו ממש לכרות את עם ישראל ותורתם. הם לא יודעים, לא מבינים שהתורה היא החמצן לכלל ישראל, אי אפשר לחיות בלי תורה, "אין עם ישראל עם אלא בתורתו" – אומר רב סעדיה גאון, והיות והתורה היא החמצן שלנו לכן בכל הדורות כולם, לא יכלו אומות העולם לנתק את עם ישראל מהתורה – אנשים נשרפו, אנשים נהרגו על התורה, ומשכך הם לא יכולים לעשות שום דבר, הם יכולים לגזור גזירות, ועם ישראל כבר מלומד בגזירות ומלומד גם בניסים. כבר בהקמת המדינה, בשנת תש"ח, כבר אז גזרו על הדבר הזה ויצאו כל גדולי ישראל בדעת תורה.
אצטט לכם כמה מכתבים מאז – שמעתם על הרב פרנק שהיה רבה של ירושלים? – הוא כותב כך, ואני מצטט: "בזאת אני פונה לראשי המפקדה להודיע דעת תורה המסורה לנו מסיני, שעבורה באנו באש ובמים ואנו קיימים, לא לשלוח יד בבני הישיבות וכל אלה אשר תורתם אומנותם. לכן הבו גודל לאלקינו ותנו כבוד לתורה". זה הרב פרנק כותב. [1]
הרב [יעקב משה] חרל"פ, ראש ישיבת מרכז הרב, כותב כך: "ובעבור זה הנני מוצא חובה קדושה בנפשי להודיע לכל אלו התלמידי חכמים חובשי הישיבות הקדושות המקדישים עצמם לתורה ועבודת השם, שהם הפלוגה של חיל השם כדברי הרמב"ם סוף הלכות שמיטה ויובל. החובה מוטלת עליהם להמשיך את לימודם ולא יתבטלו מן התורה אף למלחמת מצוה זו. [2] ולזאת דעתנו דעת תורה, שכל בן ישיבה ידע את תפקידו הנאמן להיות מחיל־השם ואין עליו שום חובה להתייצב, להיפקד ולהירשם לשום עבודה של פלוגה אחרת". זה כותב ראש ישיבת מרכז הרב. [3]
וכן הרב מלצר, ראש ישיבת עץ חיים, כותב בשנת תש"ח: "מודיע אני בזה גלוי לכל אלה התלמידי־חכמים חובשי ותופשי בית המדרש, בחורים ואברכים בני הישיבות שעל־פי תורתנו הקדושה הצלתנו מהמצב הנורא אשר אנו נמצאים בו השם ירחם, היא רק בזכות תורתנו הקדושה, וכל זמן שקולו של יעקב מצפצף בבתי כנסיות ובבתי מדרשות אין ידי עשו שולטות בו, וכבר מופסק גם כן שרבנן אינן צריכין נטירותא. לזאת יצא מאתנו דעתנו דעת תורה בתור הלכה פסוקה שכל בן ישיבה, חובש ותופש בית המדרש, אל יתייצב, וייפקד, ויירשם, לכל דבר הקשור לשמירה ועזר לשמירה, גיוס, וכדומה. וחלילה לפקפק בזה כלל וכלל, וכל־שכן להיכנס בזה בדיונים ובויתורים וכו', ולחפש היתרים בזה, אפילו גם לשעה קלה. וחובה כפולה ומכופלת מוטלת על כל בן־ישיבה כעת להתגבר ולהתאמץ בכל היכולת בשקידת ובהתמדת לימוד התורה ביתר שאת וביתר עז". [4]
אקרא לכם מה שכותב הרב קוק, הראשי לישראל אז: "מטרתנו ברורה היא, להציל את נשמת היהדות. וברור הדבר שבשלילת הזכויות של חופש בני הישיבה מעבודת הצבא – עתידות הישיבות להיות נופלות בלא תקומה, חלילה. על כן שאלתי ובקשתי, להציל מה שהוא יקר לנו מחיים, הממשלה חייבת ללמוד להיות זהירה שלא ליגוע בנימים הנפשיים של כל דת ואמונה". [5]
זה ברור שבני התורה ובני הישיבות באשר הם, צריכים להישאר וללמוד תורה, ואף אחד לא יוריד שערה משערות ראשם. כל הדיון שמתעורר, זה לגבי אלה שאינם לומדים וגם עליהם שמענו שהרב אומר דברים נחרצים וברורים – בגלל מצבו הירוד של הצבא מבחינה רוחנית.
מרן שליט"א: צריך ללכת עד הסוף, גם בחורים שאינם לומדים – אין להם להתגייס לשום מסגרת. זו היא דעתם של גדולי הדורות בכל הזמנים – החזון איש, הרב שך, הרב עובדיה, כולם פסקו שהצבא הוא לא מקום מתאים לחרדים ולציבור שומרי המצוות. כך הם כותבים, אני לא אומר זאת מעצמי.
אקריא לכם מה הרב [משה צבי] נריה, ראש ישיבת כפר הרואה, כותב: "יהא ברור: בני הישיבות בזמנינו אינם רואים את שחרורם כזכות אלא כחובה, וגם אם אצל חלק מהם הופכת הדחייה לשחרור – לא משוחררים הם אלא משועבדים הם למשמרת־הקודש בישראל. [6] אין מגייסים אותם לצה"ל, כדרך שאין מגייסים חייל שבחיל־רגלים לחיל־האויר", ואת זה מי כותב? הרב נריה, מייסד וראש ישיבות בני עקיבא.
אנחנו צעירים, אבל הרב בודאי זוכר, איך בזמן קום המדינה היה פה ממש מימסד מסודר להעביר יהודים על דתם, בפרט אצל עולי־תימן שהגיעו עם ספרי תימן בידיהם והקפידו על קלה כבחמורה…
מרן שליט"א: אינני רוצה להאריך בדברים, וחלילה לקטרג על כלל ישראל. אבל הם לא צריכים את בני הישיבות, גם אנשי הצבא אומרים שאינם צריכים את בני הישיבות. אלא מה, בג"ץ – בזמן בן גוריון, גדולי ישראל הביעו את דעתם והוא הבין ולא גייס, ולמה? כי היה לו עוד לחלוחית של ה'חיידר' שלמד. אבל אלה, כבר יבשים לגמרי – "הַשְׁמֵן לֵב הָעָם הַזֶּה וְאָזְנָיו הַכְבֵּד וְעֵינָיו הָשַׁע, פֶּן יִרְאֶה בְעֵינָיו וּבְאָזְנָיו יִשְׁמָע וּלְבָבוֹ יָבִין וָשָׁב וְרָפָא לוֹ"[7]. לא מעניין אותם לא בני ישיבות ולא שום דבר אחר, הם רוצים רק את השלטון, והימין – זה הורס אותם, רק זה מעיק להם.
לא איכפת להם שתישרף המדינה, שתלך המדינה, שילכו עם ישראל ח"ו, הם רוצים את המשטר. ואת זה אני יכול להבין מצוין, הקנאה בוערת בקרבם, ואין גבול לקנאה הזאת, והראיה מקורח – קורח מנושאי הארון היה, מי לנו גדול מקורח, ובכל זאת הקנאה העבירה אותו על דעתו. לא מעניין אותם לא חטופים, לא צבא, לא בחורי ישיבות, שום דבר – מעניין אותם השלטון, וזהו.
אני לא רוצה להאריך ולתאר איך בזמן העלייה היו משחיתים אותנו בשיטתיות, בקיבוצים, ואני הייתי אחד מהם. חבל!…
השאלה היא איך שומרים ומצילים את אותם בחורים, בעיקר מבני עדות המזרח, שאינם חלילה 'חלשים' אבל אינם באים מבתים של בני תורה בצורה מוחצת וברורה, עם אידיאולוגיה חזקה, אלא באים מערי השדה, מערי הפריפריה, ההורים מסורתיים, זכו לשלוח את הילד לישיבה והוא זה שחלילה עלול להיות במכסות הראשונות של הגיוס – איך עליו צריכים לשמור?
מרן שליט"א: נכון, יסבלו מזה בעיקר בני הפריפריה, מעדות המזרח, על האשכנזים אני לא דואג. הבעיה היא אצלנו, איך הם ישמרו את זה, לכן אסור להם להתגייס!
| תודתנו להרב אלנתן אלוני הי"ו על סיועו בשיכתוב הדברים ועריכת הכתבה |
[1] את עיקרי הדברים מתוך הכרוז המדובר, הביא גם רבי אליעזר יהודה ולדינברג בשו"ת 'ציץ אליעזר' (חלק י"ח, סימן ס"ג אות ט'): "ויודע היה לעמוד בקשרי המלחמה גם כשהיתה לו מפנים ומאחור, ולהפורקים עול תורה ביודעים ובלא יודעים הוא מורה ומודיע להם דעת תורה המסורה לנו מסיני ושבעבורה באנו באש ובמים בכל הדורות, כי מצווים ועומדים אנו 'לא לשלוח יד בבני הישיבות ולשעבדם לצבא המלחמה ואימונים או שאר עבודות, וידעו נאמנה שכל מי שמסר נפשו וחייו לשקידת התורה הנהו איש צבא מלגיונו של מלכו של עולם להגנת עמנו וארצנו, וכל אלו העומדים במערכת הקרב על האויב מוגנים בזכות לומדי התורה' (מתוך כרוזו ממכתב פנייתו למפקד ההגנה בשנת תש"ח)".
[2] במכתב המקורי מופיע כאן קטע נוסף: "ועל־ידי זה אנו בטוחים וגם אנו יכולים להבטיח כי הצלחת חיילינו תהיה למעלה מדרך הטבע ויקויים בהם 'ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדופו'".
[3] כרוז מתוך עיתון 'היומן', 5 במאי 1948 (צוטט בקונטרס 'תורתו אומנותו' – הרב שלמה בניזרי).
[4] כרוז מיום כ"ד בניסן ה'תש"ח (בעיצומה של מלחמת העצמאות); ראה צילומו באתר בית המכירות DYNASTY.
[5] נעתיק כאן את הקטע המדובר ככתבו וכלשונו מתוך אגרות הראי"ה (חלק ג', דף פ"ח אגרת תת"י): "מטרתנו ברורה היא לנו ואחת היא: להציל את נשמת היהדות בממלכה זו, התלויה בנימין רבים בקיומן של הישיבות האחדות. וברור הדבר שבשלילותן של הזכויות של חופש בני הישיבה מעבודת הצבא כעת מטות הן הישיבות, אשר בעמל רב ובמסירות נפש נוסדו, להיות נופלות בלא תקומה חלילה. על כן זאת היא שאלתי ודרישתי מאת הדרת כבודו, יכיר נא את האחריות הגדולה שבמשרתו הרב, וידע שכעת הגיע השעה שיעשה את הצעד הנכון להציל מה שהוא יקר לנו מחיים וכו'. הממשלה חייבת היא להיות זהירה שלא לנגוע בנימין הנפשיים של כל דת ואמונה, ואנחנו לפי הכרתנו הדתית, חורבנן של הישיבות שיהיה נצמח מלקיחת מבחר בניהן לעבודת הצבא, הוא לנו חורבן דתי איום ונורא". וראה עוד שם באורך.
[6] במאמרו שבקונטרס 'בני הישיבות וגיוסם' (עמוד 13) הוסיף כאן הרב נריה: "כל זמן שהם ממשיכים בלימודם, בגיוסם לתורה" – אין מגייסים אותם וכו'.
[7] ישעיהו ו, י.
