| חיים טריקי |
בני ק"ק מעדת תימן שבשכונת פרדס כץ בבני ברק, התבשרו בכאב על הסתלקותו של אחד מבני החבורה, יתיב וגריס באורייתא ולא מחזיק טיבותיה לנפשיה, עמד כל חייו לשמר בקנאות את מסורת יהדות תימן המפוארה, והעמיד דור ישרים יבורך רבי משה קהתי ז"ל, אשר השיב את נשמתו זכה לבוראו זקן ושבע ימים והוא בן צ"ו שנים בפטירתו.
נולד בצנעא שבתימן בשנת תרפ"ו, גדל וחונך על ברכי רבנן. משחר נעוריו התמיד בשיטת הלימוד היסודית והעיונית כמסורת יהדות תימן המפוארה עליה שימר באדיקות עד ליומו האחרון, ובדרך זו חינך את כל זרעו אחריו.
עוד בהיותו צעיר לימים, למד ביסודיות את כ"ד ספרי התנ"ך לצד לימוד משנה וגמרא בעיון, ובסדר לימוד זה שרשי וערכי, דבק בחשק ובהתלהבות כל ימי חייו.
תמיד סיפר בערגה על הלימוד העיוני בבהירות ובצלילות הדעת שהיה בתימן, ועל שיטת הלימוד שנצרבה עמוק בתודעתם. לימוד ייסודי בדקדוק ובהגייה הנכונה כבר בגיל הרך של כל מקצועות התורה, תוך שינון וחזרה בנגינה ובנעימה את הפרק או הסוגיה אותה למדו.
בהיותו בן חמש עשרה שנה, עלה לארץ הקודש במסגרת עליית בני הנוער, וחירף את נפשו בכדי לברוח ממעברות העולים בהם שוכנו ושהו באוהלים תחת השמש הקופחת בקיץ, ובחורף סוער. התנאים הקשים הללו לא החלישו את רוחם היוקדת באהבת ה' ותורתו, בהקפדה על מצוותיו קלה כבחמורה, והיה נחוש ללכת לישיבה ולהמשיך את לימודיו כפי שהיה בתימן.
כאשר שהה במחנה העולים, גזזו בערמה פעילי הציונות את אחת מפאותיו הארכות שהיו לסמל היהודי של יהדות תימן, וליבו נשבר בקרבו. אך לא נכנע לגחמותיהם המרושעים, והתעקש להישאר עם פאה אחת ועם כל בגדיו המסורתיים. באותו רגע הבין את מזימתם השפלה שנועדה להעביר נערים ובחורים יראים ותמימים על דתם, חיפש דרך להימלט מצפרני שמד רוחני, עד שהגיע לישיבה בעיר עפולה.
לא אחת סיפר כי כבר בדרכם לארץ ישראל, הם פגשו את אנשי צוות הטיסה – יהודים גלויי ראש שהזדהו כ'ארץ ישראלים', והזדעזעו עד עמקי נשמתם הכיצד יהודי יילך בגילוי ראש, לקול צחוקם המתגלגל של ה'מודרניים' שלגלגו על מלבושם והורו להם להחליף את המלבושים המסורתיים ב'בגדי ארץ ישראל'.
לאחר נישואיו, התגורר בעיר עפולה, והיה מכתת את רגליו בין ריכוזי העולים מתימן בעוד מתריע מפניהם לשמור על גחלת מסורת אבות, והזהיר את חבריו לבל יפלו ברשתם של אנשי הרשע שבמתק לשונם, ניסו בכל כוחם לשדלם לעבור על דתם.
לאחר מכן עבר להתגורר בשכונת שפירא בעיר תל אביב, ובבית המדרש לבני עדת תימן קבע את מקומו לתורה ולתפילה. עם בואו לתל אביב, דבק בכל מאודו בגאון מארי יוסף צובירי זצ"ל, רבה של יהדות תימן, ושימש אותו במשך שנים רבות.
כמו כן, זכה לקרבה מיוחדת וחביבות רבה אצל מרנן ורבנן גדולי ומאורי יהדות תימן.
עשה את תורתו קבע ומלאכתו עראי עקב חרפת רעב ששררה בצוק העיתים, אך במשך כל שהותו בבית המלאכה, לא פסק פיו מגירסא, גורס היה משניות ותהילים, זוהר ודברי תורה ששגורים היו על פיו בעמל תורתו העצום שאותו קנה מנעוריו ממש.
הקפיד לקום מדי לילה עוד טרם אשמורת הבוקר, קובע עת ללמוד תורה, מתפלל עם הנץ החמה ויוצא למלאכתו.
טרח רבות בכדי למצוא לבניו את הישיבות הטובות ביותר שהיו מעט באותם ימים, ושלח אותם לישיבת 'נווה ארץ' בבאר יעקב.
רבי משה היה כולו אש להבה בוערת באהבת ה' ובעבודתו. בתורת ה' הגה בכל עת ותפילותיו היו לשם דבר בקרב כל רואיו ומכריו.
איש אמת שלא ידע פשרות והתחכמויות, לימודו היה בשכל ישר, וקיום המצוות היה נר לרגליו בדקדוק ובשימת לב לפרטי ההלכה והמנהגים, באהבת ה' עצומה.
מדיבורו, הייתה ניכרת רוב חוכמתו בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה, והיה ניגש בפשטות ובצניעות לאברכים הצעירים ממנו בהרבה שנים, ומשתעשע עימהם בדברי תורה.
הוא העמיד את מנהגי יהדות תימן על פי ההלכה, וטרח רבות להסביר בפני הצעירים את חשיבות המסורת המחזקת את ההלכה הברורה לאורם של חכמי ופוסקי הדור.
עבודת ה' בסילודין ובהכנעה רבה, תפילותיו היו זכות וברות, מילה במילה כמונה מרגליות בנעימה ובנגינה המסורתית גם בימות החול, וכבן המתחטא לפני אביו שפך ליבו כמים בתפילותיו שבאו ממעמקי ליבו הטהור.
המנוח היה מדקדק במצוות קלה כבחמורה לקיים אותם בגילה וביראה, מתוך שמחה של מצווה, אצילות וחיוך תמידי שלא מש מעל פניו. ברכות הנהנין והודאה לבורא עולם ששם חלקו מיושבי בית המדרש. היה נזהר עד מאד משיחה בטילה בבית הכנסת, ומזהיר את ציבור המתפללים מחומרת העוון.
חביב היה על הבריות שהקדים בשלום כל אדם, ובזכות המאור פנים שהייתה לו, דבריו שהיו בטוב טעם ודעת, בשפה קולחת ובדרכי נועם, זכה לקרב יהודים רחוקים ולהחזירם אל חיק מסורת אבותם.
כל מי שבא בקרבתו, התחבב עליו עד מאוד, העריצו וכיבדו, ועודד יהודים ושלמים מבני עדת תימן לשמר מכל משמר את מנהגי העדה המיוסדים על פי ההלכה ומסורת אבות.
מעולם לא החזיק טובה לעצמו, ענוותן ושפל ברך בורח מכל זיק של שררה וגינוני כבוד, נהג ברוב טובה עם כל אדם, יושב בקרן זווית בבית המדרש על התורה ועל העבודה. נהג בכבוד וברוב טובה עם כל מי שבא עימו בדברים, וכל הליכותיו בקודש היו בדרך התורה וההוראה.
קורת רוח רבה הייתה לו לראות את בניו וכל יוצאי חלציו אברכים ובני תורה חשובים, ובראשם בנו הרה"ג יוסף קהתי שליט"א, אשר ייסד מדרשיות תורניות בכל רחבי הארץ ופועל רבות לקרב במתק לשונו את הרחוקים, וכן בנו רב הפעלים הרב יהודה קהתי, מראשי תנועת התשובה בעיר חולון.
לפני כעשרים וחמש שנה, כאשר החלו להגיע עובדים זרים להתגורר בדרום תל אביב בסביבת ביתו, ביקש לעבור למקום של תורה, והעתיק את מגוריו לעיר בני ברק.
במשך שנים רבות, קבע את מקום תפילתו ולימוד תורתו בבית המדרש לעדת תימן בשכונת פרדס כץ בבני ברק, והיה בקשר מתמיד עם הגאון רבי יעקב זכריה שליט"א, עימו קבע עת ללמוד בחברותא.
בערוב ימיו, ביקש ממנו כי כאשר יגיע שעתו להיפטר מן העולם, ידאג לערוך לו לוויה כמסורת יהדות תימן, היות ובני הדור הצעיר לא בקיאים דיו במנהגים, וזכה שאף בימי האבל והשבעה נהגו על פי כל המנהגים והחומרות שנהגו בני העדה.
הניח אחריו את זרעו לברכה, בניו, חתנו, בני בניו וכל יוצאי חלציו זרע אשר בירך ה'.
