אחד הנושאים שאמורים להיות אבן יסוד בדרכי החינוך ובהנחלת הדרך לתלמידינו ולדור העתיד, הוא, הדיון בשאלה היכן נמצאת עיקר ההשקעה שלי כמחנך האם בבנייה פנימית של נפש האדם בעבודה עצמית או ביצירת העתקה וחיקוי.
ונסביר.
כאשר נעמוד מול שאלת המהות, האם מטרתנו לייצר מצב של הפעלה אוטומטית אצל תלמידינו וחניכינו באמצעות שמירת המסגרת והטמעת כללים, או שמא רצוננו לראותם נבנים בבניין פנימי מתוך עבודה עצמית תוך השגת כלים וערכים שיסייעו ליסודות המחוללים שינוי בתהליך שילווה אותם עתה ובעצם במהלך כל ימי חייהם.
ובעצם נשאל, מה יותר חשוב למחנך לראות מולו? תלמיד "חלק" מבחינה התנהגותית, שאין לו שום בעיות משמעת אך אינו מתקדם באופן משביע רצון בלימודיו ובבניין אישיותו, או תלמיד שאמנם דורש ממנו אנרגיות במשמעת ובהתנהלות אך יחד עם זאת המחנך מצליח להקנות לו כלים בידיעת התורה ובבניין העולם הפנימי שלו, ובעצם הוא זוכה להנחיל לו דרך?!
זו שאלה מהותית שכל מחנך החש את גודל האחריות צריך לעמוד מולה.
מעבר מישיבה קטנה לישיבה גדולה – לעמוד מול עצמי!
אחד הזמנים הגדולים בחיים של בחור הוא בעת כניסתו אל ישיבה גדולה (כמובן שגם זה תלוי בסגנון הישיבה אליה הוא נכנס, אך באופן כללי יש כאן שלב משמעותי). ומדוע?
כי לפתע הבחור עומד באתגר עצמי בהכנת סוגיה, הוא בודק את הבנתו שלו ואת כישוריו, מנהל חיים חברתיים ללא הכוונות מפורטות, מקבל עצמאות, נמצא רחוק מהבית, צריך להתמודד עם תנאי פנימייה ועוד. אלו דברים שכאשר יצליח בהם, ייצרו אצלו סיפוק, ובנין פנימי אמיתי.
כל התחומים הנ"ל, מניסיון לא קטן עם בחורים, מצריכים הכנה משמעותית, ולא רק בהסברת המצב ובנרמול הדברים, דהיינו, שיבין שמה שהוא חווה ועובר הרי זה תקין ונורמלי לחלוטין, וצריך לומר זאת כי יש רבים שמתבלבלים ונבוכים וחשים חוסר בטחון בראשית דרכם בישיבה.
אך למתבונן הדברים רחבים יותר ואינם מתחילים מההדרכות קודם המעבר למסגרת כזו או אחרת. בעצם, צריך לבנות מהלך חינוכי מגיל צעיר, בתקופת הילדות הנערות והבחרות, באופן שהערכים יופנמו ויוטמעו כחלק ממהלך שיביא אותו להיות ה-חי הנושא את עצמו, ממקום של חיבור ורצון פנימי…כמובן אט אט ובמתון, כדי שלא נמצא את עצמנו עסוקים בגיל כל כך משמעותי זה בעיקר בהפעלה והנחיות וקצת "אילוף" .
המטרה לדעת "נשים-נזיקין"
נמחיש בדוגמא אחת מיני רבות. כיצד נגיב לבחור בישיבה גדולה שנשאל, מה המטרה שלו בחיי הישיבה? ותשובתו תהיה: "לדעת נשים נזיקין"!
לכאורה, בחור נפלא עם שאיפות רציניות.
אך כאשר נתבונן בדברים לעומק, נראה שמשהו כאן נכשל ואפילו חסר ברמת מהות.
הבחנה בסיסית של בחור צריכה להיות שהוא מגיע לישיבה גדולה בכדי לבנות את האישיות שלו, ה"אדם" וה"תלמיד חכם" שבו, בבניית יסודות עמוקים ואיתנים בנפשו למשך כל החיים.
בין היתר, אפשר לומר שיש לו גם אתגרים לימודיים כמו ידיעת סדרי "נשים נזיקין".
אבל זה לא מתחיל פה!
וזו באמת נפקא מינא משמעותית מה אנחנו, כמנחילי דרך ומשפיעים, משדרים לתלמידים שלנו.
וככל שנהיה מדויקים יותר, כך נצליח להיות "מחנכים" ולא רק "מתכנתים"!!!
בעל חי יודע הרבה לומד'ס – האמנם?
נקצין מעט לצורך ההבנה:
כיצד היינו מגיבים למציאות בה היינו רואים בעל חי ששולט בכל "נשים נזיקין" בעל-פה? איזה סוג הערכה היינו מייחסים לו?
מיותר לענות. אך בכל אופן מטרת השאלה לעורר מחשבה, האם כאשר רוצים להגדיר תכלית ומהות שאיפת חיים עושים זאת באמצעות הבעת הרצון לדעת "נשים נזיקין" גרידא, או שהסיפור של בניין של בחור בעולם הישיבה הוא מהותי ופנימי ועמוק יותר, כי הישיבה איננה אולפן לרכישת ידיעות בלבד אלא היא בית היוצר לבניין יסודות וקומת היהודי.
מטרות ושאיפות – אמצעי או מטרה?
ננסה לבחון את עצמנו, האם השאיפות של בחור וקביעת היעדים הינם מטרות בחיים או שהם אמצעי דרכו ניתן להוציא את הכשרונות הטמונים בו מן הכח אל הפועל.
וזו שאלה שכל מורה דרך אמור לשאול את עצמו – למה הוא מחנך ומה הוא מנחיל לתלמידיו?
כל אחד מאיתנו, כהורה או מחנך, גדל אצל מחנכים שונים, ובודאי יש לו זכרונות לא מעטים מהם, הן לטוב והן למוטב, לדעת מה לקרב ומה לרחק, מה לנהוג וממה להיזהר. לא מעט אני שומע מכאלה שמעלים זכרונות מהעבר ומספרים על תחושות תסכול שחוו בעקבות הנהגה לא ראויה (לדעתם) מצד מחנכם. אך לכאורה אפשר למנף את התחושה הזו לצד החיובי, למקום של למידה כיצד לנהוג בחיי היום-יום ואיך האירועים הללו חישלו אותו ובאיזה נסיון עמדתי וכו'. וכמו שלמדנו מיוסף הצדיק שקרא לבניו על שם מאורעות חייו.
לתת ציונים לכל מיני דמויות בעולמנו מהעבר או מההווה הוא דבר קל אך גם לא רציני, אנו רוצים להיות מנחילי דרך ובונים את עולמם של תלמידינו בבניין פנימי, גם אם בעולמנו שלנו לא היו כולם כאלו, בידינו הכח והיכולת – עם התבוננות נכונה – להבין שבעצם גם דברים לא טובים שקרו לנו או שעשו לנו, בסופו של דבר בנו בניין בעולמנו הפנימי, חישלו וחיזקו אותנו והעניקו לנו את הכח להמשיך הלאה עד המקום בו אנו עומדים היום.
