בפרשתנו מונח אחד היסודות הגדולים והחשובים בהנחלת ערכים לדור העתיד.
נאמר בפסוק "ועתה שני בניך הנולדים לך… עד בואי אליך מצרימה לי הם" (מח, ה).
"ומולדתך אשר הולדת אחריהם לך יהיו…" (שם ו)
רש"י: "אם תוליד עוד, לא יהיו במנין בני אלא בתוך שבטי אפרים ומנשה יהיו נכללים, ולא יהא להם שם שבטים לענין הנחלה".
יעקב אבינו מחלק בין בני יוסף הנולדים טרם בואו למצרים, לבין אלו שייוולדו אחר כך.
הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל תמה, על שום מה החילוק? למה זכו מנשה ואפרים שיעקב מרומם אותם לדרגה של שבט ומכניס אותם במניין שנים עשר השבטים? מדוע רק אותם מתוך שאר נכדיו?
והרי לכאורה איפכא מסתברא, כי הרי בני יוסף אשר נולדו בהיות יעקב אבינו במצרים, מראשית חייהם הכירו את אבי המשפחה הדגול – יעקב אבינו. להם ודאי יש שייכות מהותית וקירבה אמיתית גדולה יותר ליעקב, מאשר הנולדים קודם בואו למצרים, אשר לא ידעוהו ולא הכירוהו עד עתה?
אם כן מדוע "הנולדים לך עד בואי אליך מצרימה לי הם" בעוד ש"מולדתך אשר הולדת אחריהם לך יהיו"?
הגר"מ פיינשטיין זצ"ל משיב על כך ומניח יסודות הכרחיים בבניין החינוך. יעקב אבינו מלמדנו עד היכן מגעת חובת החינוך. חינוך טוב הוא חינוך שמלווה את האדם בכל המצבים, הזמנים והתקופות, לאורך כל ימי חייו. כי אימתי הצלחת החינוך נבחנת? דווקא בהיות החניך מחוץ למסגרת בה חוּנַך, אז נבחנים מעשיו והתנהגותו.
מבחן החינוך נמדד באופי ההתנהגות והליכות הילד בהיותו מחוץ לכותלי הבית, רחוק מעיני הוריו ומחנכיו – האם מיישם הוא את אשר חינכוהו הוריו, ומתווה דרכו בהתאם לשאיפות הטהורות שינק בבית אבא, או שמא מנחיל לעצמו דרך חיים חדשה, זרה, הסותרת את השקפות הבית בה גדל?
החינוך אותו אנו מחדירים בילדינו צריך להיות עמוק ושורשי כדי שיעמוד לאורך ימים והשפעתו תלווה את הילד בכל אתר ואתר שבו ימצא, בבית ומחוצה לו. בכל הזמנים, העיתים והתקופות במשך שנות חייו.
יוסף הצדיק מהווה הוכחה בולטת ביותר להצלחת החינוך האיכותי והטוב שהנחיל יעקב אבינו לבניו.
נער בן שבע עשרה, בהיותו בארץ ניכר, רחוק מבית הוריו, בטומאת ארץ העמים, המלאה בגילולים ועבודה זרה, ארץ מרוחקת ומנוכרת מהבית בו גדל וחונך, ובכל זאת ולמרות הכל – ממשיך ללכת בדרך שסללו הוריו.
הוא מתנסה בניסיונות קשים עד מאד, ועומד בכולם בגבורה עילאית, מקים בית של קדושה, מחנך את ילדיו בטהרה, מנחיל להם השקפות אמת של חיי קדושה וממשיך את המסורת של בית אבא.
מהיכן שאב את כוחות הנפש הבלתי-נתפסים להתעלם מהשפעת הסביבה, השכנים והחברים? מניין ינק את העוצמה להמשיך הלאה בדרך התורה, ולהנחיל בלי סטיות את הטוהר הזה בילדיו? עומק העניין טמון במה שגילו לנו חז"ל: "דמות דיוקנו של אביו עמדה מול עיניו והצילתו מן החטא".
יעקב השריש והטמיע את החינוך הטהור בנפשו של יוסף, ממנו שאב את הכוחות לעמוד בניסיון ובהתאם לכך ניהל את ארחות חייו המקודשים. וכיצד עשה זאת יעקב אבינו ע"ה, ע"י האהבה שחש כלפיו, אלא שלימד אותנו פשט בדבר ולדודות, שאהבה אין פירושה לשאת אותו בחיקו בכל זמן, אלא להיפך לנטוע בו כלים ראויים להתמודד מול כל אתגרי החיים ע"י איתור כוחות שגלומים בתוכו.
חינוך זה שנטע בו אביו, האציל יוסף על בניו – מנשה ואפרים, והנחיל להם את מסורת התורה בקדושה ובטהרה, מתוך אמון ואהבה אדירה שיש בתוכם כוחות אדירים.
כעת ניתן להבין מדוע מייחס אליו יעקב אבינו דווקא את הנולדים טרם בואו למצרים, כיון שראה בהם את פירות חינוכו שלו עצמו. תולדות יוסף אלו מגלמים את איכות החינוך שהנחיל לבניו ועל כן חש יעקב אבינו שייכות פנימית עמוקה למנשה ואפרים יותר מאשר לאלו שנולדו לאחר מכן. בהם לא ניכרה מיוחדות חינוכו, כשם שניכר בהצלחת החינוך על מנשה ואפרים, אשר לא גדלו על בירכיו, אלא על ברכי אביהם, בנו יוסף בלבד דבר שביטא כאמור את גודל ועוצם חינוכו של יוסף עצמו ע"י אביו הגדול, יעקב אבינו ע"ה.
לשבר את האוזן עד כמה יכול להשפיע ערך שנחקק בנפשו של בחור וללוות אותו במשך שנים גם כאשר הוא מנותק מסביבה ערכית ותורנית, נלמד מהעובדה הבאה.
נער מתמודד קונה בשר משחיטה פרטית
היה זה כאשר הלכתי לבקר נער באחת הפנימיות לנוער בסיכון באזור גוש דן. פגשתי שם את אב הבית שסיפר לי כך:
לפני כמה שנים היה כאן תלמיד אחד, בחור טוב, אך היו לו הרבה עליות וירידות, ומבחינה רוחנית מצבו היה לא קל עד שיום אחד נשבר ועזב את הפנימיה. אט אט ירד מן הדרך עד שלבסוף התגייס לצבא.
הצטערתי מאד כיון שאחרי הכל השקענו בו. הרגשתי תחושת החמצה המלווה באכזבה.
עברו כמה שנים, ויום אחד, ממש לאחרונה, אני שומע דפיקות בדלת. כשפתחתי הופתעתי. הבחור עמד מולי וביקש להיכנס. כמובן ששמחתי לראותו, כשהתעניינתי בשלומו סיפר לי שהוא עדיין בצבא, הספיק להתחתן ויש לו שלוש בנות. שאלתי אותו מה מעשיו בבני ברק, והוא ענה שבא לקנות עופות ובשר משחיטה פרטית של שוחט מוסמך שהוא עצמו שוחט ובודק ומפקח על כל תהליך ההכשרה.
התפלאתי מאוד מדוע אין הוא מסתפק ברכישת בשר מההכשרים הידועים והמוכרים, ובפרט שהדבר לא תאם כלל לרמתו הרוחנית, שאלתי אותו על כך בעדינות ואז סיפר שבמסגרת הצבא שירת תקופה ארוכה בעיר חברון, בשמירות וסיורים, כולל תקופת החגים, והיה רואה את המוני בית ישראל מגיעים לפקוד את קברי האבות, ואז היה ליבו מתמלא בגעגועים לימים בהם למד בפנימיה, ותוך כדי כך צפו ועלו בזכרונו יסודות שקיבל מהצוות.
יום אחד הוא וחבריו תפסו קבוצה של ערבים שניסו להבריח בשר פיגולים שיש עליו חותמת מזויפת של אחד הבד"צים. הדבר זעזע אותו ומאז החליט לא לאכול בשר אלא רק משחיטה פרטית.
אמרתי לעצמי שח אב הבית המסור, "לעולם אין להתייאש או לחשוב שההשקעה הייתה לחינם, כיון שלכל השקעה יש השפעה על הנפש ואף פעם אי אפשר לדעת היכן זה יבוא לידי ביטוי במהלך החיים".
