שוב אנו נרגשים להגיש בפני הקוראים הנכבדים פרק מיוחד – מתוך גליונות הספר 'עמודי עולם' על חכמי שרעב, שעתיד לראות אור בקרוב בע"ה ע"י מכון 'המאורות'.
נשמח לקבל הערות והארות, הוספות וחומרים מכל סוג שהוא: sm088302222@gmail.com
כמו כן, המעוניינים לתרום להוצאת הספר ברוב פאר והדר (אפשרות להנצחות) יפנו אלינו – כנ"ל.
– – –
רבי סעדיה שרעבי זצ"ל
רבי סעדיה ב"ר נתן ב"ר עואץ' זצ"ל, שכונה גם רבי סעיד והב, היה מדמויות ההוד של רבני הקהילה בתימן שכיהנו ברבנות ובהנהגה גם בארץ הודו.
ערש לידתו בסביבות שנת תרל"ד במחוז שרעב שבדרום תימן, שם גדל ביישוב דנבתיין שבאזור גנדיה. לרוב עסקו בתורה הקדושה הוכר כתלמיד חכם מופלג ובן תורה מובהק, והתמנה לשבת על מדין. אף שלט בשפות שונות כמו ערבית, תורכית ואנגלית, ולכן היו שקראו לו בתואר "השייך סעיד", כמשנה למושל המקומי סעיד נאצר.
לימים, בשל סכסוך עם שכניו המוסלמים, נאלץ לברוח לעיר הנמל עדן, אלא שגם בה לא מצא עבודה להחיות את נפשו ולכן נסע אל בומביי בירת הודו, שם עבד כשוחט במפעליו של הגביר יעקב ששון, בן למשפחת ששון העשירה, וכן שימש בקודש כחזן וכרב בבית הכנסת הגדול "מגן דוד". הרשאתו לשחוט ניתנה לו בכתב סמיכה שקיבל בשנת תרס"ב מרבי ניסים אלישע אליהו זכריה, רב וחזן בית הכנסת "אליהו" בבומביי,[1] ועל פי הכתוב בכתב הסמיכה – קדמו לו כבר כתבי סמיכה שקיבל עוד בשרעב שבתימן, ובבומביי מרבי סלימאן צאלח. לאחר כשבע שנים שבהן שהה בבומביי הצטרפו אליו אשתו הראשונה ובניו.[2]
נתבקש לבית עולמו בבומביי ביום שלישי, כ"ג בשבט תרפ"א. הנצחה לזכרו מופיעה בסוף ספר "בית תפילה" לרבנו שלמה חראזי זצ"ל,[3] ובה הוא מוזכר בשם "הר"ר סעיד נתן זצ"ל, בית דין גנדיה ובומבי". כמו כן, בהנצחות לזכרו מעוטר רבנו בתואר "המקובל האלקי" ושם נזכר גם בנו, המורה והמחנך ר' יצחק סעדיה נתן שרעבי ז"ל, ותאריך פטירתו ה' בשבט תשל"ב.[4]
[1] נולד בבגדאד בשנת תר"ז, בשנת תרמ"ד הוזמן לשמש כרב, גבאי וחזן בבית הכנסת "כנסת אליהו". כן כיהן כחבר בית הדין של בומביי יחד עם רבי חיים אדרעי ורבי אברהם ב"ר אברהם שרעבי (חתימתו על מכתב מט"ז באלול תרמ"ב שנסקר בקטלוג בית המכירות יודאיקה ירושלם, כ"ח בתשרי תשס"ב, עמ' 336), ושלושתם חתומים על קבלת עדות מתאריך י"ד באייר תרנ"ח בעניין קצירת חיטים לפסח. נפטר בט"ז בתשרי תר"ע. ראו עליו בספרו של אברהם בן־יעקב, יהודי בבל בתפוצות, עמ' 85–87.
[2] על פי מאמרו של מנשה ענזי, "תאוסופיה ואנטי־תאוסופיה בבצרה: יהודים, האוקיינוס ההודי והאימפריה הבריטית", היסטוריה: שולי אימפריות בעת החדשה, גיליון 46–47, אב תשפ"א, עמ' 143–144. ושם נסקרים באריכות תולדות חייו של בנו יצחק וחוברות בערבית שערך.
[3] עמ' 259.
[4] גיליונות "ארשת", פרשת יתרו תשל"ז; תשל"ט; תשד"ם; תשמ"ה.
